30.7.2012

רותם אור // קסם חזק // ראיון




את רותם אור הכרתי לפני כמה חודשים דרך הזמר, היוצר והחבר עמית ארז. הוא סיפר לי על רותם והמליץ לי לשמוע אותה. עברו כמה חודשים ודיי שכחתי מזה. פתאום השם "רותם אור" עלה בכל מקום.
בהתחלה שמעתי רק את השיר "This is what we all came for" וחשבתי לעצמי "מה זה הדבר היפה הזה?"   
מצאתי את עצמי מאזינה לאלבום פעם אחר פעם. מתרגשת ומלאת השראה. 
עניין אותי לדעת מי עומדת מאחורי האלבום המדהים "Hard Magic".
קוראים לה רותם אור והיא בת 26. אם לא יצא לכם להכיר אותה עדיין, קחו לכם טעימה מאחד השירים מלאי הקסם שלה. רותם כותבת, מלחינה ומנגנת על קלידים וגיטרה.



היא בלונדינית, שיערה ארוך ויפייפה, העיניים שלה בוהקות ומסוקרנות והחיוך שלה גדול ומלא אהבה.
בשנה האחרונה היא עבדה על האלבום החדש "Hard Magic". ביום היא בכלל הייטקיסטית במשרה מלאה.
את האלבום היא הקליטה לבד, במרפסת ביתה. 



מתי התחלת לעשות מוסיקה?
"התחלתי לעשות מוסיקה בגיל 15, קצת אחרי שלמדתי ללמוד גיטרה. שנה וחצי למדתי מסודר, אצל מורה.
תמיד הייתי כותבת. בהתחלה רציתי בכלל להיות סופרת, עם הזמן זה קצת השתנה, כשלמדתי לנגן על כלי זה הגיע ביחד. בלהקה אף פעם לא הייתי, וגם לא תפסתי את עצמי כזמרת. אמרתי לעצמי - מישהו צריך לשיר את השיר הזה, אז פשוט שרתי אותו אני".


ובכל זאת, איך התחלת?
"בזכות עמית התרגלתי לעמוד על במה" אומרת רותם. "פניתי אליו דרך במה חדשה, שמעתי את המוסיקה שלו ולא האמנתי שדבר כזה קורה בארץ. כתבתי לו שאני ממש אשמח לשתף פעולה. לקח לו זמן לחזור אליי, והייתי בטוחה שהוא כבר לא יתייחס. בסוף הוא חזר אליי, נפגשנו ועשינו את Highways שהיה באלבום הרשמי הראשון שלו. מאז אנחנו חברים".




לקראת הסוף זה כבר בער בי.
"תמיד אמרתי לעצמי שאני אעשה את זה. יצאתי מהצבא והתחלתי לעבוד בהייטק. רציתי כבר ללדת את הדבר הזה החוצה. ברגע שהחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, זה ממש בער בי".
עם הרבה שירים מוכנים ועוד כמה שירים חדשים התחילה רותם, לפני קצת יותר משנה, לעבוד על האלבום. היא הקליטה מחדש והוסיפה שירים, כל זה קרה לבד, במרפסת ביתה. "כאן ההייטק ממש עזר" היא חוזרת ואומרת.

הקשבתי לאלבום המלא. פעמיים. ונדהמתי.

מצאתי את עצמי שוכבת על המיטה וטסה בדמיוני למחוזות אחרים. הגברתי את המוסיקה הזו, וזה כל מה שרציתי לשמוע. לא רציתי שהדבר הזה יגמר.

איך הייתה החוויה להקליט אלבום לבד?
"אני מוצאת את כל התהליך שעברתי מרתק. אני אוהבת להקליט, זה מגניב, אפשר לתקן דברים, להוסיף, להוריד, אתה לא מוגבל לכלום. אני אוהבת מוסיקה עשירה ובמחשב גלומות כל האופציות הללו".
רותם כבר עשר שנים מקליטה, וכל הזמן ממשיכה ללמוד.
"הקלטתי אותו לבד, במרפסת, במשך שנה. בגדול, החוויה הייתה מאוד טובה וגם מלאת תסכולים. אתה לבד בתהליך אז לפעמים אתה דיי משתגע ולא יודע אם זה טוב, לא טוב, מדהים או איום ונורא. כל יום אתה מרגיש משהו שונה לגביי אותו שיר, הכל תלוי במצב הרוח שלך ובעוד כל מיניי דברים משתנים. לעיתים השמעתי לחברים טובים, זה עזר. באופן כללי חוויה מאוד חיובית. זה מדהים שיש לנו כלים לעשות את הכל לבד". 


צילום: יערה משעולי
אחרי הצבא רותם הלכה ללמוד באוניברסיטה, היא בחרה פסיכוביולוגיה. כששאלתי אותה על השראות לאלבום מיד סיפרה לי על המוח. "היו כמה שירים שנכתבו בהשראת הפלא הזה, זה הכי מעניין, מוח, זה הכל. היו כמה שירים על אנשים, ושירים שכתבתי מזמן שאני עדיין זוכרת את התחושה הכבדה שהייתה שכתבתי אותם אז.
אני כותבת בעיקר בתקופות שרע לי, אבל לא רק. יש שלושה מצבים: יש שירים שמחים, יש שירים עצובים, ויש את המצב השלישי, שנורא קשה לי להסביר אותו.. מאין מצב של פליאה, השראה, עוררות. העוררות הזו היא לא עצובה ולא שמחה, היא משהו אחר. זה דברים שקשה לקרוא להם במילים".


