עשיתי שלישייה בבארבי

הוזמנתי לערב "השלישייה" בבארבי. שמעתי על ההופעה קצת לפני אבל לא באמת התעמקתי. מיד פניתי לאיוונט בפייסבוק וראיתי את הטיפוגרפיה היפה, מה לעשות, עיצוב קונה אותי. 

את סאן טיילור כבר ראיתי בהופעות כמה וכמה פעמים, את מאיה בלזיצמן ומתן אפרת פעם אחת באוזן לפני כבר כמה שנים. את רוסו ווינברג לא שמעתי יותר מידיי ובטח שלא ראיתי בהופעה, הייתי סקרנית לראות על מה המהומה. 

22:30 ולבמה עולה עדי ווינברג, יפיפייה ואמביציוזית, יחד איתה רוסו שנותן לה להוביל. היו כמה שירים שאהבתי יותר, היו כמה שאהבתי פחות, אבל בגדול זו לא המוזיקה האהובה עליי ובוא נגיד שלא התרגשתי במיוחד. מה שכן, עדי ווינברג מלאה חן, חיות, הקול שלה יפיפייה ומדויק והיא בהחלט מנהלת את ההופעה. אני זוכרת אותה מלפני כמה שנים כשהייתי בכנס מוזיקה והיא ניגשה לבמה, באמצע הרצאה של אנשי מוזיקה ותרבות, והביאה לכולם דיסקים שלה ושל רוסו. זה היה מדהים בעיניי וכבר אז הבנתי שמדובר באחת שיודעת. יודעת לדחוף את עצמה, יודעת את העבודה.


  
שניים בתור היו סאן טיילור. כמה זמן לא הרגשתי את הקסם של ההרכב המיוחד הזה בהופעה, כמה זמן שלא שמעתי את הקול העדין, הרך והמלטף של ארנון נאור. חברה שהגיעה איתי אמרה לי "He's all in", והיא דייקה: הוא שם, הוא מתכוון, כל מילה שלו יוצאת מהקרביים. חוויה לאוזניים, חוויה ללב.


  
אחרונים חביבים היום מאיה בלזיצמן ומתן אפרת. פעם אחרונה שראיתי אותם הייתה לפני שנתיים בערך בהופעת שישי בצהריים באוזן בר ואני זוכרת שמאוד מאוד נהניתי, במיוחד מהקאברים המוצלחים.


 
אבל וואלה, הערב הם הצליחו להוציא ממני עור ברווז. האינטרפרטציה שלהם לשירים הייתה מסקרנת, מעניינת ואמיצה. מעבר להכל, מאיה בלזיצמן והצ'לו לוקחת אותך למסע מלא השראה ומותירה אותך המום, קסום ומתפעל. יצאתי מההופעה ומיד רכשתי את הדיסק בדוכן היציאה. לכו לראות בהזדמנות הראשונה.

Shira.T

The end is near

ובכן סוף השנה מתקרב וכבר נשאלתי כמה וכמה פעמים בחודש האחרון מהו אלבום השנה שלי, מה שיר השנה שלי וממה הכי הושפעתי השנה. אז פוסט סיכום זה עדיין לא - יש עוד חצי חודש לפחות לזה, ואני צריכה זמן להסתכל אחורה על כל השנה ולא רק מה ששמעתי בחודשיים האחרונים.

אז ממה הושפעתי השנה? איזה אלבום הכי שמעתי? 

השירים שאני שומעת מאוד מושפעים ממצב הרוח שלי, בטוח שלא רק עליי. על כולם. השירים שאני שומעת מושפעים ממצב הרוח שלי, ממצב היחסים שלי ומהאנשים איתם אני חולקת את זמני. 

דוגמא טובה היא השיר Talk is cheap של צ'ק פייקר אליו אני מאוד מתחברת לאחרונה. אם יש משהו שאני לא יכולה לסבול הוא דיבורים בלי כיסוי. או שלא מדברים ועושים, או שעושים ולא מדברים. 

את האלבום החדש של הקולקטיב אני בדרך כלל אוהבת לשמוע בדרכים, או כשיש גשם בחורף וקצת אפרורי - אבל זה לא קורה הרבה בחורף הזה, אז גם כשהשמש קורנת והשמיים כחולים. הקליפ החדש שלהם הוא לא פחות ממבריק. 

