29.4.2013

החזרה לארץ - חלק 3 ואחרון





ובחזרה לאמריקה. הרבה דברים קרו שם בשלושה שבועות. אני פה שבועיים וכבר שכחתי שהייתי שם. יש משהו מלא השראה באמריקה הגדולה, תחושה של "אני יכול הכל". פה אין לי את התחושה הזו, אני מרגישה שאני ממש צריכה "לייצר" אותה. אבל בגדול ובסך הכל, אני חייבת להגיד שעם כל מה שקורה פה, עם הקיץ שיגיע ועם הדברים המעצבנים שאנחנו צריכים להתמודד איתם, דיי סבבה כאן. לא יודעת מה אתכם, אבל כרגע לא הייתי רוצה להיות בשום מקום אחר. רק כאן.




דברים שלמדתי השבוע:
1. צריך לנסות  
2. אני בחורה שפויה בלי שריטות
3. כלב נובח גם נושך
4. חייבים להתחיל עכשיו!
5. הכל יחסי


חייבת להתחיל בדבר היפה ביותר שקרה שבוע שעבר: צביקה פורס והאיפי החדש - Petite Nature.
השירים החדשים נשמעים כמו משהו שאני יכולה לצלול אליהם בכל זמן ובכל עת. במיוחד אהבתי את השיר
I Believe, חלקכם יגידו שהוא קיטש', אני אוהבת את השיר וכבר סגרנו על זה שאני חובבת קיטש'. כאן תוכלו לשמוע את האיפי ובינתיים, הנה השיר שבגללו התאהבתי בצביקה. 



את Tame Impala האוסטרלים שומעים רבות ברדיו הלוויני, ובמיוחד השיר הזה. אני אוהבת את השיר, את הקליפ ואת הסטייט אוף מיינד שהוא נותן לי להיות בו. 



על C2C שמעתי בכל פינה באמריקה הגדולה ועכשיו הגיע הזמן המאושר לשים אותם כאן. מדובר בארבע דיג'יים צרפתיים וסופר מגניבים. לפני שאתם לוחצים על כפתור הפליי, מזהירה אתכם - זה ממכר. 




ועכשיו לכמה הודעות מהנות:
1. עמוד הפייסבוק הגיע ליותר מ- 700 אוהדים ולכבוד המאורע המשמח אני מעניקה תיק שעיצבתי במיוחד, לחמשת הראשונים שיעלו על הוול שלהם פוסט מהבלוג שהכי אהבו ויתייגו את העמוד (ShiraT). אתם עדיין יכולים להשתתף ולשתף. 


2. ביום חמישי כמה מחבריי הטובים יעלו על הבמה של סאבליים ויעשו ערב שכולו קאברים לדייב מתיוס בנד. הייתי כבר בכמה הופעות שלהם ואם אתם מאוהדי הדייב (וגם אם לא) אל תחשבו פעמיים. סאבליים, חמישי 2/5/13, 21:00. קליק לאיוונט בפייסבוק // קליק לעמוד הפייסבוק. נתראה שם!


בחזרה לכאן: הנה אחד הדברים היצירתיים ביותר שראיתי בזמן האחרון. קאבר אדיר לשיר Karma Police, וכשאני אומרת קאבר, אני מתכוונת לפאקניג קאבר! רותם שפי והצ'לנית ליאת סבא לקחו את השיר המוכר והאהוב והוסיפו לו צלילים שאף אחד לא חשב עליהם קודם. זה מדהים.



לאסתר רדא מלא פנים. כולן יפות. כולן מוכשרות ובקליפ החדש לשיר Life Happens תראו בדיוק על מה אני מדברת.



Shira.T

23.4.2013

החזרה לארץ - חלק 2





ואז נוחתים ומבינים שהכל אותו הדבר. זה לא מבאס אותי, ההפך. אבל פתאום בא לי שוב להיות שם. זה העניין - כשאני שם בא לי פה, כשאני פה בא לי שם. מה יהיה עם העניין הזה? כל כך ילדותי. תמיד הייתי כזו, רוצה את מה שאין לי, מקנא בדשא של השכן, רוצה להיות בדיוק בצד השני של איפה שאני נמצאת כרגע. חייבת לעשות משהו עם זה. 



ובחזרה למוזיקה, עוד לא כתבתי על כל השירים שהכרתי באמריקה, הנה עוד כמה שירים יפים שכדאי לכם לשמוע: 

הבנות HAIM החמודות עשו קאבר לשיר I'll try anything once של The Stroks. הם לא שינו כל כך הרבה מהשיר, אבל זה נעים ושונה לשמוע את זה בקול של אישה.