אין פזמונות חוזרים. זו בעיה ידועה שלי.
"מה שיוצא יוצא ואני לא מנסה לכפות על זה פזמון, לדעתי זה יותר מעניין. אני לא עושה את זה בכוונה, זו בעיה ידועה שלי וזה פשוט יוצא ככה". 
זה מביא אותי לשיר המרגש "Dear Sir", השיר האהוב עליי באלבום. 

"When did you forget
the definition to my life
there's no rain, I'm giving up
come, state your state
claim power over me
and if we play controlling games
and I'm on top
we know it's just pretend
we're never wqual, that's why
I think about you all day
here comes the night
physics hard, friction's good
cure for open wounds"



אתה הוא מה שאתה מסתכל עליו באותו רגע.
את מרגישה שהאלבום מציג את מי שאת?
"האלבום הזה הוא אני. אני כרגע, אני לפני לפני שלושה חודשים, אני לפני שבוע, אני כשהוא יצא. הוא אני מסוימת בזמן מסוים, אנחנו כל הזמן משתנים. אני מאוד אוהבת אותו, הוא הבייבי שלי". 






אנחנו מסיימות את הראיון אחרי שעה וחצי. רותם צנועה, צנועה כל כך שלא האמנתי שמי שיושבת לידי זו אותה אחת ששרה באלבום. הדיסוננס הזה יוצר בחורה מעניינת, מלאת רבדים, מעוררת השראה, מתוקה, כנה ואמיתית. להגיד שהיא מוכשרת זה אנדרסטייטמנט. האלבום הזה הוא מאסטרפיס. אני נדהמת כל פעם מחדש כשאני שומעת אותו, יש בו משהו שמזכיר לי שגם כשלא הולכים במסלול מסודר, מדויק ומוגדר מראש, מגיעים לדברים מדהימים.


רותם תופיע בשבוע הבא, יום רביעי, 22:30, באוזן בר. בהופעה היא תארח את עדי אומלנסקי, לה היא עשתה את הרימיקס המצוין הזה. 





פרטים על ההופעה באיוונט בפייסבוק // קליק לשמיעת האלבום המלא בבנקאמפ 
קליק לעמוד הפייסבוק //  קליק לעמוד היוטיוב 


תודה לרותם,
תודה לכם,
ותודה למוסיקה.
Shira.T

28.7.2012

השירים שעשו לי את השבוע



אני רגשנית ואני בוכה כמעט מכל דבר.
אני בוכה מסדרות אמריקאיות מטופשות, אני בוכה מסרטים רומנטיים. מהודעת טקסט יפה.
כשאני הולכת ברחוב ורואה אמא צעירה עם תינוק. כשאני קוראת משפט משיר, והוא נגע לי בדיוק בנקודה שאני נמצאת בה. כשאני נזכרת איפה הייתי לפני שנה. כשאני חושבת על איפה אני רוצה להיות עוד שנה. כשאני רואה האנטומיה של גריי, אחים ואחיות, חברים ואפילו כשמישהו מודח מפרויקט מסלול. ללא ספק, אני מתרגשת בקלות. לפעמים הייתי רוצה להיות אדישה. אבל אז אני מבינה שזה ממש לא אני ושלפעמים עדיף להיות רגשניים מידיי מאדישים מידיי. זה נקרא, להרגיש.  


דברים שלמדתי השבוע:
1. אנשים שאומרים לי "זה יגיע", עדיף שלא תגידו כלום 
2. גברים ששואלים "עם כמה גברים היית", עדיף שלא תשאלו כלום
3. צריך לדעת מתי להפסיק
4. גברים חיים בסרט "הניצוץ"
5. לשלם חשמל בזמן, אחרת תנותק
6. אני תמיד רוצה יותר
7. תמיד כשאתה בא, אני טיפה פחות
8. Expectations leads to disappointment


חיייבת להתחיל עם החדש והמצוין של אלקטרה. יופי של שיר. יופי של קליפ. כייף לראות דברים כאלה שבאים מפה, מתחת לאף. פאק, יש כאן כל כך הרבה מוכשרים.




את The Books הכרתי השבוע בהמלצת מוזיקאית מוכשרת. שמעתי את השיר ומיד התאהבתי.
גם הקצב מצוין וגם המילים ממש תפסו אותי.
כמנהגי, לא אגזים כשאומר ששמעתי את השיר בערך עשרים פעם. ועדיין שומעת. 
המשפט שתפס אותי:

Most of all, the world is a place where parts of wholes are described
within an overarching paradigm of clarity and accuracy.
The context in which makes possible an underlying
sense of the way it all fits togetherdespite our collective tendency not to conceive of it as such