Tatran יופיעו בתחילת ינואר בבארבי. את הקאבר הזה אני אוהבת במיוחד.

רותם אור, המוכרת עכשיו יותר בשם TOTEMO נמצאת אצלי במחשבותיי הרבה בזמן האחרון. את רותם ראיינתי כבר לפני שנתיים ויצאתי מאותה פגישה איתה מוקסמת. היא מיוחדת, היא שונה, היא מוכשרת, היא אחרת. לפני כמה חודשים היא שיתפה פוסט בפייסבוק האישי שלה שם חשפה בגבורה רבה את הסרטן איתו היא מתמודדת (ואחר כך גם במאקו). זה אולי הזמן לומר לה שהיא השראה מהלכת.
(כאן תוכלו לשמוע את האיפי המלא).

סאן טיילור, אהובי, הוציא בחודש שעבר את אלבומו השני והיפה. אני אוהבת את העדינות, הרוך והשקט שהוא משרה עליי עם המוזיקה הנעימה שלו. כאן תוכלו לשמוע את האלבום המלא. 

מסיימת עם השיר איתו אני מתעוררת בבוקר בשבוע האחרון, מומלץ. יש בו משהו שמעיר אותי בצורה הכי נעימה שאפשר. כנראה ש- The War On Drugs יכנסו לרשימת סיכום השנה שלי. 
וגם, תרשמו ביומנים: שבוע הבא 16.12 אתארח בקול הקמפוס שם אספר על המוסיקה שעשתה לי את השנה. 106, קול הקמפוס, יום רביעי 16.12, 17:00. נשתמע! 

Shira.T

אהבה, מלחמה ומה שבינהם // קיץ 2014

בימים כמו טו באב, שהקיטש' עולה על גדותיו, אני צריכה לעצור את עצמי מלהיות הבן אדם הכי קיטש' ורגשן בעולם. אם הייתי יכולה כל היום רק לקנות מתנות לכולם, לאפות עוגות, לקנות שוקולדים ולכתוב כרטיסי ברכה, הייתי עושה את זה. אבל בחיים האמיתיים זה לא באמת ככה, ולכן, טוב שיש ימים כאלה שנותנים לי לגיטימציה להיות כזו. מאז עברו כמה ימים ואפילו שבועות, ועוד רגע הסופ"ש מגיע, שוב. הימים עוברים כל כך מהר, השבועות מתערבבים, והקיץ הנוראי הזה עוד שנייה נגמר. שייגמר. 




ועכשיו, קצת מוזיקה >>>
את הקאבר היפיפה הזה שמעתי לפני כמה ימים ברדיו והתאהבתי מיד. זה לא סוד שאני אוהבת את זואי דשנל, את העיניים שלה, את איך שהיא נראית ואת התכנית שלה. עכשיו אני גם אוהבת את השיר הזה.

בחמישי האחרון הייתי בהופעה של אביתר בנאי. זו הפעם הראשונה שאני רואה אותו. חיכיתי וציפיתי להופעה הזאת והיא עלתה על כל הציפיות (מה שבדרך כלל לא קורה). אביתר שר את כל השירים שרציתי שישיר, בעצם כמעט את כולם, את "הזאב והאיילה", השיר האהוב עליי הוא שמר לעצמו. אבל את "מנגינה יקרה", "תאטרון רוסי", "יש לי סיכוי", "כלום לא עצוב" הוא ביצע עם כל הלב. הקהל היה רעב והוא השביע אותו.
מה שהכי בלט בהופעה הזו הוא הטירוף בעיניים של אביתר. הטירוף שלו הוא כנראה מה שגרם לו להוציא שירים כמו "תאטרון רוסי" או משפטים כמו "תמיד פחדתי להשתגע, שהלב יקפא ויתרוקן, אבל עכשיו כמו שאני יושב, יש לי סיכוי להינצל אני חושב". מדהים.  



יש שירי אהבה קיטשים ויש שירי אהבה של מרסדס בנד. אמיתי ככל שאפשר. 