Phosphorescent הוציא אלבום. טרם שמעתי את כולו, רק חלקים ממנו והשאיר אותי עם טעם מסוקרן של עוד. זה אחד השירים שיותר שאהבתי:
This can’t be what you want"
"It can’t be what you want



Keep Together של Hunter Hunted יכול להישמע צ'יזי בחלקים מסוימים מהשיר, בחלקים אחרים הוא יכול להישמע על גבול הרוק הקל. זה בדיוק מה שאני אוהבת, הריי כבר אמרתי שאני מתחברת לצ'יזיות, וזו בדיוק הצ'זיות האמריקאית הזו שאני אוהבת. קדימה, פליי וספרו לי מה אתם חשבתם על השיר. 



מצב הרוח שלי לגמרי משנה את אהבתי לשים מסוים. אם שמעתי שיר כשהייתי מדוכדכת והוא היה שמח מידיי, זה עצבן אותי. אם שמעתי שיר עצוב כשהייתי במצב רוח מרומם זה עצבן אותי גם כן. זה גבול מאוד דק, וצריך לשים לב מתי שומעים את השיר, וכמובן - לא לראות את הקלים בפעם הראשונה ששומעים את השיר, זו סכנה ואין לחזור ממנה!



והשיר האחרון להיום ישאיר אתכם עם מנה גדולה של נונסנס. איך אני אוהבת שירים כאלה חמודים וקלילים. בעיניי לא כל שיר צריך להיות עמוק וכבד, לפעמים שירים הם רק לרקע, שיהיה נחמד ולפעמים רק לעשות נעים וכיף. זה שיר בדיוק כזה:



Shira.T

18.4.2013

החזרה לארץ - חלק 1








אני כבר כמעט שבוע בארץ ואת הפוסט האחרון לא הספקתי לסיים שם אז כשפתחתי את המחשב, זה מה שהיה כתוב:
"אני רגע לפני הטיסה חזרה לארץ ומתה לשתף אתכם בשירים החדשים שהכרתי. יש רשימה ארוכה של דברים יפים ומרגשים ומעט מידיי זמן לכתוב על הכל ולכן זה יתפרס על מספר פוסטים. הרדיו הלוויני שהקשבתי לו במכונית של אחי הכיר לי כל כך הרבה להקות חדשות והדבר הראשון שאני רוצה לעשות כשאני מגיעה הוא להירשם כמנוייה. אחרי שאבין איך זה הולך אעדכן אתכם כאן. חוץ מזה, אני כבר כל כך רוצה לחזור אל השפיות של הארץ. נכון, את חלקכם זה בטח יצחיק, אבל אחרי 3 שבועות באמריקה, כל מה שבא לי הוא לנחות בישראל, לשמוע פרחות מדברות, להזמין קפה טוב, לאכול אוכל נורמלי ולשבת עם חברות ולקשקש. אחלו לי טיסה נעימה ומהירה. נתראה בארץ". אז הגעתי בשלום ואכן התראינו. 

השיעור השבועי: 
1. Now is when to start
2. טעויות קורות למי שמנסה
3.  Shit happens, so get over it
4. אם לא תנסה לא תדע, אם לא תדע תהיה טיפש
5. Anyone can be cool, but awesome takes practice






Madness של Muse הוא שיר שכיף לשמוע, אבל יותר מזה - שיר שכיף לשיר. אף פעם לא אהבתי אותם יותר מידיי, אני עדיין לא, אבל הנה השיר היחידי שלהם שהצלחתי לאהוב.



את Vampire Weekend אני מאוד אוהבת ואת השיר הזה במיוחד. חבל שאני לא שומעת אותם בכלל ברדיו הישראלי, או אולי אני שומעת את התחנה הלא נכונה. אתם שמעתם אותם ברדיו לאחרונה? או אי פעם?



אני חושבת שהחצי שנה האחרונה בחיי הכילה כל מיניי אירועים שמעולם לא היו לי. כמובן שרובם לא היו חיוביים ולעיתים אף ממש שברו לי את הלב (ולא במובן הרומנטי בכלל). המשפט "מה שלא הורג רק מחשל" מעצבן אותי כל פעם מחדש, זה מעצבן אותי שצריך להגיע למקום כל כך נמוך כדי לצמוח או להרגיש חזק. אבל הוא באמת נכון, וזה מה שמרגיז עוד יותר. אני זוכרת שכשנסעתי באוטבוס מלונדון לפריז בשלוש בבוקר, כשהייתי מוקפת בגברים מפחידים והכל היה חשוך וממש חשבתי שאני לא אצא מזה בחיים, אמרתי לעצמי שהכל יהיה בסדר כי אם עברתי את הצבא אני אעבור גם את זה. עכשיו כשהייתי במיאמי וטעיתי בדרך והגעתי לכל מיניי שכונות מסוכנות ומפחידות אמרתי לעצמי שעברתי את הנסיעה באוטבוס מלונדון לפריז אז יהיה בסדר. בקיצור, באמת מה שלא הורג רק מחשל. נו יופי, ומה קורה כשאתה מחושל?
חברה שאלה אותי לפני כמה ימים את השאלה הזו: "למה צריך לעבור כל כך הרבה חרא כדי להגיע לדברים טובים?" אני חושבת שהשאלה הזו העלתה בי המון מחשבות ולכן כתבתי את מה שהרגשתי כאן למעלה. זו ממש תהייה מעניינת כי מצד אחד, אחרי שחווית כל כך הרבה חרא אתה תוכל להעריך דבר טוב שמגיע, מצד שני אם תאכל הרבה חרא תהיה בן אדם ממורמר ולא שמח. אין מסקנה ואין תשובה. רק תהיות. ושיר:




