האלבום שאתם חייבים לשמוע.

זה לא יהיה פוסט ארוך. זה יהיה פוסט על האלבום שאתם חייבים לשמוע. 

אחרי שהאלבום LOST IN A DREAM העביר אותי מסע, עכשיו A DEEPER UNDERSTANDING אצלי באוזניות ואני תוהה לאן הוא ייקח אותי. יש לנו עוד לסיים את הקיץ ולעבור חורף שלם יחד. כבר שמתי עין (או אוזן) על כמה שירים שישארו איתי.

אחד מהם YOU DON'T HAVE TO GO, מה יותר פשוט מזה? קראתי את המילים פעם אחת בלבד ויש כל כך הרבה סיפורים במילים האלה. 

You can be free, sometimes brave, Sometimes all you want to do is run away

I don't need a course, the hurt is much too real, But even worse, I'm silently waiting

For her, the room will be painted.

אני חושבת שזה השיר הכי שהכי תפס אותי.
גם מלודיה יפייפיה, וגם מילים. הוא מצליח לגרום לך להתאהב בו עם כל מילה, שפשוט בא לך לחבק אותו ולהגיד לו ״אני אוהב אותך״. שמעו את הגיטרות בשיר הזה.

I'm aware you're tired and lost, Like a demon in a doorway, waiting to be born

But I'm here all alone, just beggin'

Pull me close and let me hold you in, Give me the deeper understanding of who I am. Yeah, I'm going back again, I'm waiting here. 

הציפייה שלי לאלבום הזה הייתה גבוהה אבל היה לי ברור שזה יהיה לא פחות ממושלם. בטוחה שאנחנו הולכים לבלות ימים יפים יחד, בטוחה שגם פחות.

Late at night I wanna see you, Well my eyes, they begin to fade
Am I just living in the space between, The beauty and the pain?And the real thing

ימים של מוזיקה.

נשבעת שאני כבר כמה חודשים יושבת מול העמוד הלבן, הריק וחושבת, מה לכתוב? איזה מילים?
יש מלא דברים שאני מרגישה, אבל לדבר על עצמי?

האלבום שאולי שמעתי הכי הרבה בשנים האחרונות הוא Lost in a dream של The war on drugs. 
הוא הלך איתי יד ביד בשמחות ומשברים, ועכשיו כולנו מצפים לאלבום החדש שירטיט את ליבנו ויגרש אותנו שוב, כמו אז.
האלבום אמור לצאת ב25 לאוגוסט אבל זכינו כבר לשמוע כמה שירים שיצאו, וכמה שהם יפים.
התאהבתי בלהקה המיוחדת הזו מהרגע הראשון ששמעתי את הגיטרות שמלוות במילים שנכנסות ישר לתוך הלב השבור והפצע שעוד לא הגליד. The beauty and the pain, It's the strangest thing.

אז גם אני לא נפלתי מהאלבום החדש של ארקייד פייר, ויותר מזה - עצרתי אותו באמצע. הוא עיצבן אותי. לא הבנתי אותו והוא בטח לא ריגש אותי. חוץ מהשיר היפייפה הזה. 

Keep both eyes on the road tonight, 'Cause I'm driving home to you
Terrible song on the radio, Baby, what else is new?

You don't want to talk, You don't want to touch
You don't even want to watch TVYou say I can't see the forest for the trees
So burn it all down, and bring the ashes to me

MAYBE WE DON'T DESERVE LOVE

תמיד אהבתי את האחיות HAIM. אבל בגלגול הזה אני הכי מתחברת אליהן, ההרגשה היא שהן קצת התבגרו אבל לא יותר מידיי, אז פתאום שירים על פרידות ולב שבור נשמעים אמינים יותר. הסטייל שהן פיתחו לעצמן במשך השנים הגיע לשיא באלבום החדש והמצוין. אני התמכרתי.

Gave you my love, thought I could trust you, You let me down at every turn
You had me hanging on a dream you never believed, You gave me your word

אני פתאום נזכרת שלא כתבתי כלל על סאגת בועז כהן ורוקר טוב.
מרוב שהיה לי מה להגיד, לא אמרתי כלום.
אני זוכרת את הערב שראיתי את הפוסט שלו ״הגשתי את התפטרותי לאחר 16 שנה. אוהב את כולכם״. הפוסט הזה בא אחרי חודשיים כמעט שהתאגיד התחיל ושהתכנית רוקר טוב עברה לשעה 9 בבוקר במקום 8. הג׳ינגל התחליף, המנחים, השעות. אל לא הפריע לי, כי התכנית האהובה עליי נשארה. אבל ביום אחד היא הפסיקה, בועז התפטר ואני נשארתי עם בקרים ריקים.
אחרי שנים של בקרים מלאים ברוקר טוב, ובקולו המיוחד של בועז פתאום ריק והרגשה מוזרה. שקט, אפל מיוזיק על הבוקר, מישהו אחר בוחר לי את המוזיקה. מבאס.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהכרתי את התכנית, זה היה ממש במקרה, כשנהגתי בטיילת עם החלון פתוח וזפזפתי בין הערוצים ופתאום שמעתי את Crash into me שהיה אחד השירים שבזמנו היו הכי מרגשים בשבילי ואמרתי לעצמי, ״מה זה התכנית המעולה הזו שמשמיע את דייב מטיוס בשמונה וחצי בבוקר״, השיר אחרי היה Oceans של פרל ג׳ם. מאותו היום ועד סופה הייתי מאזינה לתכנית כל בוקר.
מאוד שמחתי לראות שבועז הצטרף ל99 FM ועכשיו אני יכולה להמשיך ליהנות מהמוזיקה ומההגיגים שעושים לי את היום. ועכשיו גם את הלילה, תענוג.