סאן טיילור הוציא קליפ חדש לשיר היפיפה Who's at your window. אני כבר שנים אוהבת את המוזיקה שהוא עושה, את מי שהוא, את המילים הרכות והאופי האצילי. המוזיקה שלו לא מכאן, היא ממקום ומזמן אחר. 




אחרונים חביבים! הקולקטיב שהשיקו לפני כמעט שבועיים את האלבום החדש בבארבי. ההופעה הייתה מושלמת. הקולקטיב גדלו בשנה וחצי האחרונות ונהיו הלהקה שכולנו ידענו שהיא תהיה. כל כך הרבה שנים הם עומדים עם קהל אוהב, מעריך ומעריץ. רק שימשיכו. 

סופ"ש נעים,

Shira.T

פסקול של תקופה // קיץ 2014

יש ימים טובים יותר ויש ימים טובים פחות. ואז יש את יום ראשון. יום ראשון תמיד מגעיל. תמיד עמוס, תמיד מבאס ותמיד מעייף. הסוף שבוע לא מספיק לכלום, הוא מתחיל וברגע נגמר. 
את השבוע הזה אני מתחילה בתל אביב ומסיימת בברלין. מעניין מה יהיה הפסקול שילווה אותי שם, מעניין איזה שירים אני אשמע ברקע, שאחרי כמו חודשים יזכירו לי את הביקור שם. פסקול של תקופה הוא עניין רציני. בעיניי אין דבר חזק יותר שנחרט לך כמו שיר. לא טעם, לא ריח. לא מילה. רק שיר. המלצות למקומות מעניינים, הופעות, גלריות, מוזיאונים ועוד יתקבלו בברכה. 

Bon Iver תמיד מביא איתו סוג של יגון, עצב, ביאוס. אבל בון איבר, הוא מביא איתו גם שקט. השיר החדש שלו נשמע בדיוק כמו השיר הקודם שלו, וקודם אליו. זה לא סותר את העובדה שהוא פשוט טוב.

בשבוע שעבר הייתי בהופעה של כנסיית השכל. ממש במקרה, ספונטניות. שוב הגעתי בלי ציפיות, ומסתבר שזה באמת המתכון המנצח (למרות שעם הפיקסיס זה לא עבד). גילוי נאות - זוהי הפעם הראשונה שאני צופה בכנסייה. כל כך נהנתי. אין יותר כיף מלהתרפק על שירי העבר המתוקים כמו "היינו עושים אהבה" ו"למיה יש אקדח", לרקוד ולהיזכר כשהיית שר את זה בחדר, בן 16, ומדמיין את החיים שלך בגיל 30.

אני בן אדם נוסטלגי. אני אוהבת לחשוב על כמה עברתי, אוהבת לחזור אחורה בזמן, אוהבת להסתכל על מה היה ומה עכשיו. יוצא לי הרבה לחשוב על קיץ של שנה שעברה. הכל היה נראה אחרת. לחשוב שפסקול הקיץ היה ארטיק מונקיז ולחשוב על החוויות שהיו לי מאותו הקיץ, וכמה שהוא שונה מהקיץ הזה. אופי אחר יש לקיץ הזה. סביבה אחרת, מקומות שונים, עיסוקים אחרים, אנשים חדשים.
"The Times They Are A Changin"

את השיר החדש של Alt-J אני טוחנת בלי הרף. אני אוהבת להרגיש כל חלק של השיר, עד שהוא כבר לחלוטין מובן לי. עד שהוא צובע את התקופה, וכל פעם אחרי שאשמע אותו שוב, אזכר באותה התקופה. 

אם כבר אנחנו מתעסקים בפסקול קיץ 2014, האלבום החדש והמושלם של Beck נכנס חזק לקטגוריה. אני לגמרי יכולה לדמיין את עצמי שנה הבאה שומעת את האלבום ונזכרת בקיץ הזה. יש באלבום משהו שעשוי בצורה כל כך נעימה שהוא מתאים לכל מקום כמעט. מומלץ - במשרד, בעיקר כשעצבניים, או בים, כשהשמש מלטפת והרוח נעימה והבירה הצוננת נכנסת למערכת.