יש לי משיכה לא מוסברת לשירים צ'יזים, אני מודה בזה. יש משהו ב"אמריקאיות" הזו שאני נורא אוהבת, אולי זה בגלל שאני חצי אמריקאית או אולי בגלל הקלילות של השיר. בכל מקרה, אני לא יודעת מאיפה זה מגיע. זה למשל שיר ששמתי בצד לכתוב עליו, עכשיו כששמעתי אותו תהיתי לעצמי מה מצאתי בו. בכל זאת הוא נחמד אז אני נותנת לו צ'אנס.



מה שכן, לבחור יש קליפים חמודים (עוד לא הבנתי אם הוא ציני או רציני):



יש לי אהבה חדשה. מרגשת. יפה. קוראים לה BAT FOR LASHES ולמרות שכבר ממזמן התאהבתי בשיר אחד שלהם, עכשיו אני כבר ממש Head over heels in love, חוץ מזה שאני חושבת שהבחורה הזו סופר סקסית, במיוחד בשיר הזה. וכמו שכבר כתבתי בעמוד הפייסבוק, כל אחת רוצה את הדניאל שלה, ופוני כזה:



אסיים בשיר שהכרתי לא מזמן, דרך חבר שמכיר לי כל הזמן מוזיקה חדשה. השיר הזה עושה לי ממש כייף, וכל פעם שאני שומעת אותו הוא מזכיר לי זמנים טובים, אני לא באמת יודעת למה זה קורה אבל יש בו משהו חיובי שעושה לי טוב אמיתי.




Shira.T

5.4.2013

השירים שעשו לי את השבוע




יש רשימה ארוכה מאוד של שירים ולהקות שהכרתי בשהותי כאן (מיאמי), ויש לי עוד מספיק זמן כדי להכיר עוד ועוד. הופעות טובות אין. אם בשבילכם ריאנה ומרון 5 זה טוב, אתם כנראה בבלוג הלא נכון. חיפשתי הופעות של להקות אינדי מדליקות אך לצערי לא מצאתי. לא חסרות כאן להקות. לא חסרה כאן מוזיקה ולא חסר קהל.







דברים שלמדתי השבוע:
1. אמריקה גדולה מידיי
2. הרדיו האמריקאי יותר גרוע מגלגל"צ
3. גם מקניות נמאס
4. זה לא מספיק להיות טוב במה שאתה עושה
5. You don't know what you've got till it's gone
6. לטפל בילד בן שנתיים זה ממש לא קל
7. באמריקה אני הכי ישראלית, בישראל אני הכי אמריקאית
8. התאהבתי בחולצות של J.Crew


THE 1975 האנגלים ממנצ'סטר כבשו אותי עם השיר הזה. head.cars.bending.    



השיר HEAVY FEET של LOCAL NATIVES המגניבים מלוס אנג'לס כל כל טוב. כתבתי עליו לפני זמן מה, עכשיו אני כותבת עליו שוב, אני שומעת אותו הרבה כאן וככל שאני שומעת אותו יותר, אני מתאהבת בו יותר. עושה לי נעים ומזיז לי משהו בפנים. 


את ATLAS GENIUS אני שומעת כאן הרבה גם כן. בפעם הראשונה הם נשמעו לי חמודים, אבל הייתי צריכה עוד פעם פעמיים כדי להיתפס. גם עכשיו בפעם החמישית בערך עדיין לא נתפסתי לחלוטין. השיר עצמו חמוד, הלחן טוב יותר. 



לקליפ Song For Zula השיר הזה חיכיתי כבר הרבה מאוד זמן, למרות שיש משהו מסקרן וכייפי בלדמיין איך הקליפ יכול להיות, בדמיון שלי הוא היה מליון דברים ודווקא כשראיתי אותו הוא אכזב אותי. כל כך כיף לשמוע אותו כאן בדרכים, הוא מהפנט. 



אחרי שני שיריי השמאלץ' שהוציאו, הנה מגיע עוד שיר. קצת פחות צ'יזי, קצת פחות חינני וקצת יותר בועט. ככה אני אוהבת. אני אשמח אם Mumford & Sons יניחו את הלב השבור ואת האמונה בישו הקדוש בצד ויתחילו קצת יותר לכעוס ולצעוק. אותי אישית הם לא מעניינים כל כך, אבל דווקא השיר הזה הפך טיפה את מה שאני חושבת ומרגישה כלפיהם.



נשיקות מאמריקה.
Shira.T