31.8.2012

פריז, איך לא באתי קודם?

שבוע אני כאן. נגמר הפסטיבל ואחרי שראיתי כל כך הרבה הופעות אני יכולה לנוח לזמן מה.
איך אפשר להתחיל להסביר כמה פריז יפה? כמה כייף בה? אין דבר טוב יותר ממראה עיניים, ולשם כך אני מצלמת הכל. 
אחרי שלקחתי יום יומיים להרגע, התחלתי רוטינה: בבוקר אני קמה, יורדת לפטיסרי (קונדיטוריה) הקרוב וקונה לי באגט, אולי קרואסון, מה שמתחשק לי, אוכלת ויוצאת.
אני לומדת הרבה דברים על הצרפתים, למשל, הם "תופסים תנומה" באמצע היום בפארק הקרוב אליהם. מניחים את התיק, מניחים את הראש עליו ופשוט נרדמים לאיזה חצי שעה בשמש. בתמונה הזו אפשר לראות את אחד מהגנים האלה. 



































כל כך קשה לי לתפוס את התרבות הצרפתית, תרבות הנהנתות הזו. לשתות, לבלות, לאכול טוב, לא לחשוב כל הזמן איך מסיימים את החודש, או על האיום האירני, או על זה שהדלק יקר, או על זה שאני לא נשואה ואין לי ילדים וכולם מסביבי מתחתנים. זה גורם לי לחשוב שכל מה שאני הוא בעצם הקולות שאני שומעת: "מה את עושה עם החיים שלך", "למה אין לך בן זוג", "למה את לא מוצאת עבודה", "את לא מממשת את הפוטנציאל שלך",
כל הדברים האלה, אני שומעת אותם כבר שנים, ואני תוהה לעצמי אם זה מה שמוביל לי את הדרך, וזה מה שמוביל אותי לעשות דברים. ולדעתי התשובה היא כן, לגמרי כן.



לאורך כל שעות היום, עד שעות הלילה המאוחרות, הצרפתים יושבים על גדות נהר הסיין, עם באגט, יין וגבינות, ופשוט נהנים. זה נכון מה שאומרים, היין כאן זול יותר מהקולה (זה כמובן תלוי לאן הולכים), ברוב המקומות אין מזגנים, ורוב הצרפתים מעדיפים לא לדבר אנגלית.




אז אלה הם חלק מהמחשבות שלי בשבוע האחרון. אני מקווה שאתם מצליחים להבין אותי. ברגע שיוצאים מהבועה הישראלית, פתאום קולטים שהעולם הזה כל כך גדול מלא אפשרויות ולא הכל צריך להיות בדרך מסוימת. בדיוק בגלל זה נסעתי.
משאירה אתכם עם שיר כייפי שהכרתי כאן, של להקה צרפתית מגניבה:



סופ"ש נעים! 
Shira.T

26.8.2012

השירים שעשו לי את השבוע// חוויות מפריז




מאיפה מתחילים?
הגעתי לפריז לפני יומיים, עם אפס ידע בצרפתית, כתובת ומפתח לדלת.
לקחתי מונית, עליתי חמש קומות עם מזוודה ענקית ולפטופ, פתחתי את הדלת והגעתי. שעה אחרי זה כבר הייתי צריכה לצאת לפסטיבל "Rock En Seine", התארגנתי ויצאתי מבלי לדעת כלום. פגשתי חברים והלכנו יחד, הגענו לכניסה ומשום מה אני הייתי צריכה להיכנס מכניסה אחרת, אז קבענו שנתראה באזור האוכל. בלי פלאפון ובלי חוש כיוון, פסעתי לכיוון הכניסה שלי שהייתה חצי שעה משם!
בדרך לצערי הרב יכולתי לשמוע כבר את השינס מתחילים בהופעה. רצתי, הגעתי לכניסה שלי וחיפשתי את חבריי. לא היה שום זכר. 40 דקות חיפשתי אותם (ככה זה בלי פלאפון) ובשלב מסוים הבנתי שאני כבר לא אמצא אותם ועדיף ליהנות עכשיו מאשר להתבאס אחר כך. אז באמת בארבעת השירים האחרונים נהניתי, ואחר כך המשכתי גם לבלוק פארטי שהיו פשוט אדירים. נשארתי לראות עוד כמה הופעות וחזרתי הביתה, איכשהו, לבד, במטרו.