 
בא לי לפעמים לצאת נגד החוקים המטופשים שעשינו לעצמנו. חוקים כאלה שיצרנו כדי לא להתמודד עם האמת. עם עצמנו. עם מי שעומד מולנו. 
בא לי לשים זין על החוקים ולהגיד את כל מה שאני מרגישה,חושבת ורוצה.
כל פעם שאני מרגישה ככה אני שמה את השיר הזה של Beast Coast ונזכרת שככה זה עובד. אי אפשר לעבור על החוקים, כי אז מרגישים וזה כואב.
המשפט שתפס אותי:

I wish you would tell me
how you really feel
but yo'll never tell me
cause that's not our deal



ואם כבר מדברים על "החוזה" הזה, אפרת גוש פועלת בדיוק לפיו. הנה החוקים מונחים לפניכם.
המשפט שתפס אותי:
תמיד כשאתה בא, אני טיפה יותר
יודעת שאסור, אבל זה לא עוזר לי, לא עוזר
כשאתה בא, אני שומרת מחזיקה
עד שהכל עובר
אני יודעת למה באת, ומה אסור שייאמר





אחרי שחרשתי את Take A Walk, ולא, עדיין לא נמאס לי, עכשיו מגיע השיר השני, אותו נראה לי אשמע במינון נמוך יותר. האמת שכאן שם השיר תפס אותי: "It's not my fault, I'm happy".



ולשיר האחרון בחרתי את THE BLACK KEYS כי מזמן לא שמעתי אותם ונזכרתי כמה אני אוהבת את המוסיקה שלהם. השיר הזה "Too afraid to love you" בעצם במסכם את כל מה שהפוסט הזה רוצה להגיד.
שיר מצוין, תגבירו.
המשפט שתפס אותי:
All those sleepless nights
And all those wasted days
I wish loneliness would leave me
But I think he's here to stay
What more can I do
I'm wringing myself dry
And I can't afford to lose
One more teardrop from my eye
I just don't know what to do
I'm too afraid to love you


 

שבת ארוכה וכייפית. 
Shira.T

24.7.2012

שלישי פעמיים כי טוב עם >>> אפרת לוטנברג




שמעו, לא קורה הרבה שאני כותבת על אמן יותר מפעם, פעמיים. כשזה קורה זה ברור שאני ממש ממש אוהבת אותו.
לפני כמה זמן הוזמנתי לסקר הופעה דרך חבית הדגים, לבחורה קראו אפרת לוטנברג, ולי זה לא אמר כלום. שמעתי כמה שירים, היא סקרנה אותי והחלטתי ללכת.


גררתי חברה עם ראש פתוח, ויחד הלכנו לקפה ביאליק. הזמנו בירה, פיטפטנו, ואז היא עלתה על הבמה, בלונדינית יפייפיה, עם עוד שתי בלונדיניות, יפיפיות גם כן. היא פתחה את הפה ושרה, מאותו הרגע אני הייתי מהופנטת. היא "הרגה אותי ברכות" עם המילים שלה. הסתכלתי על חברה שלי וראיתי שזולגות לה דמעות. "איך לא הכרנו אותה לפני?" שאלנו, לא יודעת. אבל איזה מזל שהכרנו.


את השיר "ברגעים כאלה", אני שומעת ברגעים שרע לי, שאני מרגישה שאני מתגעגעת, שחסר לי, שמגעיל לי. ברגעים כאלה אני נזכרת בשיר הזה ובמילים החזקות האלה ובדרך כלל אני אשים אותו בפייסבוק, או סתם אכתוב את המילים לעצמי. זה משחרר.


"ברגעים כאלה אני נזכרת בבקרים בהם הסתכלת עליי, איך שאת יפה כשאת מתעוררת
החברים אומרים לי שאני תותח
תגידי, מה עשיתי טוב בחיים שזכיתי בך?

נשאר לי רק להתמודד עם זכרונות שמציפים
הגברים שפגשתי הם על הפנים
משחזרת את הנפילות שלך על הריצפה
ידעת להצחיק אותי וכך נראית לה אהבה
מחכה לאחד כמוך, וכולי בציפיות
נתחיל בזה שיאהב לישון כפיות"



השיר השני הוא שיר גאוני. באמת. זה כל מה שאנחנו "אמורות" לעשות, להגיד, להתנהג. אבל זה לא באמת קורה. "אם אתה לא יודע מה אתה רוצה מהקשר. אם אתה לא יודע אם אתה שם במאה אחוז. אני לא רוצה שתתפשר, לא אני לא רוצה שתתקשר. עשה טובה אל תתקשר. דונט קול מי. דונוט קול מי".



למרות שכבר הייתי בהופעה שלה זה לא הספיק לי, אני הולכת שוב.
זו הופעה שאני ממליצה עליה במאה אחוז ובלב שלם. אני לא יודעת מה לגביי הגברים, אבל אני יכולה לומר, שכאישה, מאוד התחברתי למילים ולשירים קורעי הלב. 