כל כמה זמן אני אוהבת לשמוע את הקאבר היפה הזה של Sun Tailor לשיר של בוב דילן - You're gonna make me lonesome when you go. הוא מעביר את השיר בצורה כל כך עדינה ומרגשת, שאי אפשר שלא להרגיש משהו. אי אפשר שלא ילחץ על נקודה. מרגש כל פעם מחדש. 

פתאום אתמול, כשהסתכלתי על התאריך, קלטתי ששבוע הבא ניל יאנג מגיע אלינו. ההתרגשות בשיאה, סוף סוף הופעה שאני מגיעה אליה לא "במקרה" ולא "ברגע האחרון", הופעה שקניתי את הכרטיסים אליה כבר לפני כמה חודשים, ואני באה עם הרבה מאוד ציפיות. מקווה מאוד שהוא לא יבטל עקב הסערה בעמוד הפייסבוק שלו.
אם תשאלו אותי לאיזה שיר אני הכי מצפה, התשובה קלה - Harvest Moon - אחד השירים האהובים עליי בעולם. אחד השירים הרומנטיים והיפים. עדיין יפה כמו בפעם הראשונה.

אסיים בשיר השני שאני הכי אוהבת. Only Love Will Break Your Heart. 

נתראה בפארק, שבוע מעולה!

Shira.T

הכל קורה תמיד בזמן נכון

ואין טעם להקדים את המאוחר, ואין טעם לאחר את המוקדם. יש טעם לחיות את הרגע, כי הרגע הוא הרגע הנכון, בזמן הנכון. אין טעם לנסות ולחפש את מה שאין כעת. יש לחיות את הרגע כאילו הוא האחרון. יש לחיות חיי אושר. אין לרצות את מה שאין, יש ליהנות ממה שיש. 
ובכך עבר לו עוד שבוע, שבוע טוב יש לומר. דברים טובים קורים, כל הזמן. וכמה מוזיקה חדשה, כמה.

הדבר הראשון איתו אתחיל הוא הספר החדש של גלעד כהנא, "פיסוק של נעלמים". כהנא מספר שהספר נכתב על זמן בו אין יותר אנשים בעולם, אין עולם ואין כלום. אני מתחברת לכתיבה שלו ולתוכן שלה, ובמיוחד לזה (איתי תורג'מן מקריא - "היופי הזה"): את הספר אפשר להשיג בחנויות הספרים המובחרות או באתר 

Kyla La Grange בשיר שרשמית הרס אותי בשבוע שעבר, ריפיט עצבני לשיר מושלם וקליפ מדהים:

וכשביונסה הגיעה עם השיר הזה, אני ביליתי בחדרי, לכאורה ערב רגיל לחלוטין. ראיתי לינק עם שיר חדש לשיר שלה ובתומי נכנסתי לשמוע ולהסתכל. המלכה B האמיצה מפתיעה כל פעם מחדש ומותחת את הקו. מיותר להגיד ששמעתי אותו בריפיט עוד 5 פעמים לפחות. 

Lorde היא תופעה בעייני. הילדה בת 16 עם בגרות של 28. אפילו אפשר לראות שהריקוד שלה נראה מוזר לילדות (בגילה) שמסתכלות עלייה. האלבום שלה הוא אחד הדברים הכייפים והמיוחדים שיצאו בתקופה האחרונה. 

נותרו עוד 6 ימים לעזור לסאן טיילור לעשות מוזיקה. אתמול התעוררתי עם השיר הזה ובשנה הקרובה אני רוצה להתעורר עם עוד שירים שלו. עזרו לסאן טיילור לעשות מוזיקה >>>

אתמול ראיתי את הסרט "Her". לסרט עצמו לא אתייחס, כי אני לא בלוג קולנוע, מה גם שחוץ מלומר שהוא היה מביך אין לי איך לתאר אותו במילים אחרות. העניין הוא שנזכרתי שסקארלט ג'והנסון לא רק אחת הנשים היפות והסקסיות בעיניי, היא גם שרה יפה. לפני שנתיים לערך סקארלט הוציאה סדרת קאברים לטום וויטס ואני הייתי מכורה. אליו, זה הדבר היחיד הטוב שיצא מה- 120 דקות של הסרט. 

גם זה יפייפה >>>

הערב יום רביעי - מה שאומר שאני ב- Foster. בואו להגיד שלום ולשמוע מוזיקה טובה באמת.