אסיים בשיר בעיניי הכי יפה של ראין אדאמס.
למילים יש כל כך הרבה משמעות בשבילי, ולזכרון, ולשיר, ולתקופה.
30 ליולי 2016, נזכרת מה היה שנה שעברה ומתאכזבת שלא יכלתי לגלות את הסוף מההתחלה. אם רק הייתי מוותרת על המסיבה של החב׳רה מהעבודה ועוצרת את מללכת למסעדה האהובה הכל היה אחרת. בעצם, אם לא הייתי נכנסת לדואר באותו היום אז כל זה לא היה קורה. אבל האם כל זה לא היה קורה? לעולם לא באמת אדע.

Another year will pass, I will count the days

Another sun goes down, 

And I'll never see the rays

אביב של רגשות

ברוח האביב שבא עלינו לטובה, אני מרגישה צורך לכתוב פוסט.
בכל חג, בכל יומולדת או בכל מאורע תמיד יושבים ״לסכם״ את הדברים, לאסוף את מי שהיית עד עכשיו ולכתוב רשימה דמיונית של כל הדברים שאת רוצה להיות ולעשות, השנה.
זה התחיל עם רשימת 2017, המשיך עם היומולדת שלי ועכשיו פסח - איך תצאי מעבדות מחרות, ממה את רוצה להשתחרר השנה ועוד כל מיני שאלות שחברה טובה שאלה אותי.
בהתחלה זה הצחיק אותי, כי מצחיק אותי הדברים האלה, אבל היא דרשה תשובה. אז אמרתי לה שאני רוצה לשחרר את עצמי מכל מי שלא עושה לי טוב, לשחרר את עצמי מפחד ולשחרר את עצמי מלהקשיב ללחץ של אחרים.
אז מצחיק, אבל וואלה, גרם לי לחשוב. 
מתחילת השנה אני מתמודדת עם הרצון לשחרר אבל נתקלת בחוסר ביצוע. כי זה קשה, וזה תקוע. ההחלטה לשחרר לא קורת בין רגע, אבל כשהיא קורת כשכל כולי בתוך זה. כשהחלטתי, שחררתי. ומאז אני לא מבינה איך לא עשיתי את זה קודם. זה הרבה יותר קל.

אני מסתכלת על שנה שעברה בזמן הזה, היה מרגש וחדש וכיף, אבל היום הרבה יותר כיף ומרגש ומלא תקווה. ותודה לכל מי שהיה בדרך ועזר לי לצבור אותה. אז לחיי שנה של אנשים טובים ואמיתיים ושחרור אמיתי. 

והמוזיקה מה איתה? היא איתי כל הזמן.
לאחרונה הכרתי את Maggie Rogers זמרת מדהימה ואיתה אני חורשת ימים שלמים. אין לה הרבה חומרים, אבל החומרים שקיימים יפים ומרגשים. כמו השיר הזה.

And if you had a bad week Just let me touch your cheek

Oh, and I'll be there waiting When you get frustrated

I know things are changing But, darling, I'm saying,

 I'll be singing you in all of my songs

לא קראתי עלייה הרבה, אבל כן ראיתי כיתת אומן איתה שהביאה את פארל וויליאמס לתת ביקורת על הכיתה ואחת מהן הייתה מגי, הוא התפעל כ״כ ולא הייתה לו מילה אחת שלילית להגיד.

קמתי הבוקר עם השיר Carry של ג׳וני מיטשל תקוע לי בראש ולא כל כך הבנתי למה, אבל אז נזכרתי שראיתי אתמול בלילה פרק של בנות והוא היה חלק מהפסקול. חצי מהפרק אני יושבת עם שאזאם. אני חושבת שזו העונה הכי טובה של בנות. מהפרק של המרצה שהעבירה אותי קשת של רגשות ועד לפרק של אתמול עם אדם, אני לא אהרוס למי שלא ראה. עונה מרגשת וחכמה.

 

מודה ומתוודה, אחרי הרבה זמן שליכלכתי עליהם סתם, גם אני אוהבת לשמוע את ססטיק ובן אל ככה סתם,
במיוחד את הקאבר ״סתם״ של הקולקטיב.

אחרון חביב הוא החדש של Portugal. The Man. מאותם שירים שאתה שומע ומרגיש מגניב, מאותם שירים שעושים מצב רוח ולא נותנים לך להישאר לשבת בכסא מאותם השירים שכיף לשמוע. 

את הפיסקה האחרונה של הפוסט הזה החלטתי לסיים בכמה מילים יפות שקראתי היום, ממש במקרה.
אני אוהבת מילים, במיוחד מילים כתובות. במיוחד כשהן מדברות אליי. חג שמח. 
״אתה רואה רק את מה שאני מראה, אבל זה כבר נגמר! אתה מחפש כאילו זה ישנו, כמי שמחפש סוס בשוק שהתרוקן. אני אשרת אותך בכך שאשכח אותך לגמרי, וגם אתה תשרת אותי בכך שתשכח אותי לגמרי. מכל מקום, מה אתה דואג? גם אם תשכח אותי כפי שהייתי, עדיין יש מה שלא תוכל לשכוח". ג'ואנג דזה 

רגע לפני שנה.

יותר מידיי זמן שלא כתבתי, כמעט שנה אם להיות מדוייקת.
הכתיבה אצלי תמיד הייתה אוויר לנשימה, המקום שאני שופכת בלי שישפטו אותי. הפסקתי לכתוב מכמה סיבות: גם כי העבודה לקחה לי כל כך הרבה שעות מהיממה ולא היה לי זמן או כוח, גם כי לא הייתי מעורה כל כך במוזיקה יותר וגם כי הייתי כל כך שמחה שלא הייתי צריכה שהכתיבה תמלא אותי.