קליק לאיוונט // קליק לביקורת 
שלישי שמח, כבר פחות חם!
Shira.T  

20.7.2012

השירים שעשו לי את השבוע





השבוע ניסיתי להיזכר מתי כתבתי את הפוסט הראשון של "השירים שעשו לי את השבוע". גיללתי למטה, עד שהגעתי אליו
23 לספטמבר, 2011. עוד חודשיים סוגרת שנה. מתוך שנתיים בהם אני כותבת את הבלוג.
מי שמכיר אותי טוב, יודע, שאחת הבעיות הגדולות ביותר שלי היא התמדה. אז הנה הדבר הראשון בחיים שאני מתמידה בו, הבלוג שלי, ויותר מזה, הפוסט השבועי של "השירים שעשו לי את השבוע" שברגע שהתחלתי אותו, הבטחתי לעצמי שכל שבת יהיה, לא משנה איפה אני ומה אני עושה. וכך היה.
קיץ. חורף סתיו. אביב. מיאמי. ניו יורק. תל אביב. הוד השרון. 


עוד מעט סוגרת שנה. זה מרגש. 


דברים שלמדתי השבוע:
1. זה שכולם עושים את זה לא אומר שזה נכון
2. הליכת בוקר על הים + התכנית "רוקר טוב" באזניות = שלמות!
3. אני לא יכולה לשלוט על עצבים של אחרים
4. הדרך לפסגה עמוסה בעבודות מזדמנות
5. איליי הוא הצלחה סנסציונית ברשת
6. אהבה זה כואב
7. הכל היה קל יותר אם הייתי מעוניינת במין הנשי
8. אני לא עוקבת אחריך, זה היקום


קודם כל, לפני הכל, ומרגש ביותר: THE XX הוציאו סינגל חדש ויפה שכבר הצלחתי לשמוע כבר 15 פעם. השיר הזה מתאים למצבים אינטיימים במיוחד. ממליצה לשמוע אותו באוזניות, או כשאתם על המיטה, לבד, ביחד. בוהים אחד בשני. בוהים בעצמכם. 



Sunrise הוא שיר הנושא מתוך אלבומו החדש של עמית פרידמן. כאן הוא משתף פעולה עם תמר אייזנמן שאני כל כך אוהבת. השיר נעים נעים ורך,כזה שזורם איתך, לכל מקום.
הקליפ מתוק. לראות את הבגדים החמים שהם לובשים ולמות מגעגועים לחורף.
המשפט שתפס אותי:
"Baby why? I know your mine
I keep pushing you aside"



The Raw Men Empire הוא שמם והם עושים אינדי רוק/ פולק מצוין.
שמעתי עליהם רבות בשבועיים האחרונים, ועד שלא האזנתי להם כשהתארחו השבוע ברדיו, לא יצא לי לשמוע אותם. הם כייפים ונעימים, ואני לא מצליחה להבין את מי הם מזכירים לי.
אה, ואם היה לכם ספק, הם כמובן, ישראלים.
קליק לעמוד הפייסבוק // קליק לבנדקאמפ



זה יפה. זה יפה וזה גורם לי להתגעגע ולרצות עוד. חייבת להיות אהבה גדולה יותר. 
המשפט שתפס אותי:
"Let me feel that love come over me
Let me feel how strong it could be
Bring me a higher love
Where's that higher love I keep thinking of?"




ולסיום.
יש לא מעט אנשים שכמהים לעשות שינוי בחיים שלהם. מי כמוני יודעת, שלפעמים לוקח קצת זמן, אומץ והתנסויות שונות כדי להבין ולדעת מה אתה באמת רוצה מעצמך ומהחיים שלך. אני רק יכולה לספר שכש"נופל האסימון" יש תחושה של הקלה מחד, אך גם חשש ופחד מהדרך החדשה שהחלטת שאתה בוחר, מאידך.
תמיד ידעתי שמוסיקה היא חלק חשוב מהחיים שלי, אבל רק לא מזמן הפנמתי שזה גם ה-דבר שבו אני רוצה לעסוק. אחרי שאתה נכנס לשגרה של הרגלים שלא אחת מסיתה אותה מהכיוון והמטרה אליה אתה מכוון. לא תמיד אתה יודע לעצור רגע ולשנות כיוון. זה בעצם המצב הזה שאתה מתמיד באותה שגרה עגמומית וזחוחה שמנהלת את החיים שלך. והיא זו שבעצם עוצרת אותך ומקבעת את התפיסה שלך לגבי החיים.
לאחרונה, ייצא לי להיות בהרצאה על פיתוח אישי ועסקי שמעבירה בחורה מעוררת השראה בשם הילה סידי. הילה עשתה שינוי קצת יותר קיצוני בחיים שנבע מתאונות דרכים שעברה. היא החליטה לעשות שינוי בצורה שהיא חייה את חייה רווי הלחץ והמרדף ולהנחיל את השינוי לאחרים.
הסלוגן שלה הוא "הכל ניתן לשינוי –
Simple As That"" ואני מאוד מאמינה בו. כמה שזה נראה קשה, לפעמים השינוי מתחיל מיציאה מהקבעונות המחשבתית שלנו. 

זה מתחבר לי גם ללא מעט סיפורים על מוסיקאים שלא האמינו בעצמם ורק כשעשו שינוי מחשבתי הם פרצו. אחד מהם, הוא אהוד בנאי,
שמגיל עשר למד לנגן בצ'לו והאזין לאלביס פרסלי, כתב שירה וסיפורים אבל ממש לא ראה את עצמו כמוסיקאי. כל הנושא של מוסיקה נראה לו אדיר אבל הוא לא ממש האמין שיצליח לעשות זאת אי פעם בעצמו. השינוי דווקא הגיע בזכות המשפחה שלו! ב-1985 השיר שכתב "רכבת לילה לפריז" פרץ (ועמו משינה). הוא כבר ויתר באותו זמן על החלום של קריירה כזמר והמשיך לנגן לבד בביתו. אבל תופתעו לדעת שאז, בת זוגתו אודליה ואבא שלו יעקב הפתיעו אותו וסידרו לו להקליט שיר נוסף.
וזה רק סיפור אחד מני רבים.