Shira.T

האמנים שעשו לי את 2012 // סיכום שנה מוזיקלית

אני רוצה לא להיות דרמטית וקיטשית אבל כשאני מסתכלת אחורה על השנה, אני נדהמת מהעולם שגיליתי: עולם של מוזיקה משובחת, תוצרת הארץ. השנה הלכתי ליותר הופעות מכל שנה אחרת, השנה הבנתי שמוזיקה ישראלית יכולה להיות מוזיקה איכותית ומשמעותית. השנה הבנתי שלהיות מוזיקאי בארץ זה דבר מאוד קשה והדבר הכי חשוב שהבנתי הוא שיש לי את הכוח להשפיע ולכן החלטתי שהפוסט סיכום הזה יהיה שייך למוזיקה שמיוצרת כאן, ממש מתחת לאפנו הקטן.



דברים שלמדתי השנה:
1. שנה עוברת מהר
2. לחפש עבודה זה מתסכל
3. יש יותר מידיי מוזיקאים ופחות מידיי קהל
4. יש מוזיקה שמתאימה לכל רגע בחיים
5. אנשים יודעים מה קורה לי בחיים רק מלקרוא את הבלוג
6. צריך לדעת לעבוד עם מה שיש
7. ללכת אחרי הלב זה יותר חשוב מכל דבר אחר
8. להיות מאושר זה לא כזה קל
9. הכל אפשרי

אז איך קרה כל הדבר הזה? אני מסתכלת אחורה ושמה את האצבע על הנקודה הראשונה בה שמעתי בתכנית "רוקר טוב" אותה מגיש בועז כהן כל יום, את עמית ארז והים הסודי. מיד חיפשתי ביוטיוב ומצאתי שלל. נפגשתי עם עמית, ראיינתי אותו ומאז ועד היום אני נהנת לשמוע אותו שר ונהנת לראות אותו בהופעות. אז כן, עמית ארז הוא זה שחיבר אותי למוזיקה הישראלית וגרם לי לחפש עוד ועוד ועוד. תודה עמית.

תגלית השנה שלי // Amit Erez & The Secret Sea

ואז הגיעה רותם אור. את רותם ביקרתי בכמה וכמה הופעות, היא על המיקרופון הקלידים ומאחורייה הנגנים המוכשרים שלה. החוויה היתה לא פחות ממושלמת. האלבום שלה Hard Magic הוא אחד האלבומים שליוו אותי השנה, וכל פעם נדהמתי לשמוע אותו שוב ושוב. כשיצא הקליפ לשיר This is what we all came for שוב הבנתי שמדובר בתופעה, בבחורה עם כישרון וייחוד יוצא דופן. רותם היא מאותן הבחורות הגאונות, האלבום שלה הוא מאסטרפיס, קסם חזק, אור שלא נגמר.

אלבום השנה שלי // Hard Magic - Rotem Or

במהלך השנה הכרתי הרבה מוזיקאים. אחד מהמוזיקאים המרשימים והנעימים שליוו אותי היה Sun Tailor. השירה הרגועה שלו, הפנים היפות, הלחן המיוחד, והוא, שלחלוטין שבה אותי. כשאני רוצה להרגע, כשאני רוצה שיהיה לי נעים וכשאני רוצה לחלום בהקיץ, אני שומעת אותו. סאן טיילור הוא המוזיקאי הישראלי הכי לא ישראלי שאני מכירה: זה מתחיל במוזיקה, ממשיך בחוסר המבטא, בהופעות המדויקות ומסתיים בפנים האליצות. 

המוזיקאי ששבה אותי // Sun Tailor

אפרת בן צור הגיעה לי באיחור. לצערי הרב רק לפני פחות מחודשיים הושבתי את עצמי לשמוע את האלבום המהפנט שלה. מצער אותי שלקח לי כל כך הרבה זמן, מצד שני, עדיף מאוחר מאשר אף פעם. ברגע ששמעתי אותו פעם אחת הבנתי על מה כולם דיברו. כמה רגש, כמה עוצמה, כמה עצבות. כמה שהיא עשתה דבר יפה. אחד הדברים היפים ביותר שקרו פה השנה. אפרת בן צור מעוררת השראה. 