אז למה אני שוב כאן? שאלה טובה.
אולי כי הרגשתי שאני כבר לא נושמת, וזה לא שהעבודה לוקחת לי פחות, בדיוק ההפך, כפליים.
אולי כי אני צריכה משהו שימלא אותי, והכתיבה, היא תמיד שם לעזור לי לנשום. זה ומדיטציה.
ואולי כי זו אני, עם הפסקות פה ושם, ארוכות יותר ופחות, אבל הבלוג שלי הוא אני.

בשנה עברו המון דברים, אלפי רגעים קטנים ומופלאים, מאושרים יותר, מאושרים פחות. אנשים שנכנסו לי לחיים, אנשים שאהבתי, כאלה שאני עדיין אוהבת ולעיתים שונאת ואז שוב אוהבת. אכזבות אין ספור, התרגשויות, מה לא.
תמיד נראה שפעם היה יותר פשוט, לפני שנה לא היה אינסטה סטוריס ולא סנפצ׳ט, לא היה אפל מיוזיק, ואייפון 7. לא היה לי מק או משרד חדש וגדול עם שני עובדים. סבא שלי היה עדיין בחיים ושני ההורים שלי לא היו פנסיונרים.

היום, 18 לפברואר 2017 והפלייליסט שלי נע בין המון דברים ישנים, חדשים, ריפיטים, קיטש׳ ודברים מביכים. אני מודה שמן הסתם המוזיקה שאני שומעת מושפעת ממצב הרוח שלי, ומהשירים שיצרו את הפסקול לתקופה הזו.

אני שומעת את האלבום החדש של ריאן אדאמס, אחרי שהמיס לי את הלב באלבום 1989, האינטרפטציה שלו לשירים של טיילור סוויפט שסחף אותי, הוא מצליח שוב לקחת את הכאב ולהפוך אותו ליצירה משובחת ונעימה לאוזן. יצירה שקל להזדהות איתה.

Another year will pass, I will count the days | Another sun goes down, And I'll never see the rays | What can I say? I didn't want it to change | Is my heart blind and our love so strange? | Do you still love me, babe?

האלבום החדש של בון איבר ובעיקר השיר הזה ליווה אותי הרבה, גם כשלא ממש רציתי, הוא היה הפסקול. קשת של רגשות עברנו יחד, בעיקר דמעות ואכזבה, עד שברגע אחד לא יכולתי לשמוע אותו יותר, רציתי לגמריי להוציא אותו מהסיסטם ורק לפני כמה ימים הסכמתי לשמוע את השיר הזה שוב. זה שרגעים עצובים חקוקים בו. צבט לי.

Too much for me to pick up, no | Not sure what forgiveness is
We've galvanised at the squall of it all | I can leave behind the harbour

WALLS של קינגס אוף לאון הוא מאותם השירים שמגיעים משום מקום וכאילו נכתבו בשבילך/ עליך/ בדיוק בזמן. אפל מיוזיק המליץ עליו, כנראה הרגיש אותי.
״אם את יודעת מה נכון, את תלכי״ - אני תמיד רוצה לעשות את הדבר הנכון, אבל הלב מדבר בעד עצמו, ועושה את הדברים שהוא רוצה. ולעיתים גם הדברים הכי לא נכונים, אבל פשוט עושים אותם, בלי לחשוב על מה יהיה אחר כך. לפעמים רק כדי להתחמם.

You tore out my heart, And you threw it away | The western girl with eastern eyes Took a wrong turn and found surprise awaits | Now there's nothing in the way

קראתי הרבה על האלבום החדש של ריאן אדמס. 

הוא סיפר שהאלבום נוצר משברון הלב האדיר שחווה בפרידה מאישתו, האכזבה, העצב, התסכול שהרגיש סביב זה, ומקדיש לכל מי שאי פעם חווה פרידה. 

פרידה, כמישהו פיזית סודק ושורט לך את הלב, תרתי משמע. איך אפשר שלא להזדהות איתו.

It's so hard not to call you, Thunders in my bones out in the streets where I first saw you |
And everything was new and colourful, it's gotten darker | Every day's a lesson, things were brighter before | And nothing really matters anymore

Take A Fiver

שלשום שמעתי את ברי לארסון בראיון אחרי שזכתה באוסקר.

מישהי שאלה אותה שאלה שממש אהבתי, היא ביקשה ממנה למצוא שיר שמתאים לרגע הזה. ברי בחרה את השיר I'm In Love With My Life. סקרן אותי אז מיד שמעתי! חמוד פלוס ושעושה מצב רוח.

איך אני אוהבת את שיטוטי היוטיוב שלי.
מי שישסתכל לי על ההיסטוריה יחשוב שאני משוגעת. הוא יכול לנוע מטיילור סוויפט, גארדן סיטי מובמנט, ג'יימס בלייק, ג'ון מייר, אלניס מוריסט ופתאום טוויסט של אלקטרוני.הבוקר הגעתי לשיר הזה, תאזינו ותגידו לי לבד למה כדאי לפתוח את הראש למר יוטיוב.

יש שירים שאני מתאהבת בהם, ככה, בין רגע.
זה אחד השירים האלה, שלוקח אותך למסע מרגש, מסקרן ואפלולי.
קשה להישאר אדיש לשיר הזה, למלודיה הדרמטית. הוא יעשה לך משהו, גם אם שלילי, אבל יעשה. 

לפני כמה ימים נזכרתי כמה אהבתי את LORD וכמה חרשתי על האלבום המצוין שלה.
אני עדיין אוהבת אותה ואת הרימיקס הזה.

אתמול כשהתכוננתי לפוסטר השכן במשרד צמוד אליי אמר לי שהוא שומע את המוזיקה שלי. פתאום הרגשתי אחריות גדולה וחשבתי לעצמי כמה זה נחמד להיות גם דיג'י במשרד, אז שמתי את החדש והיפה של הבלקן.