דברים שלמדתי בפריז:
1. הצרפתים לא אוהבים לדבר אנגלית
2. המטרו לא יחכה לך
3. ביום ראשון הכל סגור 
4. קושי בונה אופי
5. להיות אבודה בפריז זה מפחיד
6. אפשר להסתדר גם בלי טלפון
7. פריז פוטוגנית
8. כולם פה מתלבשים יפה
9. הישראלים פה חיים טוב


על פסטיבל כזה יכולתי רק לחלום, ובאמת כל זה נראה לי כמו חלום אחד גדול.


 אלפי אנשים נהרו אתמול להופעה של הבלאק קיז', זה היה מטורף, בחיים לא ראיתי דבר כזה.
The Temper Tramp הופיעו לפניהם וקצת אכזבו אותי, אז חתכתי באמצע לנואל גליגר והספקתי לשמוע אותו שר את Don't Looke Back In Anger. נוסטלגיה מטורפת.
משם המשכנו להופעה של The bewiched Hands כשאף אחד מאיתנו לא מכיר אותם, והתאהבנו.
הם מצוינים וקופצניים ולא יכולנו שלא לרקוד לשיר הזה:



היום מחכה לי הליין אפ שהכי ציפיתי לו:
Passion Pit, Foster The People, Beach House, 
Bombay Bicycle Club. דיווחים בהמשך!
את כל התמונות שצילמתי בינתיים, אפשר לראות כאן. סרטונים מההופעות אפשר לראות כאן





!Bonne Semaine
Shira.T 






18.8.2012

השירים שעשו לי את השבוע




רוב הפעמים בחיים אני מרגישה שאני נמצאת במצב בו אני לא יכולה לצאת ממנו. הכל כבד מידיי מכדי לעזוב.
יש את הדירה והחוזה החתום, יש את השותפה שאני אוהבת, יש את רחוב ריינס המוכר, יש את סופר ריינס ואת משה שתמיד עוזר לי שם, את שדרות בן גוריון, את קו 5, את אספרסו בר, את המשולש. הכל. 
הכל מוכר מידיי. הכל ידוע מידיי. הכל קשה מידיי לעזוב. 
שמעתי היום משפט שהזכיר לי שהדבר שאני עושה הוא כנראה הדבר הנכון:
"אם אתה מספיק אמיץ בכדי להשאיר מאחורייך כל דבר מוכר ומנחם, (זה יכול להיות מהבית שלך, ועד לטראומות שלך) ולצאת למסע חיפוש אמיתי. ואם אתה מוכן באמת להסתכל על כל מה שיקרה לך במסע הזה כרמז. ואם תקבל את כל מי שתכיר בדרך כ"מורה". והכי חשוב, אם אתה מוכן להתעמת ולסלוח על דברים קשים לגבי עצמך, אז האמת תצא לאור." 

באנגלית זה נשמע יותר טוב: (לקוח מהספר "Eat, Pray, Love")
“I've come to believe that there exists in the universe something I call "The Physics of The Quest"- a force of nature governed by laws as real as the laws gravity or momentum. And the rule of Quest Physics maybe goes like this: "If you are brave enough to leave behind everything familiar and comforting(which can be anything from your house to your bitter old resentments)and set out on a truth-seeking journey(either externally or
internally),and if you are truly willing to regard everything that happens to you on that journey as a clue, and if you accept everyone you
meet along the way as a teacher, and if you are prepared - most of all -to face (and forgive) some very difficult realities about yourself....then truth will not be withheld from you".



הדברים שלמדתי השבוע:
1. כל מי שפוגשים בדרך הוא מורה
2. הכל בשנייה אחת יכול להשתנות
3. נמאס להלחם מלחמות מטופשות על אנשים שלא שווים את זה 
4. צריך לא לעבוד כל אוגוסט
5. אם לא אפסיק לכתוב, היד תמשיך לכאוב
6. עוד פחות משבוע אני מגשימה חלום
7. הקולקטיב הלהקה הכי טובה בארץ
8. הטכנולוגיה מקרבת



חברה טובה, כזו ששולחת לי אינספור לינקים ביום, ועשתה זאת מאז שאנחנו חברות (כבר כמה שנים טובות), שלחה לי את השיר הזה ואמרה לי להגביר. טוב נו, היא מכירה אותי. קלעה בול לאהבות שלי. גם טקסט יפייפה, גם קצב כזה טוב, שאני נשבעת שאני יכולה להמשיך לשמוע רק את זה בשבוע הקרוב.