המוזיקאית שעוררה בי השראה // אפרת בן צור

את אלקטרה התחלתי לשמוע יותר השנה. הכל התחיל בערב בלוגרים שהתקיים באולפני אנובה, עד לפני אותו ערב הם היו לי איפהשהוא בראש. מאותו הערב סימנתי אותם. ההופעה היתה מחשמלת והבלוגרים שהגיעו התלהבו. רק כששמעתי את Starve הבנתי כמה הם באמת טובים. כשהקליפ הנהדר והמושקע הזה הגיע, הכל התחבר.

הלהקה שחישמלה אותי // Electra 

אם כבר מדברים על קליפים, אי אפשר שלא להזכיר את הקליפ עוצר הנשימה של אסף אבידן בבימויו של וניה הימן. השיר המדהים הזה יצא במאי האחרון ועד היום אין שבוע שאני לא שומעת אותו פעמיים לפחות. הוא תמיד עושה לי צמרמורת, גורם לי לחשוב והכי חשוב מזכיר לי שהכל אפשרי. אסף אבידן הוא מאותם האמנים שנכנסים עמוק עמוק ומשאירים אותך חסר נשימה. 

קליפ השנה //  Different Pulses - Asaf Avidan
  

מבט לשנה הבאה // Tzvika Force

לקראת סוף השנה, הגיע לאוזניי שיר נפלא שמילמלתי בלי הפסקה. צביקה פורס הוא תגלית השנה שלי, אבל לא של 2012, דווקא תגלית השנה של 2013. השנה קיבלנו שני שירים מקסימים שלו - For Breaking My Heart ו- Accident. אני מאמינה ששנה הבאה כבר יצא אלבום. אני רואה את הכוח של צביקה ואת הכישרון האדיר שלו ומאמינה ששנה הבאה תהיה השנה שלו. תזכרו מה אני אומרת.

הגענו לסוף והסוף שמור לאהבה הכי גדולה שלי, להפתעה של השנה, לקולקטיב. גם את הקולקטיב הכרתי באותו ערב בלוגרים באנובה. אני זוכרת שנושא השיחה בכל הערב היה הקולקטיב. אחר כך, שיצא לי גם לדבר עם אותם בלוגרים, חוץ משיחות על כמה המוזיקה פה טובה וכמה מוזיקאים יש במקום כל כך קטן, הם עמדו מולי מופתעים ומתרגשים לספר על הלהקה המדהימה שהכירו. אחרי מעט זמן, הבנתי שהמוזיקה של הקולקטיב ממכרת ושההופעות שלהן מהפנטות. ללא ספק, הקולקטיב היא הלהקה הכי טובה בארץ. 

להקת השנה שלי // Acollective

אני מתרגשת לשמוע מה תביא איתה השנה הבאה ובנימה זו אני מאחלת לכולנו שנלך יותר להופעות, שנקנה יותר אלבומים, שנשלם על המוזיקה שנוריד, שנשמע תחנות רדיו איכותיות ושנהיה יותר מפרגנים. 

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

לפעמים פשוט צריך החלטה, כנגד הכל, כנגד כל אלה שאומרים לך לא, ומתנגדים, ומזהירים.
לפעמים צריך ללכת עם הלב. זה קל להגיד, אבל בטח הדבר הקשה ביותר לעשות. כי מה יותר קל מללכת על בטוח? כנראה שאין יותר קל מזה, והחיים הם במילא לא פיקניק. אבל זה היופי, לאתגר את עצמך.
לעשות. ליסטות. לחיות. לקחת החלטה.

דברים שלמדתי השבוע:
1. אם אין אני לי, מי לי?
2. הכל תלוי בי
3. החלטות גדולות נעשות ברגע אחד
4. אולי כשאבין שיכול להיות שלא יהיה, יהיה
5. לוותר, בשביל לרצות יותר
6. גם נסיון של שבוע יכול לתת לך המון
7. אנשים מגיעים אליך כשאתה צריך אותם
8. אם לא עכשיו, אז מתי?