Shira.T

רגע לפני שפברואר נגמר

פברואר נגמר מחר והחודש האהוב עליי בשנה מגיע!
אני תמיד מתרגשת כשמרץ מגיע, משהו באוויר משתנה, החורף מתקלף לו לאט לאט, מתחילים לראות בהיר יותר והחורף נראה כמו זיכרון רחוק.

כמעט ושכחתי מ- Bat For Lashes והנה בשבוע שעבר קיבלתי להודעות הפייסבוק שלי לינק נעים במיוחד. שיר קצר, בלי הרבה מלודיה אבל מילים מעניינות.




ואז הגיע השיר היפייפה הזה שהזכיר לי כמה זמן לא התאהבתי. כלומר, כל יום אני מתאהבת מחדש -
בעיר שלי, בחברים, במשפחה, אבל מזמן שלא התאהבתי על אמת, כמו בזוגיות שרואים בסרטים.



החודש קיבלנו בשורה מאוד משמחת - Tame Impala מגיעים אלינו! 

אני דיי בטוחה שאבדה לנו האפשרות לבכות על כך שאמנים מן השורה לא מגיעים לכאן, היו לנו מספיק כדי להראות לנו שאנחנו אשכרה לגיטימים. בעיניי, ההופעה של הבוס הגדול הכי מרגשת. מתי ארקייד פייר מגיעים?!  



החורף עוד מעט נגמר וזה דווקא לא מעציב אותי. ברור שאין כיף גדול משירי חורף אפורים וגשם בחוץ ולהתכרבל בפוך עם הבקבוק החם והתה, אבל גם לקיץ יש את הקסם שלו. בחורף אתה נורא מתכנס, יוצא מוקדם, נשאר הרבה בבית, משמין. בקיץ הרחוב פתאום נהיה חגיגה אחת גדולה! כולם אוטומטית שמחים, השמלות מתנפנפות והאווירה נהיית קלילה יותר.

 עד שזה קורה, תיהנו מהקאבר הזה ל- The Sound Of Silence שמצאתי במקרה בשיטוטי היוטיוב הרגילים שלי. קאבר מרגש.

את הפלייליסט החדש שלי שמעתם?
האמת שהוא הושפע מהוולנטיינס ומכל האהבה שהייתה באוויר באותו היום, אבל הפלייליסט הזה הוא דווקא לרגעים אינטימים יותר, פחות קיט'שים. תיהנו.

בשישי ראיתי סרט מזעזע, חדר. אני לא בנוייה לסרטים האלה. הייתי צריכה להעביר את כל שבת בצפייה בטראש האהוב עליי, הקרנשיאנס', כדי לשכוח ממנו. בשבת המשכתי עם הקו הטראשי וראיתי סרט אמריקאי שאני אפילו לא זוכרת את שמו, הוא אמנם היה הוליוודי מטופש, אבל המוזיקה הייתה מעולה!
אז הנה אחד השירים שיותר אהבתי.

לפני כשבוע יצא השיר של ברי סחרוף ואני עדיין לא החלטתי מה דעתי עליו (האמת, לא השתגעתי).

יש חדש לריצארד אשקרופט!
אהוב הניינטיז, ואחד הקולות שיצרו לנו פסקול ילדות מושלם יצא עם שיר חדש שאם לא הייתי יודעת שמדובר בו כנראה לא הייתי מנחשת. למרות שאם תקשיבו טוב טוב, ברקע תוכלו לשמוע סממנים ושאריות של
The Verve. אהבתי. 

לסיום, אני משאירה אתכם עם אחד השירים האהובים עליי בתקופה האחרונה. 
אם רק הייתם רואים את החיוך שלי כשאני שומעת אותו. 

מוזמנים להגיע לפוסטר (שלמה המלך 38) כל רביעי, אני שם מ- 21:00.

Shira.T

TAKE A FIVER

איכשהוא הגיע שוב יום חמישי. אני נשבעת, זה השבוע שעבר לי הכי מהר בעולם.
השבוע הקארמה הרעה משום מה נדבקה אליי. אין לי מושג למה זה קרה, אבל לא היה לי מזל טוב כל כך. יום ראשון היה הנורא ביותר. הייתי צריכה להגיע מוקדם בבוקר לפגישה בנתניה וראיתי את האוטובוס חולף לי מול העיניים, וכשהסתובבתי דקה להוציא כסף, האוטובוס השני עבר מולי. ואז הגעתי לרכבת ואיחרתי את הרכבת בדקה, ואז חזרתי לתל אביב והיה גשום וקר ולא היו מוניות ובסוף מצאתי את עצמי הולכת ברגל, בגשם ובקור. אבלללל, לפחות הבאתי את האוזניות שלי. ובתוך האוזניות שלי העולם היה מלא בדברים כייפים. אז הגשם טיפטף לי על המעיל והקור כמעט שיתק לי את הפרצוף, אבל האוזניות השמיעו את הדבר היפה הזה של Santigold. זה היה שווה הכל. 

נינט החביבה ביותר מטיילת לה בתור אירופאי קריר, יחד עם סטיבן ווילסון ופתאום קלטתי שעדיין לא שמתי כאן את הקליפ החדש והמדהים לשיר החדש Child (אני יודעת שאני משתמשת הרבה במילה הזו, אבל עכשיו זה חד משמעי מדהים). אז הנה לכם הקליפ של נינט.

אגב, שמתם לב לדמיון לקליפ Style של טיילור סוויפט? Just saying...

סוף סוף יצא לי להאזין לאלבום הכבר לא כל כך חדש של- Beach House. 
כשאני שומעת אותם אני בכיף צוללת למקומות מיוחדים, ולפעמים אף יכולה לא לשים לב שאני בוהה בהקיץ כמה דקות. זה נחמד ונעים. במיוחד השיר הזה:

הליינאפ האדיר פלוס פלוס פלוס של פרימוורה יצא בתחילת שבוע שעבר וזה נראה כמו חלום אחד גדול. כמה הייתי רוצה להיות שם (בלי כל הקטע של האוהלים).

