עשיתי שלישייה בבארבי

הוזמנתי לערב "השלישייה" בבארבי. שמעתי על ההופעה קצת לפני אבל לא באמת התעמקתי. מיד פניתי לאיוונט בפייסבוק וראיתי את הטיפוגרפיה היפה, מה לעשות, עיצוב קונה אותי. 

את סאן טיילור כבר ראיתי בהופעות כמה וכמה פעמים, את מאיה בלזיצמן ומתן אפרת פעם אחת באוזן לפני כבר כמה שנים. את רוסו ווינברג לא שמעתי יותר מידיי ובטח שלא ראיתי בהופעה, הייתי סקרנית לראות על מה המהומה. 

22:30 ולבמה עולה עדי ווינברג, יפיפייה ואמביציוזית, יחד איתה רוסו שנותן לה להוביל. היו כמה שירים שאהבתי יותר, היו כמה שאהבתי פחות, אבל בגדול זו לא המוזיקה האהובה עליי ובוא נגיד שלא התרגשתי במיוחד. מה שכן, עדי ווינברג מלאה חן, חיות, הקול שלה יפיפייה ומדויק והיא בהחלט מנהלת את ההופעה. אני זוכרת אותה מלפני כמה שנים כשהייתי בכנס מוזיקה והיא ניגשה לבמה, באמצע הרצאה של אנשי מוזיקה ותרבות, והביאה לכולם דיסקים שלה ושל רוסו. זה היה מדהים בעיניי וכבר אז הבנתי שמדובר באחת שיודעת. יודעת לדחוף את עצמה, יודעת את העבודה.


  
שניים בתור היו סאן טיילור. כמה זמן לא הרגשתי את הקסם של ההרכב המיוחד הזה בהופעה, כמה זמן שלא שמעתי את הקול העדין, הרך והמלטף של ארנון נאור. חברה שהגיעה איתי אמרה לי "He's all in", והיא דייקה: הוא שם, הוא מתכוון, כל מילה שלו יוצאת מהקרביים. חוויה לאוזניים, חוויה ללב.


  
אחרונים חביבים היום מאיה בלזיצמן ומתן אפרת. פעם אחרונה שראיתי אותם הייתה לפני שנתיים בערך בהופעת שישי בצהריים באוזן בר ואני זוכרת שמאוד מאוד נהניתי, במיוחד מהקאברים המוצלחים.


 
אבל וואלה, הערב הם הצליחו להוציא ממני עור ברווז. האינטרפרטציה שלהם לשירים הייתה מסקרנת, מעניינת ואמיצה. מעבר להכל, מאיה בלזיצמן והצ'לו לוקחת אותך למסע מלא השראה ומותירה אותך המום, קסום ומתפעל. יצאתי מההופעה ומיד רכשתי את הדיסק בדוכן היציאה. לכו לראות בהזדמנות הראשונה.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

לפעמים פשוט צריך החלטה, כנגד הכל, כנגד כל אלה שאומרים לך לא, ומתנגדים, ומזהירים.
לפעמים צריך ללכת עם הלב. זה קל להגיד, אבל בטח הדבר הקשה ביותר לעשות. כי מה יותר קל מללכת על בטוח? כנראה שאין יותר קל מזה, והחיים הם במילא לא פיקניק. אבל זה היופי, לאתגר את עצמך.
לעשות. ליסטות. לחיות. לקחת החלטה.

דברים שלמדתי השבוע:
1. אם אין אני לי, מי לי?
2. הכל תלוי בי
3. החלטות גדולות נעשות ברגע אחד
4. אולי כשאבין שיכול להיות שלא יהיה, יהיה
5. לוותר, בשביל לרצות יותר
6. גם נסיון של שבוע יכול לתת לך המון
7. אנשים מגיעים אליך כשאתה צריך אותם
8. אם לא עכשיו, אז מתי?




זה שבוע שהתחיל בטלטלה. יותר נכון, זה שבוע שנגמר בכאב בטן עצום, כאב ראש והחלטה ואינטואיציות שאמרו לי הכל בפנים. אחרי שהקשבתי להן, ואמרתי להן תודה רבה, הרגשתי הרבה יותר טוב.
ואז שמעתי את השיר הזה, שיר הבוקר של עידן רבינוניץ'. איזה יופי של שיר ואיזה יופי של טקסט. בא לי לגעת בשיר מרוב שהוא נוגע בי. בא לי לעטוף אותו, שיחבק אותי. תעשו לעצמכם טובה: תגבירו ותקשיבו למילים היפות. 
המשפט שתפס אותי:

"It's hard to go forward, when you're busy looking back 

though we've been pretty big on ambition 

it's always been commitment that we've lacked"

אחרי כמה ימים, של תחילת השבוע, פתאום הגיע אליי, משום מקום, השיר הזה. זה יפה, ומרגיע, ונעים. 
שם השיר There's nobody else חוזר על עצמו הרבה, ונוגע לי במקומות.

ביום חמישי הייתי בערב מחווה לניק דרייק באוזןבר. היה יפה, מרגש, אינטימי וחשוב.
הופיעו רבים ויפים: רותם אור, קאמי מלץ, עמית ארז, איתי מיזילו, סאן טיילור ועוד. הייתה מוסיקה יפה וצלילים שנכנסו עמוק. כמו הקאבר המצוין הזה לשיר Road שביצעו עמית ארז ורותם אור.

כשנגמר השיר ביוטיוב, הופיעו עוד כמה קליפים, אחד מהם היה נראה לי מעניין, אז לחצתי עליו. זו רותם אור, והיא עושה כאן קאבר מרגש, עדין, וכל כך רותם אור. איזה יופי. אם עוד לא קראתם את הראיון שלי איתה עכשיו זה הזמן.

אתמול הייתי בהופעה של מאיה בלזיצמן, הצ'לנית המדהימה שבין היתר עומדת מאחורי נינט ושילה פרבר. ההופעה הייתה מיוחדת, אינטימית, מפתיעה ויותר מהכל מרגשת.
מאיה לקחה שירים כמו "I'm just a girl" של No Doubt והפכה אותם לאחרים. המילים, הכוונה, פתאום הכל שונה. גם "Girls just wanne have fun" ו"ויש דברים שרציתי לומר" של יהודה פוליקר נשמעו לגמרי אחרת. יפייפה ומומלץ בחום.

שבת של שקט.

Shira.T