הוזמנתי לערב "השלישייה"בבארבי. שמעתי על ההופעה קצת לפני אבל לא באמת התעמקתי. מיד פניתי לאיוונט בפייסבוק וראיתי את הטיפוגרפיה היפה, מה לעשות, עיצוב קונה אותי.
את סאן טיילור כבר ראיתי בהופעות כמה וכמה פעמים, את מאיה בלזיצמן ומתן אפרת פעם אחת באוזן לפני כבר כמה שנים. את רוסו ווינברג לא שמעתי יותר מידיי ובטח שלא ראיתי בהופעה, הייתי סקרנית לראות על מה המהומה. 22:30 ולבמה עולה עדי ווינברג, יפיפייה ואמביציוזית, יחד איתה רוסו שנותן לה להוביל. היו כמה שירים שאהבתי יותר, היו כמה שאהבתי פחות, אבל בגדול זו לא המוזיקה האהובה עליי ובוא נגיד שלא התרגשתי במיוחד. מה שכן, עדי ווינברג מלאה חן, חיות, הקול שלה יפיפייה ומדויק והיא בהחלט מנהלת את ההופעה. אני זוכרת אותה מלפני כמה שנים כשהייתי בכנס מוזיקה והיא ניגשה לבמה, באמצע הרצאה של אנשי מוזיקה ותרבות, והביאה לכולם דיסקים שלה ושל רוסו. זה היה מדהים בעיניי וכבר אז הבנתי שמדובר באחת שיודעת. יודעת לדחוף את עצמה, יודעת את העבודה.
שניים בתור היו סאן טיילור. כמה זמן לא הרגשתי את הקסם של ההרכב המיוחד הזה בהופעה, כמה זמן שלא שמעתי את הקול העדין, הרך והמלטף של ארנון נאור. חברה שהגיעה איתי אמרה לי "He's all in", והיא דייקה: הוא שם, הוא מתכוון, כל מילה שלו יוצאת מהקרביים. חוויה לאוזניים, חוויה ללב.
אחרונים חביבים היום מאיה בלזיצמן ומתן אפרת. פעם אחרונה שראיתי אותם הייתה לפני שנתיים בערך בהופעת שישי בצהריים באוזן בר ואני זוכרת שמאוד מאוד נהניתי, במיוחד מהקאברים המוצלחים.
אבל וואלה, הערב הם הצליחו להוציא ממני עור ברווז. האינטרפרטציה שלהם לשירים הייתה מסקרנת, מעניינת ואמיצה. מעבר להכל, מאיה בלזיצמן והצ'לו לוקחת אותך למסע מלא השראה ומותירה אותך המום, קסום ומתפעל. יצאתי מההופעה ומיד רכשתי את הדיסק בדוכן היציאה. לכו לראות בהזדמנות הראשונה.
אין לי רגע דל. לא אגזים אם אומר שאלה השבועות העמוסים בחיי מאז שאני זוכרת את עצמי. אני באמת לא זוכרת ימים כאלה. ומה הכי כייף בכל חוסר השינה הזה? שהכל עמוס בדברים שאני בוחרת לעשות ולא במישהו שמכתיב לי מה לעשות מתי ולמה. ברגע שהבנתי שזה הדבר שהכי חשוב לי, הפסקתי לשמוע את רעשי הצד, את האנשים, את הביקורת שלהם ואת הביקורת שלי על עצמי ושמתי פול גז. זה מרגיש נפלא.
דברים שלמדתי השבוע: 1. צריך ליהנות מהשקט 2. שינה זה מותרות 3. לא קל להיות אינדי 4. גם מהדבר שאתה הכי אוהב לעשות נמאס
מיה יוהנה הוציאה קליפ יפיפה לשיר קסום. השיר הופק על ידי ארנון נאור- Sun Tailorאותו אני כה אוהבת. בשמיעה ראשונה חשבתי שזה לגמרי Mazzy Star בערבוב של Sun Tailor. מאוד יפה.
ואם בקליפים חדשים עסקינן, הקליפ החדש של The XX ל- Fiction כל כך אקס אקסי.
ונמשיך בעניין הקליפים:דניאל דור הוציא (כתב וביים) קליפ דוקומנטרי מקסים אליו התחברתי מאוד. הוא עוסק בחלומות ובמסע לעשות את מה שאתה אוהב. מדהים איך אנחנו מתעסקים בזה כל כך הרבה, ב"לעשות משהו שאתה אוהב". מצד אחד זה אמור להיות כל כך טבעי, מצד שני זה ממש לא עניין של מה בכך. עולם מוזר. אם לא נעשה מה שאנחנו אוהבים, מה נעשה?
"מסתבר שלפעמים אתה לא יודע מה אתה אוהב באמת" גיטלה היפה והעדינה תופיע בבית היוצר ביום שלישי הזה. אני אמנם לא אוכל להגיע, אבל היא תהיה שם לרגש אתכם. ערבוב של ג'וני מיטשל, בוב דילן ופליט ווד מאק. מקסים.
הקולקטיב המגניב חורשים עכשיו את אירופה בסיבוב הופעות מסוקס. איזה כיף! האינסטגרם שלהם עכשיו פתוח אז אפשר לעקוב אחרי הכיף שהם עושים @joinacollective
חדשות חמות! התחלתי לדג'ה בבר שכונתי קטן וחמוד, פעם פעמיים בשבוע אני שמה את המוזיקה שאני אוהבת, אינדי משובח וטוב. פרטים נוספים בהמשך. פתחתי חנות אינטרנטית חדשה, יפה ופשוטה לתפעול. בחנות אני מציגה כרטיסי ברכה שאני מעצבת: תמונות שצילמתי + משפטים שכתבתי. אתם מוזמנים להיכנס, לשוטט ולהזמין כרטיס עד הבית. הנה לכם דוגמא:
היוטיוב שלי המשיך לנגן והשיר היפיפה הזה הופיע, נזכרתי כמה אני אוהבת אותו.
22:30 ולבמה עולה עדי ווינברג, יפיפייה ואמביציוזית, יחד איתה רוסו שנותן לה להוביל. היו כמה שירים שאהבתי יותר, היו כמה שאהבתי פחות, אבל בגדול זו לא המוזיקה האהובה עליי ובוא נגיד שלא התרגשתי במיוחד. מה שכן, עדי ווינברג מלאה חן, חיות, הקול שלה יפיפייה ומדויק והיא בהחלט מנהלת את ההופעה. אני זוכרת אותה מלפני כמה שנים כשהייתי בכנס מוזיקה והיא ניגשה לבמה, באמצע הרצאה של אנשי מוזיקה ותרבות, והביאה לכולם דיסקים שלה ושל רוסו. זה היה מדהים בעיניי וכבר אז הבנתי שמדובר באחת שיודעת. יודעת לדחוף את עצמה, יודעת את העבודה.