בואו שנייה נדבר על ג'סטין ביבר. אני שומעת בזמן האחרון יותר מידיי עליו בשביל לא להתייחס.

בואו נדבר על זה שהשירים מעולים, ועל זה שהוא הוציא אלבום פשוט מצוין ושהשיר הזה יחד עם

Skrillex ו Diplo מעיף אותי לעננים! אז הנה, אני יוצאת מהארון, אני (כנראה) אוהבת את ג'סטין ביבר, לפחות החדש. ואם אתם עדיין לא נחשפתם לעולם החדש והמופלא, זה הזמן. תגבירו:

אפליקצית 99FM - מסקנות

אז יותר מידיי זמן שמעתי על אפליקציית המוזיקה של 99FM מכל מיניי אנשים שחיפשו דרך טובה לצרוך מוזיקה. הבוקר החלטתי לנסות אותה. 
גילוי נאות קטן: תחנת הרדיו היחידה שאני מאזינה לה היא 88FM, וגם זה רק בבוקר ("רוקר טוב" 8-10). לאחר מכן אני מאזינה לפלייליסטים שלי בעיקר, למה שיוטיוב מציע ולמה שהחברים המוזיקלים שלי מפרסמים. הגעתי למשרד, הדלקתי את המחשב ונכנסתי לאפליקציה: 

מעוצבת יפה (קצת מעוצבת מידיי לטעמי, אבל צרות של עשירים) ונעימה למשתמש. שוטטתי בין הקטגוריות "לרקוד רגאיי", "בועטים ברכות", "רובצים בסבבה שלנו", אלוהים, איך הכל נשמע רע בעברית. נכנסתי כמובן ל"שירים שאין ברדיו" ולתת נושא "מיינסטרים זה סחי" (אגב, זה הכי סחי לכתוב את זה) ונתתי לפלייליסט לרוץ כל היום. 

רוב היום הייתה אחלה מוזיקה, אמנם לא היה משהו אחד שלא הכרתי קודם, אך אם זאת הפלייליסט היה מעודכן עם אינדי טרי , Tv On The Radio, Tame Impala, Chet Faker, Beirut, Arcade Fire וכו', או שמא האינדי המיינסטרימי. בסדר, גם לשמות הנ"ל לא ציפיתי.

כמה בעיות היו שם: 

קודם כל הפלייליסטים תמיד אותו הדבר, כלומר, אם עכשיו אני נכנסת שוב לסט "שירים שאין ברדיו" יהיו אותם שירים בדיוק, קצת מבאס.

עוד בעיה קצת יותר מבאסת הייתה שאי אפשר לראות את שם השיר שמושמע עכשיו, מוזר אה? חיפשתי אבל לא מצאתי, קצת מפספס את רעיון הלהכיר מוזיקה חדשה. 

ולבעיה האחרונה - אי אפשר להעביר שירים, כלומר, אפשר כשעומדים על הסמן, אבל זה לא נוח ולא מדויק. 

לסיכום...

אחלה דבר! הגיע הזמן שמישהו ירים אפליקציית מוזיקה. האפליקציה אמנם פונה לסוג אוהבי המוזיקה היותר מיינסטרימי, כאלה שמחפשים פלייליסטים חמודים להעביר איתם את הזמן ולא מחפשים עכשיו את הלהקה הבאה שתפוצץ אותם, אבל משלבת אינדי איכותי למתחילים. בקיצור, מומלץ! 

ספרו לי מה חשבתם, הקשיבו כאן.

Shira.T

BLOWS MY MIND

אתמול ישבתי עם חבר שאמר לי שמזמן להקה או שיר לא הלהיב אותו, לא הבנתי איך זה יכול להיות, הריי יש כל כך הרבה דברים יפים וטובים בזמן האחרון אז התעקשתי להשמיע לו את כולם. הוא אכן התלהב (או אולי כבר השתגע ממני אז הכריח את עצמו להתלהב). בכל מקרה, קמתי הבוקר עם שליחות, וכדי שאף אחד מהקוראים שלי לא יישאר אדיש למוזיקה, הכנתי לכם כמה שירים מוצלחים שהעיפו אותי בתקופה האחרונה. ספרו לי מה הכי אהבתם.

RATATAT
אז אם כבר מדברים על להעיף, זה בהחלט TATARAT. זה לא עניין מובן מאליו בכלל ואני מוצאת את זה מאוד קשה למצוא דברים כאלה ביום יום. ואז מגיע משהו שבאמת באמת מעיף אותך. קבלו, TATARAT.

School Of Seven Bells
את השיר הזה הכרתי בביקור במיאמי. שיר עם קצב באמת מיוחד ויותר מהכל, עושה מצב רוח טוב. ספרו לי מה אתם חושבים עליו, זה מעניין אותי.

Majical Cloudz
נכון יש את השירים האלה שבביט הראשון תופסים אתכם? גם אם אתם באמצע שיחה חשובה או עניין אחר, פתאום אתם שומעים משהו נעים שמוציא אתכם מריכוז וכל מה שאתם עכשיו עושים הוא רק להאזין לו? אז השיר הזה. איזה קליפ מוזר, או שאולי לא הבנתי? 

Omer Netzer
אז כאן אני חושבת שמדובר בסיפור אהבה. כששמעתי אותו פעם ראשונה חשבתי שאני שומעת את Ben Howard שאני כל כך אוהבת, אז שיזמתי את השיר ופתאום אני רואה עומר נצר. משם הדרך להתאהבות הייתה מאוד קצרה. וכמו שאני אוהבת, חרשתי וחרשתי וחרשתי את השירים שלו. בלי סוף אני חרשתי ומצאתי שזה אחד השירים היפים ביותר.

