אני מתרגשת להכיר לכם (שוב) את שלושת האחיות המוכשרות - HAIM. אחרי Don't Save me ו-Forever, הגיע הזמן להציג את השיר החדש והמעולה שלהן Falling. אני מכינה אתכם מראש, תתכנו לשנה גדושה באחיות האלה. אצלי הן כרגע בפיקוח מלא.
תנו הצצה לקליפ החדש והמצוין שלהן Falling ותזכרו איפה שמעתם אותן פעם ראשונה, Just saying..
קליק לאתר // קליק לעמוד הפייסבוק שלישי מצוין! Shira.T
אל תשאלו אותי מה אני עושה, טוב? אל תשאלו כמה כסף אני עושה, ממה אני מתפרנסת, מה אני מתכננת לעשות בעתיד ואיפה אני רואה את עצמי בעוד חמש שנים. כל השאלות האלה גורמות לי להבין שאני שונה ממכם, השואלים. כל השאלות האלה גורמות לי לחשוב שאני לא הולכת בדרך שכולם בחרו בה, וזה מספיק קשה גם ככה. אז בבקשה ממכם, פשוט אל תשאלו אותי.
דברים שלמדתי השבוע: 1. גם כשאין מוזה, חייבים להמשיך ליצור 2. אני לא נראית בגילי 3. פורים זה החג הכי כייפי 4. עדיף להוכיח מאשר לרצות 5. מה שאפשר לעשות היום - צריך לעשות מחר! 6. הכי חשוב שכל אחד יאמין בעצמו 7. בסוף מתרגלים להכל 8. עבודה פיזית זה לא קל
השבוע הזה התאפיין במלא מוזיקה ישראלית טובה. כזו שאני אוהבת. צביקה פורס עובר איתי הכל, הוא עובר איתי את כל השבוע, בדרך למקומות, כשאני שקועה במחשבות, רגע לפני השינה ודבר ראשון בבוקר. הוא האובססיה שלי כרגע ואני נהנת לזמזם את השירים שלו.
את השיר הזה אני שרה לעצמי כבר כמה ימים, "הכל בסדר, הכל בסדר, הכל באמת בסדר, אבל איכשהוא דמיינתי שזה יהיה יותר", אין לי איך לתאר כמה המילים האלה נוגעות לי, בתקופה הזו בדיוק. אבל הכל בסדר.
מרינה מקסימיליאן קרני הוציאה סינגל חדש בשבוע שעבר. האמת שעד כה לא התחברתי אליה כלל. משהו עכשיו כאילו השתנה, משהו יותר אמיתי. השיר הזה עדין ומרגש.
אלקטרה מככבים אצלי בפלייליסט מאז שהייתי בהופעה המצוינת שלהם בבארבי. אני אוהבת את כל מה שהם וכשיש לי חשק לרקוד אני שמה אותם, מגבירה ורוקדת לי. אני תמיד יכולה לסמוך עליהם שיעלו את מצב רוחי.
אחרונים וחביבים במיוחד - הקולקטיב שהשבוע הודיעו על הופעה בבארבי ב-6.4. המלצה חמה שלי - תקנו כבר מעכשיו כרטיס, אחרת לא יהיה לכם ואז תשאלו אותי ברגע האחרון אם יש לי איך להשיג לכם והתשובה תהיה לא ותתבאסו ותגידו שאני לא מודיעה לכם דברים כאלה מראש. אז הנה, אני מודיעה לכם מראש - תזמינו כרטיס! אם עדיין לא חוויתם הופעה של הקולקטיב אני מתחננת, לכו. אם הייתם כבר אז ברור לי שאתם הולכים שוב. בינתיים, תיהנו מהשיר.
השבוע הייתי חולה. ארבעה ימים שלמים במיטה בלי כוח אפילו לענות להודעות או להדליק את הטלוויזיה. סבלתי מאוד, אבל אני חייבת להגיד שבמקום מסוים זה היה מאוד משחרר. כל מה שהייתי צריכה לעשות זה לשכב במיטה ולנוח. זהו. עכשיו, כשאני מרגישה יותר טוב, הכל חוזר חלילה. המרדף ממשיך, הוא אף פעם לא נפסק. שבוע בו אספתי אנרגיות לשבוע חדש שיתחיל עוד רגע ממש.