ההרצאה של הילה באיזשהו מקום נפחה בי אופטימיות ותחושה טובה שבאמת הכל אפשרי. והדרך שלה מעוררת השראה. לכל מי שזקוק לשינוי אישי או עסקי, הילה גם עורכת סדנאות ותכניות לייעוץ ופיתוח עליהן תוכלו לקרוא כאןהנושאים שהיא עוסקת בתוכניות הם בחינת 'אזורי הנוחות' של העסק ושלנו, "פחד מכשיל" לעומת "פחד מציל", איך עובד המוח? מה משפיע עלינו  ומניע אותנו לפעולה? איך אפשר לפרש נכון קונפליקטים שאנו מתחבטים בהם ועוד. מעניין. קליק לאתר של הילה// קליק לספר 


אני מסיימת עם שיר שתמיד מעורר בי השראה. בון איבר. כל שיר שלו מעורר בי רגש גדול. אי אפשר להישאר אדיש אליו. גאון.



שבת מלאה השראה.
Shira.T

17.7.2012

שלישי פעמיים כי טוב עם The Wake Up Suzzys





את The Wake Up Suzzys הכרתי בועידת MAD עליה כתבתי כאן. בשנייה הראשונה שראיתי אותם הם תפסו לי את העין.
The Wake Up Suzzys הם: 
זהר גינזבורג (גיטרה, קולות רקע)
דן קרפמן (בס, קולות רקע)
רן יעקובוביץ' (תופים, קולות רקע) 
ויותם שלזינגר (גיטרה, קולות רקע).
הוויב שלהם מגניב וייחודי, והם עולים על הבמה עם רצון עז ל- FUN FUN FUN! זה בדיוק מה שהם עושים. מרגישים לגמרי בנוח על הבמה, ומשחקים אותה כמו שרק רוקרים יודעים. הנה שיר כזה, שעושה כייף, Love Struck.


השיר השני, Rosie הוא דווקא שיר אהבה שקט וכואב לרוזי. כי מה לעשות, אי אפשר כל הזמן להיות שמחים.



נותר לי לומר לכם שני דברים, הראשון - לכו להופעה, הסולן חתיך וצ'ארמר לא נורמלי, הבחורה קולית שלא מהעולם הזה, הבסיסט קורע מצחוק, והמתופף מוכשר ונראה מרוכז במלאכה. בקיצור, חוויה. 
השני - The Wake Up Suzzys הם להקת רוק שפועלת באופן עצמאי לחלוטין, אני אומרת את זה בעקבות הפוסט שכתבתי על מוסיקת האינדי בארץ ובכדי להזכיר לכם כמה חשוב לקדם ולשתף מוסיקאים שאתם אוהבים. אז כן, אם אתם אוהבים את המוסיקה שהם עושים, ובא לכם לקדם אותם, שתפו את הפוסט. מי יודע לאן זה יגיע? 

צילום: רונה כהן
קליק לעמוד הפייסבוק // קליק לבאנדקאמפ
יאללה אני עפה להופעות! שלישי שמח.
Shira.T

16.7.2012

הופעות מומלצות לשבוע הקרוב >>>




השבוע הזה מרגיש כמו פסטיבל אחד גדול.
כל תחנות הרדיו מקדישות למוריסי ספיישלים, אנשים שמים לינקים לקליפים שלו בפייסבוק, ובבלוגספרה הוא הנושא לשיחה.
אתמול ב- 88 FM בועז כהן הקדיש לו שעה נפלאה, ובכל השבוע רדיו הקצה יחגגו בשידורים מיוחדים לקראת ההופעה, כאן תוכלו לשמוע.  

במוצ"ש הזה מוריסי יגיע אלינו ויופיע בגני התערוכה. 
לשמחתי הרבה, אני זכיתי להיות בהופעה שלו, כאן, לפני 4 שנים ונהנתי מכל רגע.
אם אתם נמנים בין אוהבי מוריסי (איך לא?!) ועדיין לא יצא לכם להיות באחת מההופעות שלו, אתם חייבים את זה לעצמכם. ואם כבר אני כותבת עליו, איך אפשר בלי להדביק לפה איזה שיר טוב שלהם. אולי אפילו הכי טוב.