Shira.T

סיכום השנה שלי בקול הקמפוס

השנה החלטתי שלא ללכת על פוסט סיכום ארוך ומייגע. יש מפיק בלוגים שמספקים את סיכום השנה שלהם וזה מעייף אותי רק לראות את הכותרת "סיכום שנה". 
בחמישי האחרון (31.12.15) התארחתי בפעם השלישית בקול הקמפוס והשמעתי את השנה שלי בשירים.
כאן אפשר לשמוע.

זו רשימת השירים:
1. Bad Blood - Ryan Adams
2. Shake It Off - Ryan Adams
3. The Less I Know the Better - Tame Impala
4. You're Mine - Lola Marsh
5. Child - Ninet
6. Head Over Feet - Alanis Morissette
7. Leave A Trace - CHVRCHES
8. Couldn't Love You More - Omer Netzer
9. Should Have Known Better - Sufjan Stevens

מאחלת לכולנו 2016 מלאה במוזיקה מ-ד-ה-י-מ-ה-!
הופעות מרגשות ואלבומים שיעיפו אתכם. 

Shira.T

Take A Fiver >>

הראיון של ראין אדאמס שואל את טיילור סוויפט שאלות על האלבום, על המילים ועל השירים כל כך סיקרן אותי. ואני עדיין לא נרגעת מהדבר המטורף שעשה אדאמס - לקחת את השירים הסופר קיטשים של סוויפט ולהפוך אותם ליצירת מופת, זו התעלות בכל מובן אפשרי. 

בינינו, גם את סוויפט אני מאוד אוהבת, השירים שלה בסך הכל עושים כיף ומחזירים לי את הרצון לחזור להיות ילדה שלא אכפת לה מכלום.


קחו לכם לכם את אחד הקאברים הכי מוצלחים.




השיר החדש של J.Viewz יחד עם Milosh מ- Rhye גורם לי לרצות להתאהב. לרצות לשבת במרפסת כשבחוץ גשם שוטף ורק לשמוע אותו בריפיט, חזק חזק. כל כך כל כך יפה. 

אני לא מבינה למה החורף מסרב להגיע. יום של גשם, ואחר כך שבועיים של קיץ. הריי זה בדיוק הזמן שלו להגיע, אמצע נובמבר. בשנה שעברה בזמן הזה היה קר וגשום ואפור, יאללה - בוא! מה שמזכיר לי שבזמן האחרון קיבלתי יותר מידיי בקשות לפלייליסט חורף, אז פלייליסט חורף, בינתיים רק ההתחלה:

השבוע ביקשתי בעמוד הפייסבוק שלי המלצות לאלבומים שיעיפו אותי, כמו האלבום עוצר הנשימה של The War On Drugs. קיבלתי כמה המלצות, אבל הטובה ביותר הייתה על Mac Demarco, כיף לחורף.

אהובתי הנצחית, אלניס מוריסט, יודעת גם לצחוק על עצמה. אני אוהבת אנשים שלא לוקחים את עצמם יותר מידיי ברצינות, גם אני קצת כזו, כמובן לא כמו שהייתי רוצה, אבל זה גם מה יש. קבלו את גרסת Ironic, שנת 2015. 

Shira.T

האלבומים שמחממים אותי (למרות שעדיין לא קר)

מעולם לא קרה שלא כתבתי חודש! הנה, זה יכול לקרות.
זה מאוד פשוט, העבודה שלי דורשת כל כך הרבה יצירתיות שברגע שאני מסיימת אותה (למרות שבתכלס היא אף פעם לא נגמרת) אני פשוט מרוקנת ולא מצליחה לחשוב על כלום. במקום לכעוס על עצמי, החלטתי פשוט לקבל את העובדה And to let it happen.  

אני עדיין חורשת ומעבירה את הימים הגשומים והאפורים עם Rayen Adams ואבלום המופת שלו. בזמן האחרון עוד אלבום יפייפה נכנס לרשימת החורף שלי, Kurt Vile, אחד ממקימי The War On Drugs הלהקה שלא מפסיקה להישמע באוזניי. הייתי רוצה שהמוזיקה תשמע קצת יותר כמוהם, אבל בצדק. יש לו את האופי המיוחד שלו וטוב שכך.  

על האלבום החדש של Beirut לא כתבתי מספיק (אם בכלל), זה מגיע מכמה סיבות אך המרכזית היא שטרם יצא לי לשמוע את כולו. כשיצא הסינגל No, No, No לא התרשמתי במיוחד אבל אז הגיע השיר Gibraltar והוא מיד תפס אותי. אפשר להגיד כל כך הרבה דברים על הביירותים, אבל דבר אחד בטוח: הם יודעים לעשות בדיוק את מה שהם קוראים לו ביירות. כששומעים אותם אין צורך ביותר מחמש שניות בשביל לזהות אותם, זה מדהים בעיניי. יש להם חותמת והם יצרו ז'אנר חדש שאפילו אפשר לקרוא לו "ביירות". 



ובכן, עברו להם בערך שלושה שבועות מאז אינדינגב ועדיין לא כתבתי מילה.
מאוד נהניתי, במיוחד מהמוזיקה החדשה שהכרתי. את אחת מהם ZOHARA הכרתי בערב שישי, וזה היה קסום כמו חלום. יפיפייה ומיוחד ואין אחד שנשאר אדיש.

לפני כמה ימים הגעתי למשרד וברקע הפלייליסט חורף שלי משנה שעברה ניגן, שתי מסקנות מיד היו לי: האחת - הפלייליסט מדהים ומרגיע וכייפי, השנייה - אני חייבת לעשות פלייליסט חדש, כי הנה סוף סוף הגיע החורף. הזדמנות נפלאה. יגיע בקרוב מאוד.