דברים שלמדתי השבוע: 1. עוד מעט נגמר החורף 2. מהר מידיי נמאס לי מדברים 3. אם כבר, אז כבר? 4. מוזיקה מלווה כמעט כל רגע בחיי 5. הספירה לאחור החלה 6. רק הזמן יגיד 7. אחרי הירידה תבוא העלייה 8. כשאני חולה אני קוטרית 5X
הרבה זמן לא שמעתי את השיר הזה. עברתי מלשמוע אותו כמה פעמים ביום, ללא לשמוע אות בכלל. השיר הזה כל כך יפה, הוא מחייב אותי לעצוב רגע ולחשוב. הוא מרגש אותי ולוקח אותי לטיול במחשבות.
ואם כבר להיזכר בשירים, השבוע הוביל אותי השיר היפה הזה של CULTS, אותו שמתי בבלוג לפני בערך שנה. נזכרתי בו ובתקופה שהייתי בה. זה נחמד להיזכר, אבל יותר נחמד לשמוח שהיא נגמרה.
M83 האהובים עליי תמיד עוזרים לי להחזיר השראה שנעלמה. איך שהוא, כשאני שומעת אותם, אני מתמלאת בהשראה. התופים, קולות הרקע, המלודיה, המילים. משהו שם עושה לי טוב.
את אהבתי הגדולה ל- Passion Pit אי אפשר לתאר. לפני כמה ימים, יצא הקליפ של השיר הנהדר Carried Away. אני מאוד נהניתי ממנו, אבל אני משוחדת. נראה מה אתם חושבים:
The XX,הצמד הסקסי מלונדון עושים קאבר מאוד אקסאקסי ל- I Miss You של ביונסה המלכה. הסגנון שלהם הוא כל כך שלהם, זה מדהים אותי כל פעם מחדש. הם הצליחו לייצר לעצמם סגנון מוזיקלי שכל כך ייחודי להם, ובעייני לעשות דבר כזה בכל כך מעט זמן זה לגמרי גאונות. או לפחות כישרון גדול מאוד.
וכך נגמר לו עוד שבוע. אבל אל דאגה, עוד שנייה שבוע חדש מתחיל וכמו תמיד, גם הוא יסתיים במהירות האור. וחוזר חלילה. שבוע טוב!
יש רגעים בחיים בהם אני חושבת על מה היה עד עכשיו ומדמיינת מה יהיה בעוד כמה שנים. כשאני חושבת על זה אני נבהלת. הכובד והעומס מפחידים אותי. מדהימים אותי החיים שאנחנו חיים. מדהים אותי איך אנחנו כל הזמן מנסים למרות הכישלונות ולמרות הטעויות. אני נמצאת בחיפוש מתמיד של אושר, מערבולות רגשיות, תקופות טובות ופחות ובין לבין אני לא שמה לב שאני חיה והזמן זז. כל ה"תכנונים" שלי צוחקים עליי. הזמן רץ לי מול העיניים ואני עסוקה בלתכנן ולתכנן. מישהו מוכשר וחכם יותר ממני אמר את זה מדויק להפליא: "life is what happens to you while you're busy making other plans".
דברים שלמדתי השבוע: 1. ההבדל בין גיל 26 לגיל 28 הוא עצום 2. אסור לתת לפחד להוביל 3. שמש זה כיף 4. חודש מרץ מגיע בצעדי ענק! 5. הלב תמיד ינצח את הראש 6. life is what happens to you while you're busy making other plans 7. מה שאני מרגישה הוא אמיתי 8. זה לא הסוף, זה הסיום
אני חושבת ואפילו בטוחה, שמעולם לא חיכיתי לסופ"ש כמו שחיכיתי לו השבוע. שבעה ימים של אנרגיות אפורות הביא אותי לסף דעתי. מחשבות שמעולם לא חשבתי הציפו והטרידו אותי. פעמים אף קמתי מוקדם בבוקר עם תחושה כזו בבטן, שלא נתנה לי לחזור לישון. ההרגשה המוזרה צעדה קדימה והשאירה אותי בחוסר סיפוק ואפילו ייאוש קל.
