18.4.2013

החזרה לארץ - חלק 1








אני כבר כמעט שבוע בארץ ואת הפוסט האחרון לא הספקתי לסיים שם אז כשפתחתי את המחשב, זה מה שהיה כתוב:
"אני רגע לפני הטיסה חזרה לארץ ומתה לשתף אתכם בשירים החדשים שהכרתי. יש רשימה ארוכה של דברים יפים ומרגשים ומעט מידיי זמן לכתוב על הכל ולכן זה יתפרס על מספר פוסטים. הרדיו הלוויני שהקשבתי לו במכונית של אחי הכיר לי כל כך הרבה להקות חדשות והדבר הראשון שאני רוצה לעשות כשאני מגיעה הוא להירשם כמנוייה. אחרי שאבין איך זה הולך אעדכן אתכם כאן. חוץ מזה, אני כבר כל כך רוצה לחזור אל השפיות של הארץ. נכון, את חלקכם זה בטח יצחיק, אבל אחרי 3 שבועות באמריקה, כל מה שבא לי הוא לנחות בישראל, לשמוע פרחות מדברות, להזמין קפה טוב, לאכול אוכל נורמלי ולשבת עם חברות ולקשקש. אחלו לי טיסה נעימה ומהירה. נתראה בארץ". אז הגעתי בשלום ואכן התראינו. 

השיעור השבועי: 
1. Now is when to start
2. טעויות קורות למי שמנסה
3.  Shit happens, so get over it
4. אם לא תנסה לא תדע, אם לא תדע תהיה טיפש
5. Anyone can be cool, but awesome takes practice






Madness של Muse הוא שיר שכיף לשמוע, אבל יותר מזה - שיר שכיף לשיר. אף פעם לא אהבתי אותם יותר מידיי, אני עדיין לא, אבל הנה השיר היחידי שלהם שהצלחתי לאהוב.



את Vampire Weekend אני מאוד אוהבת ואת השיר הזה במיוחד. חבל שאני לא שומעת אותם בכלל ברדיו הישראלי, או אולי אני שומעת את התחנה הלא נכונה. אתם שמעתם אותם ברדיו לאחרונה? או אי פעם?



אני חושבת שהחצי שנה האחרונה בחיי הכילה כל מיניי אירועים שמעולם לא היו לי. כמובן שרובם לא היו חיוביים ולעיתים אף ממש שברו לי את הלב (ולא במובן הרומנטי בכלל). המשפט "מה שלא הורג רק מחשל" מעצבן אותי כל פעם מחדש, זה מעצבן אותי שצריך להגיע למקום כל כך נמוך כדי לצמוח או להרגיש חזק. אבל הוא באמת נכון, וזה מה שמרגיז עוד יותר. אני זוכרת שכשנסעתי באוטבוס מלונדון לפריז בשלוש בבוקר, כשהייתי מוקפת בגברים מפחידים והכל היה חשוך וממש חשבתי שאני לא אצא מזה בחיים, אמרתי לעצמי שהכל יהיה בסדר כי אם עברתי את הצבא אני אעבור גם את זה. עכשיו כשהייתי במיאמי וטעיתי בדרך והגעתי לכל מיניי שכונות מסוכנות ומפחידות אמרתי לעצמי שעברתי את הנסיעה באוטבוס מלונדון לפריז אז יהיה בסדר. בקיצור, באמת מה שלא הורג רק מחשל. נו יופי, ומה קורה כשאתה מחושל?
חברה שאלה אותי לפני כמה ימים את השאלה הזו: "למה צריך לעבור כל כך הרבה חרא כדי להגיע לדברים טובים?" אני חושבת שהשאלה הזו העלתה בי המון מחשבות ולכן כתבתי את מה שהרגשתי כאן למעלה. זו ממש תהייה מעניינת כי מצד אחד, אחרי שחווית כל כך הרבה חרא אתה תוכל להעריך דבר טוב שמגיע, מצד שני אם תאכל הרבה חרא תהיה בן אדם ממורמר ולא שמח. אין מסקנה ואין תשובה. רק תהיות. ושיר:




יש לי משיכה לא מוסברת לשירים צ'יזים, אני מודה בזה. יש משהו ב"אמריקאיות" הזו שאני נורא אוהבת, אולי זה בגלל שאני חצי אמריקאית או אולי בגלל הקלילות של השיר. בכל מקרה, אני לא יודעת מאיפה זה מגיע. זה למשל שיר ששמתי בצד לכתוב עליו, עכשיו כששמעתי אותו תהיתי לעצמי מה מצאתי בו. בכל זאת הוא נחמד אז אני נותנת לו צ'אנס.



מה שכן, לבחור יש קליפים חמודים (עוד לא הבנתי אם הוא ציני או רציני):



יש לי אהבה חדשה. מרגשת. יפה. קוראים לה BAT FOR LASHES ולמרות שכבר ממזמן התאהבתי בשיר אחד שלהם, עכשיו אני כבר ממש Head over heels in love, חוץ מזה שאני חושבת שהבחורה הזו סופר סקסית, במיוחד בשיר הזה. וכמו שכבר כתבתי בעמוד הפייסבוק, כל אחת רוצה את הדניאל שלה, ופוני כזה:



אסיים בשיר שהכרתי לא מזמן, דרך חבר שמכיר לי כל הזמן מוזיקה חדשה. השיר הזה עושה לי ממש כייף, וכל פעם שאני שומעת אותו הוא מזכיר לי זמנים טובים, אני לא באמת יודעת למה זה קורה אבל יש בו משהו חיובי שעושה לי טוב אמיתי.




Shira.T

אין תגובות:

פרסום תגובה