ההופעה השנייה, שלא יצא לי עדיין לראות, היא של סאן טיילור, עליו כתבתי כאןהוא יופיע בחמישי הזה, בלבונטין 7. כמה דברים יש לי להגיד על הסאן טיילור הזה: למוזיקה שלו התמכרתי מהרגע הראשון ששמעתי אותה. התמכרתי. מוזיקה כזו נעימה ומלטפת וכייפית ושובה.
וגם אי אפשר להתעלם מהסולן, ארנון נאור. הוא מדויק. הוא מוכשר, והוא עושה את זה מהבפנים שלו, וזה כל כך טוב. תראו בעצמכם:
יום חמישי // לבונטין 7 // שעה 23:00 // 40 ש"ח בכניסה, 30 ש"ח לחברים
(שלחו מייל וקבלו הנחה Info@suntailor.com) 



מאז שהתחלתי לכתוב גם בחבית הדגים, התחלתי לשמוע יותר מאיר אריאל. זה נכון שתמיד אהבתי אותו, אבל מרוב שהמאסתי על עצמי את השירים שלו בשנים האחרונות, כבר לא יכלתי לשמוע אותו יותר. והנה, בזמן האחרון אני שוב שומעת אותו.
אז מחר מתקיים ערב מיוחד, ערב מחווה חד פעמי למאיר אריאל. בין המופיעים יהיו קוב, אבי עדאקי, אלון ברגבאום, שחר אריאל, יהוא ירון, זאב טנא, רני שחר, שני פלג, הפשרות ועוד רבים וטובים. 
הדבר הזה קורה ביום חמישי בלבונטין 7, בשעה 20:30 בדיוק // 40 ש"ח // קליק לאיוונט בפייסבוק. והנה אחד השירים של מאיר אריאל שאני הכי אוהבת.
                                               
               "אל תעוררו ואל תעירו שנאה שלא תחפץ" 




מלבד המופלאים הללו, אתם מוזמנים ליהנות מהופעה של עמית ארז (המופלא גם כן) ביום שלישי הזה בתמונע. הוא והים הסודי שלו משיקים את האי פי החדש והמצוין מצוין מצוין, שאני כל כך אוהבת.
זה קורה במקביל לערב המחווה של מאיר אראיל, החלטות קשות יש לכם השבוע. 
אם עדיין לא קראתם את הראיון המוצלח שהייה לנו, הגיע זמן >>>
סינרגייה חמה עם עמית ארז

תמונע // 60 ש"ח, 50 ש"ח במכירה מוקדמת // קליק לאיוונט בפייסבוק



ויש עוד הרבה שלא כתבתי עליהם, בינהם גם כריס קורנל שיופיע היום ומחר, ויחומם ע"י מאיה איזקוביץ'.
 אבל אי אפשר לכתוב על כולם. 
שבוע של הופעות לפנינו! תיהנו.
Shira.T

14.7.2012

השירים שעשו לי את השבוע // אינדי רוק ישראלי








ביום רביעי האחרון הלכתי לכנס MAD במסגרתו שמעתי הרצאות מעניינות, דיונים מרתקים ונהנתי מערב מלא הופעות. הכנס נועד לקדם ולחשוף את מוזיקת האינדי בארץ. אני אתחיל מהסוף: יצאתי מהכנס מבואסת, ולמרות שאני לא מוזיקאית, אני רק כותבת על מוזיקה ונהנת ממנה, הרגשתי את הצביטה בבעיתיות של להיות מוזיקאי בארץ.
באתי עם ראש פתוח, לשמוע מה יש לכולם להגיד ובלי שום דעה קודמת על הפסטיבל. היה מעניין ובעיקר מבאס לשמוע את יקי גני (קלידן רוקפור ויזם מדיה) אומר שלהיות מוזיקאי מצליח בישראל זה כמעט בלתי אפשרי.  ביאס אותי לשמוע את דרור גלוברמן (מנחה הפאנל, עיתונאי ומוזיקאי) אומר בביטחון מעציב שלכל מוזיקאי חייבת להיות  עבודה נוספת שתשלם את שכר הדירה. 
ממה זה נובע? אני לא יודעת. אולי לא נעשים מספיק מאמצים לקידום מוזיקת האינדי בארץ? ואם תגידו לי "אין תקציב" אני יגיד לכם שזה לא נכון. יש תקציב של כ- 80,000 מיליון שקלים שכל שנה מושקעים בכסף למוזיקה, אבל ברובם הולכים לפילהרמונית/ למוזיקה הקלאסית. 
בגדול , המסקנות שדיברו עליהם בדיון שהייתי בו על "מוזיקה בעולם הניו מדיה" היו שהיום בשביל להיות מוזיקאי מצליח אתה חייב להיות איש שיווק עם ידע בכלים שיווקיים, וכמובן לעבוד קשה (שזה חל על כל עבודה/ קריירה שתבחר). 
אני אישית ראיתי עשר להקות באותו הערב. להקות מצוינות, מוכשרות, יצירתיוית, וללא ספק, בינלאומיות. אני אשמח לראות אותם על הבמות הגדולות וגם לשמוע אותם בתחנות הרדיו המקומיות. בכל מקרה, אני את השליחות שלי עושה כאן. אני נותנת לכם דלת לעולם הזה ומשמיעה לכם שירים ולהקות שלא הייתם שומעים ברדיו או במקומות אחרים בהם אתם צורכים מוזיקה. אז פתחו את הראש, ואם בא לכם ואתם מרגישים כמוני, פרגנו ושתפו. 