השבוע הגיע לתיבת המייל שלי השיר המעולה הזה של Tegan & Sara ואיזה כיף היה להתעורר איתו כל בוקר. הוא הרקיד אותי והוציא ממני את אנרגיות שחסרו לי בימים כאלה. איזה כייף.
ואם כבר Tegan & Sara השיר הזה לגמרי עשה לי את השבוע. אני חושבת שהתמכרתי לשתיים.
השיר הזה הוא אחד השירים שאני שומעת הכי הרבה בג'נגו ובפנדורה שלי. הוא שיר שבא לי בטוב ואפילו פעם אחת לא העברתי אותו. לכאורה שיר שמח אבל לי הוא עושה מעט עצוב.
יש הרבה מוזיקה שלא מגיעה לכאן, זה נכון. השיר מהזה הוא אחד מהם. הוא כל כך אמריקאי ודביק אבל אני אוהבת את הקצב שלו. עוד ממש מעט אני נוסעת לביקור השנתי שלי בארה"ב. זה מרגש אותי מהרבה מאוד סיבות אבל הסיבה הגדולה ביותר (חוץ מהאחיין כמובן) היא המוזיקה. האוזניים שלי יגיעו נקיות ופתוחות למוזיקה טובה מאי פעם. Bring It On!
קוראים להם Wakeup Starlight והם קנדים שגרמו לי לחייך מבפנים היום. כשלהקה עם מעל 33,000 צפיות ביוטיוב פונה אליי כדי שאשמע את המוזיקה שלהם, אני מתרגשת. השיר הזה נע בין אינדי רוק לפופ רך. בסופו של דבר ואחרי שמיעה חוזרת של השיר נהנתי ממנו מאוד וגם כל מי שהיה איתי בחדר. לחצו פליי ותראו לבד מה אתם חושבים. אני אהבתי. קליק לעמוד הפייסבוק // קליק לאתר
היום לפני 4 שנים בדיוק בועז כהן התחיל לשדר את התכנית "רוקר טוב". בועז הגיע נחוש ומלא מרץ וכוונות טובות להפיץ מוזיקה טובה ואהבת חינם למאזיניו. אני התחלתי להקשיב לתכנית של בועז במקרה, יום אחד בדרך לעבודה, כשהחלפתי ערוצים ברדיו ומשום מקום שמעתי את דייב מטייוס בנד והתרגשתי. מאז ועד היום אני מאזינה נלהבת.
יש משהו אמיתי וכנה בתכנית שלו. שירים שאני לעולם לא אשמע בתחנת רדיו אחרת אני אשמע בתכנית "רוקר טוב". במשך חודשים קמתי בבוקר עם השיר הנפלא "Northen Sky" של ניק דרייק שעשה לי את הבוקר הרבה יותר חיובי וכייפי ממה שהוא בדרך כלל.
כשראיינתי את בועז (לפני יותר משנה) ושאלתי אותו על שיר אחד שתמיד מרגש אותו, זה היה Lurgee של Radiohead. מיד הגעתי הביתה והקשבתי לו.
במלוא 4 שנים לתכניתו המצוינת שאלתי את בועז כהן מה עושה לו הכי טוב בשידור התכנית. התשובה שלו הייתה יפה וכנה, ואם לומר את האמת לא ציפיתי לשמוע ממנו משהו אחר מזה: "להגיש תכנית שנגעה באנשים, ריגשה אותם, לימדה אותם, גרמה להם לחשוב, להיזכר בעבר, להתרגש, להבין משהו. שהצלחתי לעשות איזשהו מהלך, להעביר אותם חוויה, מסע תודעתי רגשי ממקום אחד, למקום אחר. ששיפרתי להם את היום, שעודדתי אותם, שגרמתי להם להסתכל על החיים קצת יותר באופטימיות". זה בדיוק מה שאני מרגישה כל בוקר. אם עדיין לא יצא לכם לשמוע את התכנית, אתם מוזמנים לפתוח את הרדיו על 88 FM כל בוקר משמונה ועד עשר וליהנות מתכנית שכולה אהבה טהורה למוזיקה. הנאה מובטחת.