זה שבוע שהתחיל בטלטלה. יותר נכון, זה שבוע שנגמר בכאב בטן עצום, כאב ראש והחלטה ואינטואיציות שאמרו לי הכל בפנים. אחרי שהקשבתי להן, ואמרתי להן תודה רבה, הרגשתי הרבה יותר טוב.
ואז שמעתי את השיר הזה, שיר הבוקר של עידן רבינוניץ'. איזה יופי של שיר ואיזה יופי של טקסט. בא לי לגעת בשיר מרוב שהוא נוגע בי. בא לי לעטוף אותו, שיחבק אותי. תעשו לעצמכם טובה: תגבירו ותקשיבו למילים היפות. 
המשפט שתפס אותי:

"It's hard to go forward, when you're busy looking back 

though we've been pretty big on ambition 

it's always been commitment that we've lacked"

אחרי כמה ימים, של תחילת השבוע, פתאום הגיע אליי, משום מקום, השיר הזה. זה יפה, ומרגיע, ונעים. 
שם השיר There's nobody else חוזר על עצמו הרבה, ונוגע לי במקומות.

ביום חמישי הייתי בערב מחווה לניק דרייק באוזןבר. היה יפה, מרגש, אינטימי וחשוב.
הופיעו רבים ויפים: רותם אור, קאמי מלץ, עמית ארז, איתי מיזילו, סאן טיילור ועוד. הייתה מוסיקה יפה וצלילים שנכנסו עמוק. כמו הקאבר המצוין הזה לשיר Road שביצעו עמית ארז ורותם אור.

כשנגמר השיר ביוטיוב, הופיעו עוד כמה קליפים, אחד מהם היה נראה לי מעניין, אז לחצתי עליו. זו רותם אור, והיא עושה כאן קאבר מרגש, עדין, וכל כך רותם אור. איזה יופי. אם עוד לא קראתם את הראיון שלי איתה עכשיו זה הזמן.

אתמול הייתי בהופעה של מאיה בלזיצמן, הצ'לנית המדהימה שבין היתר עומדת מאחורי נינט ושילה פרבר. ההופעה הייתה מיוחדת, אינטימית, מפתיעה ויותר מהכל מרגשת.
מאיה לקחה שירים כמו "I'm just a girl" של No Doubt והפכה אותם לאחרים. המילים, הכוונה, פתאום הכל שונה. גם "Girls just wanne have fun" ו"ויש דברים שרציתי לומר" של יהודה פוליקר נשמעו לגמרי אחרת. יפייפה ומומלץ בחום.

שבת של שקט.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע| רק ישראלי

ככל שעובר הזמן אני קולטת כמה מוזיקה ישראלית טובה יש. לא סתם כזו מוזיקה. מוזיקה עם כוונה, עם מילים, עם לחן. מוזיקה כזו שיכולה לחצות אוקיינוסים.
ככל שהזמן עובר אני קולטת כמה אנשים מוכשרים יש כאן, כאלה שלא מוותרים על האמנות שלהם. כאלה שבכל הכוח עושים את מה שהם אוהבים. כאלה אנשים אני מוקירה. כאלה אנשים אני מעודדת. לכאלה אנשים אני מקשיבה. 



דברים שלמדתי השבוע:
1. אני לא רוצה להתחתן ברבנות
2. הוד השרון משעממת
3. סקסי זה מבפנים
4. גברים הם Overated 
5. לפעמים צריך לדעת לוותר על דברים שגדולים עלינו
6. גברים חושבים שנשים הן הדפוקות, איך זה ייתכן?
7. אנחנו אדירות, הם אידיוטים




השבוע הייתי בהופעה של אפרת לוטנברג. לא הכרתי אותה לפני, הקשבתי לשיר שלה "דונט קול מי" והבנתי שאני צריכה ללכת לשמוע עוד. הגעתי לקפה ביאליק בלי שום ציפייה, ברגע שפתחה את הפה הרגשתי שהיא עברה את אותם הדברים שאני עברתי, ועוברת, כל יום. הרגשתי שאני מזדהה עם כל מילה. על ההופעה כתבתי כאן. 
המשפט שתפס אותי:

"נשאר לי רק להתמודד

עם זיכרונות שמציפים 

הגברים שפגשתי הם על הפנים

משחזרת את הנפילות שלך על הרצפה

ידעת להצחיק אותי

וכך נראית לה אהבה

מחכה לאחד כמוך וכולי בציפיות

נתחיל בזה שיאהב לישון כפיות"

