ברוח האביב שבא עלינו לטובה, אני מרגישה צורך לכתוב פוסט.
בכל חג, בכל יומולדת או בכל מאורע תמיד יושבים ״לסכם״ את הדברים, לאסוף את מי שהיית עד עכשיו ולכתוב רשימה דמיונית של כל הדברים שאת רוצה להיות ולעשות, השנה.
זה התחיל עם רשימת 2017, המשיך עם היומולדת שלי ועכשיו פסח - איך תצאי מעבדות מחרות, ממה את רוצה להשתחרר השנה ועוד כל מיני שאלות שחברה טובה שאלה אותי.
בהתחלה זה הצחיק אותי, כי מצחיק אותי הדברים האלה, אבל היא דרשה תשובה. אז אמרתי לה שאני רוצה לשחרר את עצמי מכל מי שלא עושה לי טוב, לשחרר את עצמי מפחד ולשחרר את עצמי מלהקשיב ללחץ של אחרים.
אז מצחיק, אבל וואלה, גרם לי לחשוב.
מתחילת השנה אני מתמודדת עם הרצון לשחרר אבל נתקלת בחוסר ביצוע. כי זה קשה, וזה תקוע. ההחלטה לשחרר לא קורת בין רגע, אבל כשהיא קורת כשכל כולי בתוך זה. כשהחלטתי, שחררתי. ומאז אני לא מבינה איך לא עשיתי את זה קודם. זה הרבה יותר קל.
אני מסתכלת על שנה שעברה בזמן הזה, היה מרגש וחדש וכיף, אבל היום הרבה יותר כיף ומרגש ומלא תקווה. ותודה לכל מי שהיה בדרך ועזר לי לצבור אותה. אז לחיי שנה של אנשים טובים ואמיתיים ושחרור אמיתי.
והמוזיקה מה איתה? היא איתי כל הזמן.
לאחרונה הכרתי את Maggie Rogers זמרת מדהימה ואיתה אני חורשת ימים שלמים. אין לה הרבה חומרים, אבל החומרים שקיימים יפים ומרגשים. כמו השיר הזה.
And if you had a bad week Just let me touch your cheek
Oh, and I'll be there waiting When you get frustrated
I know things are changing But, darling, I'm saying,
I'll be singing you in all of my songs
לא קראתי עלייה הרבה, אבל כן ראיתי כיתת אומן איתה שהביאה את פארל וויליאמס לתת ביקורת על הכיתה ואחת מהן הייתה מגי, הוא התפעל כ״כ ולא הייתה לו מילה אחת שלילית להגיד.
קמתי הבוקר עם השיר Carry של ג׳וני מיטשל תקוע לי בראש ולא כל כך הבנתי למה, אבל אז נזכרתי שראיתי אתמול בלילה פרק של בנות והוא היה חלק מהפסקול. חצי מהפרק אני יושבת עם שאזאם. אני חושבת שזו העונה הכי טובה של בנות. מהפרק של המרצה שהעבירה אותי קשת של רגשות ועד לפרק של אתמול עם אדם, אני לא אהרוס למי שלא ראה. עונה מרגשת וחכמה.
מודה ומתוודה, אחרי הרבה זמן שליכלכתי עליהם סתם, גם אני אוהבת לשמוע את ססטיק ובן אל ככה סתם,
במיוחד את הקאבר ״סתם״ של הקולקטיב.
אחרון חביב הוא החדש של Portugal. The Man. מאותם שירים שאתה שומע ומרגיש מגניב, מאותם שירים שעושים מצב רוח ולא נותנים לך להישאר לשבת בכסא מאותם השירים שכיף לשמוע.
את הפיסקה האחרונה של הפוסט הזה החלטתי לסיים בכמה מילים יפות שקראתי היום, ממש במקרה.
אני אוהבת מילים, במיוחד מילים כתובות. במיוחד כשהן מדברות אליי. חג שמח.
״אתה רואה רק את מה שאני מראה, אבל זה כבר נגמר! אתה מחפש כאילו זה ישנו, כמי שמחפש סוס בשוק שהתרוקן. אני אשרת אותך בכך שאשכח אותך לגמרי, וגם אתה תשרת אותי בכך שתשכח אותי לגמרי. מכל מקום, מה אתה דואג? גם אם תשכח אותי כפי שהייתי, עדיין יש מה שלא תוכל לשכוח". ג'ואנג דזה
שותה כל מילה שלך בתענוג מושלם.
השבמחקאל תפסיקי לעולם��