דברים שלמדתי השבוע:
1. חייבים חופש פעם בכמה חודשים
2. בדר"כ כשגברים אומרים משהו, אין משמעות נסתרת
3. הכי חשוב זה הברק בעיניים
4. כשיש הזדמנות צריך לקחת אותה
5.  כשזה מול העיניים שלך, אין לאן לברוח
6.  ארבע שנים בתל אביב יכולים להשכיח ממך איך גברים אמורים להתנהג
7. לפעמים צריך להתרחק כדי לראות את התמונה הגדולה
8. זו השנה האחרונה שלי בריינס


את L.F.N.T הכרתי השבוע, בפסטיבל. שמעתי אותם קצת לפני וידעתי שמבין כל 40 הלהקות שהופיעו, אותם אני חייבת לראות. הגעתי ללבונטין 7 בשעה שש וחצי בדיוק, גררתי איתי, ויחד נהננו מהופעה מצוינת.
L.F.N.T עושים אינדי רוק משובח שמתאים לאופי של לבונטין 7. הסולן רן ניר (לשעבר בסיסט של
"Asaf Avidan & The Mojos") התברך בקול עמוק שסחף אותנו ולא יכולנו שלא להגיד לו בסוף ההופעה כמה הם היו טובים. גם עידן רבינוביץ' מהקולקטיב חלק מהפרויקט. ממליצה בחום.
קליק לעמוד הפייסבוק // קליק לבנדקאמפ



The Wake Up Suzzys הופיעו ישר אחריהם. זה לא חוכמה שאני אשמיע לכם את השיר הזה, כי לראות את הופעתם בלייב, זוהי החוויה האמיתית. שלושה גברים חתיכים + זמרת ליווי/ גיטריסטית לוהטת ומגניבה, שעושה חשק לעזוב הכל ולהיות מוזיקאית.
הסולן עושה עבודה מצוינת בלהשאיר אותך ער ומחושמל למשך כל ההופעה. יש לו אנרגיות מטורפות והוא תיאטראלי ברמות, לא הצלחתי להוריד ממנו את העיניים, כך גם מהגיטריסטית/ זמרת הליווי שעשתה את זה בכל כך הרבה קוליות: מתולתלת, קטנטונת עם גיטרה גדולה ומגניבה, לבושה בסטייל הנכון ובאטיטיוד המושלם. אתם חייבים לעצמכם לפחות פעם אחת לבקר בהופעה שלהם.
קליק לעמוד הפייסבוק // קליק לבנדקאמפ



את מונטי פיורי שמעתי לא פעם אחת ואף פעם לא התחברתי, עד שהגעתי להופעה שלהם.
עמדתי מול חמשת המצחיקים, הזויים, לא נורמליים האלה במשך חצי שעה, הייתי מרותקת ולא להפסקתי לחייך. הם מצחיקים, שנונים, אנרגטיים ומעניינים. הם למשל יהיו טובים לשמוע אחרי יום חרא. הם ירוממו את מצב רוחכם. הסולן הוא הכאלה של גלעד כהנא ובוראט. קורע.
קליק לעמוד הפייסבוק // קליפ לבנדקאמפ



אלקטרה האהובים הוציאו קליפ חדש ואני עוד לא התייחסתי. לא בסדר.
האמת שכל השבוע השיר הזה נדבק אליי ואני ממש אוהבת את זה. הוא משרה עליי אנרגיה חיובית ולא רצינית מידיי. אני אוהבת את זה. וגם את הקליפ.
קליק לעמוד הפייסבוק // קליק לבנדקאמפ 



אחרון חביב יהיה טל כהן שלו, עליו כבר כתבתיזה השיר הראשון ששמעתי שלו, ונשאר גם השיר האהוב עליי. אגב, גם כאן עידן רבינוביץ' משתתף. איזה מוכשר. אחרי השיר הזה אתם מוזמנים לשמוע את השירים המלאים שלו בבנדקאמפ, הם מתאימים לשבת. 



מאחלת לכם שבת מצוינת, מלאה במוזיקה חדשה ומעניינת.
Shira.T

10.7.2012

שלישי פעמיים כי טוב עם >>> CUTS




פעם בתקופה אני כותבת על פרויקט שמעניין אותי, היום זה הפרויקט היפיפה של נדב כץ - CUTS.
את נדב כץ אולי תכירו טוב יותר כגיטריסט של קוב, תמיד נמצא שם, מאחוריו, פורט בגיטרה וממוקד כל כך בעשייה. לפרויקט הזה נחשפתי דרכו.
מי ששר באלבום הוא עומרי קליין, שגם כתב את הטקסטים של השירים, מי שהלחין כל שיר ושיר באלבום הוא נדב, שגם הפיק מוזיקלית את האלבום.
האלבום המלא יצא בספטמבר 2011 ומושפע המון מ- Air, Zero7,  ו- Massive Attack.



עוד משהו מעניין. השיר Love של ג'ון לנון, אחד השירים, לדעתי, היפים ביותר בעולם, רק בגרסה אחרת ואינטרפרטציה שונה לחלוטין.



קליק לשמיעת האלבום המלא בבנדקאמפ // קליק לעמוד הפייסבוק
שלישי שמח,מלא השראה!
Shira.T

6.7.2012

השירים שעשו לי את השבוע





פתאום הכל מתבהר. פתאום הכל מובן. פתאום נפל האסימון. 
שברתי את הראש כל כך הרבה זמן כדי למצוא את זה, והנה, זה כאן.
לא הצלחתי לישון כל הלילה, חשבתי רק על זה. וכשנרדמתי, חלמתי רק על זה. ובחלומות שלי הראתי לכולם את האצבע המשולשת שלי, וזה הרגיש כל כך טוב. 
עוד מעט. רק עוד קצת. עוד רגע, אני שם.




