רוב הפעמים בחיים אני מרגישה שאני נמצאת במצב בו אני לא יכולה לצאת ממנו. הכל כבד מידיי מכדי לעזוב.
יש את הדירה והחוזה החתום, יש את השותפה שאני אוהבת, יש את רחוב ריינס המוכר, יש את סופר ריינס ואת משה שתמיד עוזר לי שם, את שדרות בן גוריון, את קו 5, את אספרסו בר, את המשולש. הכל. הכל מוכר מידיי. הכל ידוע מידיי. הכל קשה מידיי לעזוב.
שמעתי היום משפט שהזכיר לי שהדבר שאני עושה הוא כנראה הדבר הנכון:
"אם אתה מספיק אמיץ בכדי להשאיר מאחורייך כל דבר מוכר ומנחם, (זה יכול להיות מהבית שלך, ועד לטראומות שלך) ולצאת למסע חיפוש אמיתי. ואם אתה מוכן באמת להסתכל על כל מה שיקרה לך במסע הזה כרמז. ואם תקבל את כל מי שתכיר בדרך כ"מורה". והכי חשוב, אם אתה מוכן להתעמת ולסלוח על דברים קשים לגבי עצמך, אז האמת תצא לאור."
באנגלית זה נשמע יותר טוב: (לקוח מהספר "Eat, Pray, Love")
“I've come to believe that there exists in the universe something I call "The Physics of The Quest"- a force of nature governed by laws as real as the laws gravity or momentum. And the rule of Quest Physics maybe goes like this: "If you are brave enough to leave behind everything familiar and comforting(which can be anything from your house to your bitter old resentments)and set out on a truth-seeking journey(either externally or
internally),and if you are truly willing to regard everything that happens to you on that journey as a clue, and if you accept everyone you
meet along the way as a teacher, and if you are prepared - most of all -to face (and forgive) some very difficult realities about yourself....then truth will not be withheld from you".
internally),and if you are truly willing to regard everything that happens to you on that journey as a clue, and if you accept everyone you
meet along the way as a teacher, and if you are prepared - most of all -to face (and forgive) some very difficult realities about yourself....then truth will not be withheld from you".
הדברים שלמדתי השבוע:
1. כל מי שפוגשים בדרך הוא מורה
2. הכל בשנייה אחת יכול להשתנות
3. נמאס להלחם מלחמות מטופשות על אנשים שלא שווים את זה
4. צריך לא לעבוד כל אוגוסט
5. אם לא אפסיק לכתוב, היד תמשיך לכאוב
6. עוד פחות משבוע אני מגשימה חלום
7. הקולקטיב הלהקה הכי טובה בארץ
8. הטכנולוגיה מקרבת
חברה טובה, כזו ששולחת לי אינספור לינקים ביום, ועשתה זאת מאז שאנחנו חברות (כבר כמה שנים טובות), שלחה לי את השיר הזה ואמרה לי להגביר. טוב נו, היא מכירה אותי. קלעה בול לאהבות שלי. גם טקסט יפייפה, גם קצב כזה טוב, שאני נשבעת שאני יכולה להמשיך לשמוע רק את זה בשבוע הקרוב.
כמעט כל שיר של הצמד המוכשר הזה BEACH HOUSE עושה לי משהו גדול בתוך תוכי. שירים שנותנים לי השראה. השראה להתחיל מחדש, השראה להגיד, להרגיש, לעשות, להעיז. השירים שלהם במקום מסוים "מעירים ומאירים" אותי. במיוחד השיר היפה הזה.
זה שיר ששמעתי במקרה, בג'נגו שלי. אם עדיין לא עשיתם לכם תחנה אינטרנטית, אני לא יודעת למה אתם מחכים. אין דבר נהדר יותר מלהכיר שירים חדשים על סמך הדברים שאתם כבר אוהבים.
כשאני יוצאת מהבית, הדבר הראשון שאני עושה הוא להחליט איזה תחנה היום אני אשים לי. יש לי בערך 8 תחנות, אבל זה תמיד נע בין Beach House ,Death Cab For Cutie ו - The Black Keys.
ביום חמישי הלכתי להופעה של הקולקטיב וכמה שנהנתי. אני מחפשת את המילים הנכונות להסביר מה הרגשתי וכמה אנרגיות היו באולם. אבל אין מילים שיוכלו לתאר. היה צריך להיות שם, ומי שהיה שם יודע.
השיר האחרון הוא שיר שנוגע לי באופן מיוחד, בגלל המילים היפיות. עיניים זרות של רונה קינן. היא גם התארחה בהופעה של יום חמישי וביחד עם הקולקטיב עשו ביצוע יפיפה לשיר הזה.
ובמילים האלה גם אסיים את הפוסט:
"אני לא אפסיק לרצות
אני לא אפסיק לרצות
אני לא אכנע לרעיון הזה
שאי אפשר כי אי אפשר
ואי אפשר
זה עניין של הישרדות
גם אם תגידי לי שדי כבר ונגמר
אין לי ברירה אלא לרצות את האפשר"
שבוע טוב!
Shira.T
http://www.youtube.com/watch?v=VZdiMxvnHO8
השבמחק