בימים כמו טו באב, שהקיטש' עולה על גדותיו, אני צריכה לעצור את עצמי מלהיות הבן אדם הכי קיטש' ורגשן בעולם. אם הייתי יכולה כל היום רק לקנות מתנות לכולם, לאפות עוגות, לקנות שוקולדים ולכתוב כרטיסי ברכה, הייתי עושה את זה. אבל בחיים האמיתיים זה לא באמת ככה, ולכן, טוב שיש ימים כאלה שנותנים לי לגיטימציה להיות כזו. מאז עברו כמה ימים ואפילו שבועות, ועוד רגע הסופ"ש מגיע, שוב. הימים עוברים כל כך מהר, השבועות מתערבבים, והקיץ הנוראי הזה עוד שנייה נגמר. שייגמר.
ועכשיו, קצת מוזיקה >>>
את הקאבר היפיפה הזה שמעתי לפני כמה ימים ברדיו והתאהבתי מיד. זה לא סוד שאני אוהבת את זואי דשנל, את העיניים שלה, את איך שהיא נראית ואת התכנית שלה. עכשיו אני גם אוהבת את השיר הזה.
בחמישי האחרון הייתי בהופעה של אביתר בנאי. זו הפעם הראשונה שאני רואה אותו. חיכיתי וציפיתי להופעה הזאת והיא עלתה על כל הציפיות (מה שבדרך כלל לא קורה). אביתר שר את כל השירים שרציתי שישיר, בעצם כמעט את כולם, את "הזאב והאיילה", השיר האהוב עליי הוא שמר לעצמו. אבל את "מנגינה יקרה", "תאטרון רוסי", "יש לי סיכוי", "כלום לא עצוב" הוא ביצע עם כל הלב. הקהל היה רעב והוא השביע אותו.
מה שהכי בלט בהופעה הזו הוא הטירוף בעיניים של אביתר. הטירוף שלו הוא כנראה מה שגרם לו להוציא שירים כמו "תאטרון רוסי" או משפטים כמו "תמיד פחדתי להשתגע, שהלב יקפא ויתרוקן, אבל עכשיו כמו שאני יושב, יש לי סיכוי להינצל אני חושב". מדהים.
יש שירי אהבה קיטשים ויש שירי אהבה של מרסדס בנד. אמיתי ככל שאפשר.
סאן טיילור הוציא קליפ חדש לשיר היפיפה Who's at your window. אני כבר שנים אוהבת את המוזיקה שהוא עושה, את מי שהוא, את המילים הרכות והאופי האצילי. המוזיקה שלו לא מכאן, היא ממקום ומזמן אחר.
אחרונים חביבים! הקולקטיב שהשיקו לפני כמעט שבועיים את האלבום החדש בבארבי. ההופעה הייתה מושלמת. הקולקטיב גדלו בשנה וחצי האחרונות ונהיו הלהקה שכולנו ידענו שהיא תהיה. כל כך הרבה שנים הם עומדים עם קהל אוהב, מעריך ומעריץ. רק שימשיכו.
סופ"ש נעים,
Shira.T