כל אחד נולד עם קצב מסוים, לכן זה נראה לי כל כך מטופש לחשוב שכולם יהיו באותה רמה ובאותו המקום רק בגלל שהם באותו הגיל. כולנו נולדנו עם יכולות, אהבות, כישרונות ורצונות. זה בלתי אפשרי לחשוב שכולנו צריכים ללכת באותו הכיוון ולעשות את אותו הדבר. זה כמובן אני אומרת לעצמי כרגע, בתור אחת שלא הולכת ב"דרך הישר" או בדרך הרגילה ש"הרוב" הולך בה. נכון, זה לפעמים קשה ומתסכל, ופעמים רבות אף מרגישים שלא מגיעים לשום מקום, אבל אז מגיעה גושפנקה קטנה שנותנת לך הרגשה שאתה חייב להמשיך. הדרך אמנם ארוכה, מפותלת וקשה אבל צריך לדעת גם להנות ממנה.
דברים שלמדתי השבוע: 1. היקום מנסה להרוג אותנו 2. צריך ללמוד להנות מהתהליך 3. אין קיצורי דרך 4. כל אחד צריך מנטור 5. Organization is the key to success 6. הערכה עצמית זה עניין של תקופות 7. צריך לצלצל פעמיים 8. כל אחד והקצב שלו
שבוע שעבר אחי הגיע לביקור מארה"ב ואיתו הביא את המוזיקה הטובה שלא מגיעה לכאן (או שמגיעה באיחור). The Lumineers הם להקת פולק אמריקאית שעושה מוזיקה שמתאימה לי בתקופה הזו. לשיר הזה נדבקתי לחלוטין השבוע ושמעתי אותו עשרות פעמים טובות. עכשיו תורכם להידבק.
שבוע שעבר הכרתי זמרת ויוצרת מדהימה, כזו שעשתה לי משהו בפנים. היא ניגנה על הפסנתר ברכות כזו ונשפה את מילותייה אל תוך המיקרופון הפתוח עד שנשאבתי לחלוטין לקסמה. קוראים לה Sivan Levy והיא השאירה בי משהו. כאן תוכלו לשמוע את הבנדקאמפ.
רוב הפעמים שאני שומעת קאברים אני מוצאת את עצמי מתעצבנת. רוב הפעמים אני לא אוהבת את הקאבר, וכשכל האנשים מסביבי אומרים לי כמה שהוא "עולה על המקור" אני יכולה להשתגע. הפעם אני מאוד אוהבת את הקאבר, אמנם עדיין לא חושבת שהוא יותר טוב מהמקור אבל בהחלט חושבת שהוא טוב. האינטרפצנייה של The Limousines לשיר הזה ממש שונה מהמקור. יופי של דבר, תגבירו ותרקדו, זה יוריד להם מהרצינות והעומס של יום ראשון.
השיר הזה הוא שיר ללכת איתו ברגל, הוא שיר של מחשבות, של גשם. שיר כזה שגם כשאתה מגיע הביתה אתה רוצה להמשיך ללכת ברגל. השבוע באמת מצאתי את עצמי הולכת עם השיר הזה ושומעת אותו כמה וכמה פעמים. You are my voice, my microphone איזה משפט יפה להגיד. הקליפ משעשע גם כן.
לפני כמה שבועות כשכתבתי על Solange Knowles האחות המגניבה של ביונסה, לא הייתי בטוחה מה אני חושבת על השיר והבטחתי לחזור עם חוות דעת מעמיקה. אחרי כמה שבועות של שמיעת השיר בריפיט, חוות הדעת שלי חיובית ביותר והשיר הזה בהחלט עושה לי טוב.
אחרונים חביבים יהיו Rockfour בשיר החדש והמעולה שיצא בסוף שבוע שעבר. "שם השיר הוא משחק מילים- אנחנו מדברים על organs גם ככלי נגינה וגם כאיברים" - כך רוקפור מסבירים. בקרו בבנדקמפ שלהם וקראו את המילים המעניינות של השיר.
הודעה קטנה לכם המוזיקאים / אוהבי המוזיקה שרוצים להכיר לי משהו חדש שעדיין לא שמעתי, זה הזמן. שלחו לי מייל ואני מבטיחה לשמוע ולהגיב לכם.