בצהריי יום שבת של אינדינגב הלכנו לראות את לוסיל קרו. על הבמה צוות משופשף ומקצועי, ובחורה אחת יפיפייה עם קול אדיר ואנרגיות משגעות.  

בשבוע הבא (11-15) יערך פסטיבל Tune In Tel Aviv בו יופיעו אמנים מכל הסוגים והזאנרים מרביעי ועד שבת. נכחתי בפסטיבל המיוחד לפני כשנתיים והיה כיף. בין היתר יופיעו Balkan Beat Box, The Young Professionals - TYP, Red Band רד בנד, Ninet Tayeb, Dudu Tassa - דודו טסה, ,Lola March, לכו.

Shira.T

הביאו את הסתיו, נתרפק עליו.

כל שנה כשהקיץ נגמר אני מאושרת לראות שמיים אפורים, כל שנה בזמן הזה אני מחכה לקרירות הנעימה והמרעננת אחרי צחנת הקיץ התל אביבי. כמה כיף להתעורר עם ריח של גשם ואוויר צלול. יש משהו כל כך מרגיע בחורף, שוטף את העיר ואת כל מה שעברה ביולי אוגוסט, שוטף ומכין אותה לחורף נעים. כבר שכחנו כמה כיף זה להתכרבל.

בשבוע שעבר הכרתי את האלבום החדש והיפיפה של ראין אדאמס "1989" - הגרסא שלו לאלבום הפופי המצליח של טיילור סוויפט. אדמס עשה את הלא ייאמן - לקח אלבום פופ סופר מצליח והפך אותו לאלבום מרהיב, מרגש, כנה עד כאב ולגמרי שלו. כזה שאם לא הייתם שומעים את המילים לא הייתם יודעים שמדובר באותו שיר. פתאום השירים נשמעים אחרת: Out Of Style למשל נשמע כמו שיר אהבה לגיטימי, ו- Shake It Off נשמע כמו שיר אהבה מלנכולי ורגיש. Bad Blood מצטיין בביצוע אדיר ושנון וכל מה שהייתי רוצה לשמוע. הזמנתי את האלבום באייטיונז והאזנתי לו כל הדרך חזרה לתל אביב מהצפון שביקרתי בו. אלבום מושלם. 

אז כידוע, את הבוקר שלי אני מתחילה בתכנית "רוקר טוב" של בועז כהן. 
בתקופה האחרונה יצא לי להתעורר אפילו מוקדם יותר מהרגיל ולהאזין לתכנית מההתחלה ועד סופה. אני נהנת מהשירים ואני במיוחד נהנת לשמוע את בועז מדבר ומספר סיפורי מוזיקה וחיים בצורה כל כך אופטימית ומלאת אהבה. זה כאילו הוא כל בוקר מאוהב, והאופטימיות הזו מדב'קת, אפילו אנשים אופטימיים כמוני. בעמוד הפייסבוק שלו הוא מידיי פעם מעלה דברים יפים ומרגשים שאמא שלו כתבה, אבל המכתב הזה מרגש במיוחד. אמו שלו נפטרה בצעירותה אבל לא שכחה להזכיר לו איך נכון לחיות את החיים: "צריך לטעום דברים, לדעת נשים, לחוות דברים, צריך לראות עולמות, להרחיב דעת, לא להסס לגעת - כי כשאני הייתי בת 30 חשבתי שהעולם מחכה לי ויש לי זמן... אני משביעה אותך לעשות זאת גם כשלא אהיה לצידך להזכיר לך". 




בימים אלה בועז עובד על הוצאה לאור של ספר השירים שכתבה אמו. הפרויקט נתמך בבהדסטארט ואתם יכולים לתרום גם כאן.

נינט הוציאה סינגל חדש שיחמם אתכם טוב טוב בחורף. צריך לשמוע כמה פעמים.  

מסתמן שהשנה אני אסע לאינדינגב. אהיה כנה ואומר שמעולם לא נסעתי, ואפילו לא חשבתי על זה. הפעם החלטתי ללכת על זה והאמת שזה מרגש אותי, Rock En Seine בצרפת הוא פסטיבל המוזיקה היחידי שהייתי בו. 
אז קראתי היום את רשימת האמנים והתפלאתי לגלות שאת הרוב הגדול אני לא מכירה בכלל. את עומר נצר שמעתי הבוקר ברדיו ומאוד אהבתי, הוא הופיע ברשימת האמנים אז יהיה נחמד לשמוע אותו בלייב והאמת שהשיר הזה באמת מפתיע. 

ואם כבר אינדינגב, אז גם Lola Marsh שלא יוצאים לי מהראש יופיעו ואני מאוד מקווה שגם השיר הקסום הזה. 

Shira.T

שירים מזכירים לי פנים שאולי רציתי לשכוח

אני אובססיבית לשיר הראשון שאני שומעת בבוקר, הוא כאילו משדר על כל היום שלי - מה ששמעתי בבוקר כך היום שלי יהיה. היום התעוררתי עם השיר המרגש Bloodbuzz Ohio של The National המדהימים, מה שמיד גרם לי להתעורר עם חיוך רחב.

שבוע שעבר יצאתי מהבית וסוף סוף היה קצת אפור, ולא היה חם כמו בחודשיים האחרונים, ודמיינתי איך עוד מעט נקום לבקרים קרים, גשומים ואפורים ונוכל סוף סוף לנשום אוויר קריר, לשים מעיל, לנעול מגפיים ולשמוע את השיר הזה שהוא חלק מפסקול חורף. גם כשממש חם בחוץ, אני עוצמת את העיניים ושומעת את הגשם.