כמעט כל שיר של הצמד המוכשר הזה BEACH HOUSE עושה לי משהו גדול בתוך תוכי. שירים שנותנים לי השראה. השראה להתחיל מחדש, השראה להגיד, להרגיש, לעשות, להעיז. השירים שלהם במקום מסוים "מעירים ומאירים" אותי. במיוחד השיר היפה הזה.



זה שיר ששמעתי במקרה, בג'נגו שלי. אם עדיין לא עשיתם לכם תחנה אינטרנטית, אני לא יודעת למה אתם מחכים. אין דבר נהדר יותר מלהכיר שירים חדשים על סמך הדברים שאתם כבר אוהבים. 
כשאני יוצאת מהבית, הדבר הראשון שאני עושה הוא להחליט איזה תחנה היום אני אשים לי. יש לי בערך 8 תחנות, אבל זה תמיד נע בין Beach House ,Death Cab For Cutie ו - The Black Keys.



ביום חמישי הלכתי להופעה של הקולקטיב וכמה שנהנתי. אני מחפשת את המילים הנכונות להסביר מה הרגשתי וכמה אנרגיות היו באולם. אבל אין מילים שיוכלו לתאר. היה צריך להיות שם, ומי שהיה שם יודע. 



השיר האחרון הוא שיר שנוגע לי באופן מיוחד, בגלל המילים היפיות. עיניים זרות של רונה קינן. היא גם התארחה בהופעה של יום חמישי וביחד עם הקולקטיב עשו ביצוע יפיפה לשיר הזה.
ובמילים האלה גם אסיים את הפוסט:

"אני לא אפסיק לרצות 

אני לא אפסיק לרצות 
אני לא אכנע לרעיון הזה 
שאי אפשר כי אי אפשר 
ואי אפשר 
זה עניין של הישרדות 
גם אם תגידי לי שדי כבר ונגמר 
אין לי ברירה אלא לרצות את האפשר" 




שבוע טוב!
Shira.T

17.8.2012

השירים שעשו ל- SUN TAILOR את השבוע

צילום: אלונה נוף




תל אביב היא העיר שלי ואני אוהב אותה. 
מצחיק שאני אומר את זה בעודי יושב מוקף בירוק של הגליל, שקט ושלווה ורעש צרצרים. באתי לכאן בשביל לכתוב שירים חדשים ולהבין שירים ישנים, ועם כל היופי והרוגע שמקיף אותי כאן, אני מתגעגע לטירוף של העיר שאני אוהב. פעם זאת הייתה לונדון, והיום ליבי וראשי שייכים לתל אביב.
הנה קצת מההמחשבות ומהצלילים שהסתובבו לי בראש בשבוע האחרון.
      
דברים שלמדתי השבוע:
1. לארגן טור באירופה זה דבר לא פשוט בכלל
2. כשיונה דוגרת על ביצה היא הופכת לסוג של כלב
3. סייטן זה ממש טעים
4. דירות יפואיות זה הדיבור החדש
5. גיטרת 12 מיתרים גורמת לי לתחושה מוגזמת של כוח


השירים שעשו לי את השבוע:

Santo &Johnny, Sleepwalk
שואלים אותי איך הגעתי לנגן על לאפ סטיל, או למה בעצם אני מנגן על הכלי הזה.
השיר הזה בכלל לא קשור לסיפור, שהוא ארוך מדי עבור הפוסט הזה, אבל הוא דוגמא מצויינת לאיזה צלילים יפים הסטיל גיטר יכול להפיק (ותודה לעמרי בראל, שמנגן לאפ סטיל בלהקה שלי, שגילה לי את הפנינה הזאת).



Thao and Mirah
שתי בחורות ענוגות ומדהימות מקנדה, שגנבו את ליבי עם אלבום המופת שלהם.



Cass Maccomb County Lines

בשירים של קס מקומב שומעים היטב את רעש הגלגלים הנעים, את האבק והפיח, ואת העצבות והחופש שכרוכים בלהיות אדם בלי בית.



Piers Faccini - Tribe
השיר הזה פוגע בכל כך הרבה נקודות, וזה עוד לפני שאני מתחיל לדבר על הקליפ המצוין. מוזר מאוד שהוא עדיין אנונימי הבחור המוכשר הזה, יש לי הרגשה שאולי הוא מעדיף את זה ככה.