דברים שלמדתי השבוע:
1. לפתוח את הבוקר בחצי שעה הליכה זה נהדר
2. לכל בן אדם שאנחנו פוגשים יש סיבה
3. עכשיו זה הזמן
4. צריך לשים לב מה משדרים
5. כשאתה מאמין במשהו מספיק חזק, אנשים יאמינו לך
6. תמיד אפשר להשתנות
7. זה שאתה חזרת לא אומר שאני אחזור
8. הכל חוזר חביבי!




איזה יופי של שיר. 
ה-Shins הם אחת הלהקות האהובות עליי, את זה אתם כבר בטח יודעים. אני אוהבת את הקול של הסולן ג'יימס ראסל מרסר, ואני אוהבת את השיר הזה, שמאוד שונה משאר השירים שלהם. הוא ליווה אותי כל השבוע. בהליכות של הבוקר, בהפסקות קפה במרפסת, בשנ"צ היומי. הוא מתאים גם לזמנים יותר רומנטיים ואינטימיים. נסו את זה. השיר הזה מקרב לבבות.



הנה עוד שיר כזה, שמזיז משהו בפנים. איזה יופי.
האמת שהשיר הזה מזכיר לי את השיר Home של Edward sharpe & the magnetic zeros, מעניין אם עוד מישהו שם לב לזה חוץ ממני, או שאולי אני מפספסת משהו?
זה לא ממש משנה, זה שיר יפה שבא לשמוע עוד ועוד.



אחרי שהתמכרי ל- Cults ושמעתי את You Know What I Mean אין ספור פעמים, התמכרי גם לזה. זה שיר ששמעתי כבר בארה"ב, כשהייתי לפני כמה חודשים. לא הפסיקו להשמיע אותו שם בכל מקום, איכשהוא שכחתי ממנו. כייף להיזכר בו. שוב.

השיר החדש של פלורנס והמכונה הוא ערבוב של כמה דברים. אני דיי אוהבת את השיר, אבל עוד לא גיבשתי לגמרי את דעתי עליו. יותר מכל, אהבתי את הקליפ. אני אוהבת קליפים מהסוג הזה, יצירתיים, מלאים באפקטים אינסטגרמים (שלבטח מאוסים עליכם), ועשויים מהרבה חלקים שמתאגדים ליצירה נפלאה אחת. 



אני מודיעה בזאת שאני מכורה לשיר החדש של Passion Pit, ועד שלא ימאס לי ממנו, אני אדביק לכם אותו כאן.
לא מספיק שהשיר הזה אדיר ולוקח אותי למקום כל כך טוב, עכשיו גם יצא הקליפ, אדיר גם כן, ולוקח אותי עוד יותר רחוק, עוד יותר גדול, עוד יותר טוב. עוד יותר. כייף. 



עשו לכם שבת של מנוחה, מלאה בדברים שאתם אוהבים.
Shira.T

3.7.2012

שלישי פעמיים כי טוב עם >>> כל החתיכים אצלי




את "כל החתיכים אצלי" שמעתי מזמן ולומר את האמת, אף פעם לא ממש התחברתי. הקולניות של הסולנית לא עשה לי את זה ושום דבר מהמוסיקה שלהם לא משך אותי.
שבוע שעבר הם הופיע בנמל יפו, בפרויקט ההופעות של 88FM (במסגרתו כל רביעי אמן אחר מופיע), האזנתי לשידור ושמעתי שיר ששינה לי את כל מה שחשבתי עליהם.
עצוב עד כמה שאפשר להזדהות עם המילים של השיר הנהדר הזה: (וגם הקליפ מעולה!)


"לא צריך ללכת כל כך רחוק
כדי לדעת
שיש לי את כל הסיבות בעולם
להיות מאושרת
איך זה קורה שאני עוד לא שם
אני חושבת"



כל החתיכים אצלי הם: 
איה זהבי פייגלין (שירה, גיטרה), גלעד מאיר (גיטרות, קולות), נמרוד לביד (בס, קולות), הוד שריד (תופים).
כל החתיכים אצלי היא להקת רוק שהוקמה כבר בשנת 2007. עם שני אלבומים מאחוריהם ("כל החתיכים אצלי", "#2") ואינספור הופעות בארץ, החתיכים מסומנים כאחת להקות הרוק הבועטות והחצופות בסצינת המוסיקה הישראלית. 



ביוני 2012 הוציאו את אלבומם השני: #2 הטקסטים השנונים והבועטים ממשיכים את דרכם גם כאן. למשל בשיר המצחיק/עצוב הזה:


"לא חשוב לאן תלכי
 העיקר שתלכי ישר
אבל אני צולעת
וכמה שאני מנסה
 להיות פחות צולעת
אני לא מצליחה"



כדי לשמוע עוד מהדבר הזה >>>
קליק לפייסבוק, קליק לערוץ היוטיוב.
שלישי בועט!
Shira.T