העיר שלי מקיפה אותי בבניינים מתפרקים עם אנשים שמשחקים בנדמה לי. אוויר דחוס וזיעה מגעילה, מגדלים מפוארים ובתי קפה שמזמן כבר נמאסו עליי. היא לא נותנת לך לראות את האופק, אפילו שאתה ממש משתוקק. הולכת בשדרה ושומעת שירים שמזכירים לי פנים שאני רוצה לשכוח. לפעמים שירים הם יותר מריח, הם מאלצים אותך להיזכר באותו רגע ששמעת את השיר ואז השיר הוא כבר לא שיר, הוא פסקול, תקופה. 



כשאני צריכה שקט אני נשאבת למוזיקה.
אוהבת להכאיב לעצמי עם אותם שירים שכואבים לי עמוק עמוק. עושה לעצמי בכוונה, דווקא, כדי להתנקות. השיר הזה מזכיר לי את אותו הרגע הכל כך עצוב, שזה כואב בדיוק כמו שכאב לפני שנה. אני ממש זוכרת את הלחץ הפיזי על הלב, כמה רציתי שהזמן יעבור, שהפצע יגליד, שהזיכרונות ייעלמו, שלא ארצה להרגיש יותר. כמה רציתי להניח את הראש ולהתעורר כמה חודשים אחרי.
איך ישבנו כאן והיה לנו קשה לשחרר משהו שכבר מזמן נגמר. איך השיר הזה התנגן ברקע. איך עברה לה שנה.

בראש השנה אני אוהבת להסתכל על השנה שעברה ולראות את הדברים החדשים שנוספו לחיי, את הדברים הטובים יותר, ואת הטובים פחות. אני אוהבת לעשות חושבים, לראות מה השגתי, במה הצלחתי, במה אני צריכה להשתפר. אני נהיית כל כך סנטימנטלית ורגשנית שצריך להתרחק ממני. מזל שראש השנה מאחורינו ושנה חדשה לחלוטין לפנינו. מרגש. אז איחולים לשנה החדשה? לקום כל בוקר עם חיוך וללכת לישון עם חיוך. זהו. שנה טובה. 

Shira.T

כוחה של המוזיקה

בשישי אני אוהבת לנקות לצלילי הפלייליסט של Van Morisson.
האקונומיקה בדלי ואני מנקה, ככה בלי כפפות, אני אוהבת שהידיים שלי מריחות מאקונומיקה, זה בטח לא בריא אבל לא אכפת לי. אני מריחה כמו בריכה אחרי וזה מזכיר לי את הילדות. אז אני שמה את השיר Someone Like You ומדמיינת את עצמי שרה את זה למישהו כמוך. והכי אני אוהבת בשיר הזה שהוא אומר שהטוב ביותר עוד לא הגיע.

בשישי האחרון דווקא שמתי את השיר I'll Be Aroun של Empire Of The Sun שנתן אופי אחר לניקיון. עומק. האמת שיש בשיר הזה כל כך הרבה רגישות שלוקחת אותך למסע, ואם סוגרים עיניים ממש נגררים. אפשר לדמיין ציפורים, והרים ירוקים, וניו יורק ורכיבה באופניים וים בלילה וארבע בבוקר קיץ תל אביבי, וסתיו. תנסו.
   

את החבלים של נינט אני שומעת הרבה. מזכיר לי נשכחות השיר הזה ודברים שהייתי מעדיפה לחשוב שלא קרו מעולם. בינתיים, הדחקה. זה לא נעים.

אתמול בהופעה (של אלט ג'יי בחימום גארדן סיטי מובמנט), כשהגיע השיר הזה, אני עצמתי את העיניים ונתתי לצלילים להיכנס אליי אחד אחד, לאט לאט. דמיינתי כל תו נכנס אל תוך העור שלי, ואז לגוף ולעצמות והייתה לי צמרמורת. התרגשות, התעלות. למרות שאני בן אדם מאוד רגשן ולא לוקח הרבה בכדי שאבכה בסרט, באמת שאין הרבה דברים בעולם הזה שגורמים לי להתרגש כמו מוזיקה. מוזיקה גורמת לי להרגיש את הגוף מבפנים ולפעמים אפילו את הלב פועם.
מי אמר שמוזיקה לא ממכרת.

לפעמים נורא בא לי לכתוב שיר כמו Unsent של אלניס מוריסט.
יצא לי לחשוב הרבה על השיר הזה בתקופה האחרונה, זה שיר לכל האקסים שלה ובשיר היא מסבירה מה היה לא בסדר במערכת יחסים ולמה היא מתגעגעת. דיי מדהים בעיניי. 
Jaggen Little Pill הוא האלבום הראשון שקניתי (יותר נכון שאמא שלי קנתה לי), והוא חוגג 20 שנה (!) וזה מרגש ומדהים ומבהיל כי לאן הזמן טס לאן? אני זוכרת את עצמי קוראת את המילים ושואלת את אמא שלי למה היא מתכוונת ומבקשת ממנה לתרגם לי מילים שלא הבנתי. 
זו כבר לא אותה אלניס. היא כבר לא כועסת, מקללת דיכאונית, עצובה, שיער על הפנים. היום היא נשואה, היא אמא, היא מתעסקת ברוחניות, מדיטציות, צמחי מרפא, יוגה, קלפי טארות. כל כך הרבה השתנה.  
JLP הוא כנראה האלבום ששמעתי הכי הרבה בחיי ואם צריך אדקלם אותו גם, את כל המילים. לכן תמיד תהיה לי בעיה לעבוד ולשמוע אותו כי אני רק אשיר ולא אצליח לעבוד. 
בקיצור, האלבום הזה השאיר לי ולעוד 33 מליון כמוני חותם ענק, ששינה את חיי וגרם לי להבין את כוחה של המוזיקה והמילים, גם 20 שנה אחרי.

Shira.T