TheAngelcy – Dreamer

יש שירים שנועדו להגיע למיליוני זוגות אוזניים, השיר הזה בעיניי נמצא חזק ברשימה הזאת. אני מאוד שמח שגם מקבלי ההחלטות בגלגל"צ הרגישו שהוא חשוב, לחבורת המלאכים שאחראים לדבר היפה הזה מגיע לעוף רחוק רחוק (אבל תמיד לחזור הביתה, כן?).



Junip - In Every Direction
פרויקט הצד המשובח של חוזה גונזלס עם Junip הניב אלבום יפהפה עם לא מעט הברקות, הנה האהובה עליי.



 Vera Lynn - We'll Meet Again
יש כל מיני רוחות רעות שמנשבות בארצנו לאחרונה. יש הרבה שאני לא יודע על מה שקורה מאחורי הקלעים, ואי אפשר לדעת מה נכון או לא נכון. מה שכן, ברור שמלחמה זה חרא.
יש משפט יפה של בנג'מין פרנקלין שאמר "אין כזה דבר מלחמה טובה, או שלום רע", אני נוטה להסכים.
גם שירי מלחמה עושים לי די רע, חוץ מהשיר הזה של ורה לין, שדווקא עושה לי די נעים.



קליק לבנדקאמפ של סאן טיילור // קליק לפייסבוק
סופ"ש נעים.
Shira.T

10.8.2012

השירים שעשו לי את השבוע// הלהקות האהובות עליי




בתחילת השבוע התחילה לכאוב לי יד ימין, זו שאני כותבת בה כל הזמן. התעלמתי, היא המשיכה לכאוב. אני המשכתי להתעלם. כך זה המשיך כמה ימים, עד שהיא כבר ממש כאבה והקרינה כאב גם על כל הגוף.
בשלב מסוים כבר כאב לי כל דבר שעשיתי עם היד. אז הלכתי לרופא. 
"מה עושים דוקטור? הכל בסדר?" הוא הסתכל אליי בצורה מביכה, "את יכולה להחליף מקצוע? נראה לך?" אמרתי לו, עד שמצאתי משהו שאני טובה בו?" הוא הסתכל עליי ואמר "זה קורה וזה ימשיך לקרות, אין מה לעשות. קחי שלושה ארבעה ימים של מנוחה ואל תקלידי בכלל".
בשל המציאות הזו, הפוסט הזה יהיה קצר מהרגיל, וממחר הפסקה של שלושה ימים. מלחיץ.



דברים שלמדתי השבוע:
1. צריך להקשיב לאינטואיציות
2. צריך להקשיב לגוף
3. משיגים דברים רק בעבודה קשה והשקעה מתמדת
4. כשמכוונים רחוק, מגיעים רחוק
5. כשלוקחים החלטה טובה, היקום נותן סימנים
6. פסטיבל Lollapalooza מגיע לתל אביב!
7. כל חלום יכול להתגשם
8. היעד הבא מתקרב בצעדי ענק


הפוסט הזה יהיה פשוט מאוד. אשתף אתכם בלהקות שאני הכי אוהבת בשנים האחרונות, חלומי הרטוב הוא לראות את כולם בהופעה. אולי אפילו בארץ.

1. The Shins



2. The Black Keys



3. Passion Pit



4. The Temper Tramp



5. Beach House



6. Foster The People



7. Of Monsters And Men



מקווה ובטוחה שהשירים יצרו לכם פלייליסט מושלם לשבת הזו. 
אל תפסיקו לחלום ולעשות. לפעמים חלומות פשוט מתגשמים.
Shira.T 

7.8.2012

שלישי פעמיים כי טוב עם >>> דנה לוי





האלבום של דנה לוי הגיע לשולחני לפני כמה שבועות. לקח לי זמן עד שפתחתי אותו. לפתיחת אלבום נדרש טקס מסוים. יש משהו מרגש באלבום חדש.
אני פותחת את העטיפה היפה ומוציאה את חוברת המילים, התודות, הנגנים, אני אוהבת את זה. זה מרגש אותי.
לומר את האמת, זו לא הפעם הראשונה שאני שומעת את דנה לוי, בועז כהן ("רוקר טוב") משמיע אותה כמות נכבדת ומוסיף גם המלצות חמות.
הקול של דנה הוא מהקולות העמוקים, הצרודים, הטיזרים והסקסים שגורמים לך להסתקרנן ולרצות לדעת מי עומד מאחוריהם. אני לא יודעת לאיזה קטגוריה לשייך את המוזיקה שלה. רוק? פולק? אין לי תשובה, אבל את מה ששמעתי אהבתי. אני במיוחד אוהבת את השיר הזה. הרבה תהיות על העולם. אני אוהבת את הנושא הזה. 