אתמול הייתי בהופעה מיוחדת, תחת עץ תות, במושב טל שחר. תמר אייזנמן אירחה את רונן גרין, וביחד יצרו הופעה נעימה, כייפית ומשפחתית. את רונן גרין לא הכרתי לפני וחייבת לומר שהפתיעה אותי מאוד. על הופעתם הבאה ביחד אכתוב כאן. 
תמר אייזנמן גיטריסטית מצונית והתחלת השיר "Hit Me" ממש מזכירה לי את PJ Harvy. 
המשפט שתפס אותי:

"I know that you know that I'm carying the both of us 

while leaning on your back confronting all we never had" 

בסוף החודש אני הולכת להופעת השקה של האלבום החדש של נינט. ההופעה תהיה בבארבי ב- 26 ואני מצפה להופעה מצוינת. קראתי המון ביקורות על האלבום שלה, חלקן טובות, חלקן פחות, אבל אין דבר יותר טוב מלראות ולשמוע לבד. זה מה שאעשה. בינתיים נהניתי מהסינגל הראשון וגם מהשני. מעניין לשמוע מה מצפה לנו עוד.

מאז שהכרתי את סאן טיילור אני לא יכולה להפסיק לשמוע אותו. הוא כל כך נעים וזורם כמעט עם כל רגע בחיים.
האוזן שלי רוצה רק עוד ועוד ממנו. הקול שיוצא ממנו מרגיע אותי.

את המקום לשיר האחרון בפוסט השארתי לעמית ארז עם הEP החדש והיפה שלו. שיר שמאוד לא אופייני לעמית. מאוד קצבי ושמח, למרות שהמילים לא. וזה כן אופייני לו. שיר יפייפה עם קצב מיוחד ומילים שבקלות אפשר להזדהות איתן. 
המשפט שתפס אותי:

"I see you slipping away 

I hold you anyway 

I know it's not about us today" 

שבוע מוצלח!

Shira.T

שלישי פעמיים כי טוב עם >>> סאן טיילור

בשבועיים האחרונים שמעתי את השם "סאן טיילור" לפחות פעמיים ביום. כולם אמרו לי "את חייבת לשמוע אותם". יש כל כך הרבה מוזיקה, וקשה להכיר את הכל ולשמוע את כולם, אבל היום אמרתי לעצמי שאני חייבת כבר לשמוע את התופעה המדוברת. חיפשתי "סאן טיילור" ביוטיוב והגעתי לשיר הזה.
ממש כמו בן אדם שלא מאמין למה שהוא רואה ומשפשף את עיניו, הייתי צריכה רגע לסדר את הראש בכדי להאמין למה שאני שומעת. זה התחיל בשיר הזה, קאבר לשיר "You're gonne make me lonssome when you go by" של בוב דילן, והמשיך ליום גדוש בסאן טיילור.

סאן טיילור הוא שם הבמה של ארנון נאור.
אחרי ששהה חמש שנים בלונדון, חזר ארנון לארץ עם חומרים שנכתבו בדירה הלונדונית הקרה. פולק נעים ומלטף ופנים בובתיות, עדינות ועצילות, יוצרות עוד אמן מוכשר בסצינה האינדית הישראלית שחייבים להכיר, ואיזה מזל שהכרתי אותו. 

מאחורי הסולן עומדים שלושה מוזיקאים: אודי נאור, דניאל ספיר ועומרי בראל. אם מוכר לכם שם המשפחה של אודי אתם ממש חדי הבחנה, נאור ואודי חולקים את אותו שם המשפחה בגלל היותם אחים. אודי הוא גם המתופף של מאיה איזקוביץ'.

המוזיקה של סאן טיילור מלטפת ומרגיעה. כל היום שקעתי בקליפים שלו ביטיוב, נמסה לצליליו ולמראו האירופאי והאסתטי.

כאן תוכלו לשמוע את האלבום המלא שלו // וכאן להצטרף לעמוד הפייסבוק שלו

מאחלת לכם ימים שלמים של סאן טיילור.

Shira.T