"I am a dot spotlight that’s spinning around space and time
 From one galaxy to another galaxy to another one"



כמה עובדות מעניינות על האלבום "Look At I". המתופף הוא לא אחר מאיסר טננבאום (רוקפור). האלבום יצא ביוני, השירים כולם נכתבו בידיה של דנה, שגם לקחה חלק בהפקתו.
האלבום מלא בשירי רוק נשיים, חזקים מלאי תשוקה. זה גם נעים לגלות שהיא יפיפיה, בדיוק כמו שהיא נשמעת. 


קליק לעמוד הפייסבוק של דנה // קליק לבנדקאמפ
שלישי שמח שיקרב אותנו לסוף אוגוסט. אמן!
Shira.T

4.8.2012

השירים שעשו לי את השבוע





לפעמים פשוט צריך החלטה, כנגד הכל, כנגד כל אלה שאומרים לך לא, ומתנגדים, ומזהירים.
לפעמים צריך ללכת עם הלב. זה קל להגיד, אבל בטח הדבר הקשה ביותר לעשות. כי מה יותר קל מללכת על בטוח? כנראה שאין יותר קל מזה, והחיים הם במילא לא פיקניק. אבל זה היופי, לאתגר את עצמך.
לעשות. ליסטות. לחיות. לקחת החלטה.

דברים שלמדתי השבוע:
1. אם אין אני לי, מי לי?
2. הכל תלוי בי
3. החלטות גדולות נעשות ברגע אחד
4. אולי כשאבין שיכול להיות שלא יהיה, יהיה
5. לוותר, בשביל לרצות יותר
6. גם נסיון של שבוע יכול לתת לך המון
7. אנשים מגיעים אליך כשאתה צריך אותם
8. אם לא עכשיו, אז מתי?




זה שבוע שהתחיל בטלטלה. יותר נכון, זה שבוע שנגמר בכאב בטן עצום, כאב ראש והחלטה ואינטואיציות שאמרו לי הכל בפנים. אחרי שהקשבתי להן, ואמרתי להן תודה רבה, הרגשתי הרבה יותר טוב.
ואז שמעתי את השיר הזה, שיר הבוקר של עידן רבינוניץ'. איזה יופי של שיר ואיזה יופי של טקסט. בא לי לגעת בשיר מרוב שהוא נוגע בי. בא לי לעטוף אותו, שיחבק אותי. תעשו לעצמכם טובה: תגבירו ותקשיבו למילים היפות. 
המשפט שתפס אותי:
"It's hard to go forward, when you're busy looking back 
though we've been pretty big on ambition 
it's always been commitment that we've lacked"






אחרי כמה ימים, של תחילת השבוע, פתאום הגיע אליי, משום מקום, השיר הזה. זה יפה, ומרגיע, ונעים. 
שם השיר There's nobody else חוזר על עצמו הרבה, ונוגע לי במקומות.



ביום חמישי הייתי בערב מחווה לניק דרייק באוזןבר. היה יפה, מרגש, אינטימי וחשוב.
הופיעו רבים ויפים: רותם אור, קאמי מלץ, עמית ארז, איתי מיזילו, סאן טיילור ועוד. הייתה מוסיקה יפה וצלילים שנכנסו עמוק. כמו הקאבר המצוין הזה לשיר Road שביצעו עמית ארז ורותם אור.



כשנגמר השיר ביוטיוב, הופיעו עוד כמה קליפים, אחד מהם היה נראה לי מעניין, אז לחצתי עליו. זו רותם אור, והיא עושה כאן קאבר מרגש, עדין, וכל כך רותם אור. איזה יופי. אם עוד לא קראתם את הראיון שלי איתה עכשיו זה הזמן.




אתמול הייתי בהופעה של מאיה בלזיצמן, הצ'לנית המדהימה שבין היתר עומדת מאחורי נינט ושילה פרבר. ההופעה הייתה מיוחדת, אינטימית, מפתיעה ויותר מהכל מרגשת.
מאיה לקחה שירים כמו "I'm just a girl" של No Doubt והפכה אותם לאחרים. המילים, הכוונה, פתאום הכל שונה. גם "Girls just wanne have fun" ו"ויש דברים שרציתי לומר" של יהודה פוליקר נשמעו לגמרי אחרת. יפייפה ומומלץ בחום.



שבת של שקט.
Shira.T