את דנה לוי ראיתי באוזןבר בשבוע שעבר. למרות שהיה קר ומאוחר ולמרות שלא היה לי עם מי ללכת, הלכתי. כל כך רציתי כבר לראות אותה. שתיתי לי בירה, חיכיתי בסבלנות כמה דקות, והלכתי לכיוון הבמה.
דנה עלתה על הבמה בביטחון
כזה, עם אודם אדום וכריזמה משוגעת. יפיפיה הדנה הזו. בדרך כלל, כשבנאדם כותב את
השירים שלו גם שר, אחד מהדברים חייב להיות פחות טוב. אצל דנה זה לא המצב: גם
הכתיבה מצוינת, נוגעת ומרגשת, וגם הקול שלה עשיר. שילוב מדויק של כישרון ועומק.
את השיר גלאקסי אני אוהבת במיוחד. שמעתי אותו לראשונה בתכנית "רוקר טוב" של בועז כהן והוא מיד נגע בי. הצרידות של דנה עושה נעים עמוק בפנים.
בכמה שיחות שהיו לי עם דנה היא סיפרה לי שלהיות זמרת אף פעם לא היה החלום שלה. זה יותר צורך אצלה. כשראיתי אותה על הבמה הבנתי את הצורך. את הצורך לזוז, את הצורך להרגיש את הקהל, את הצורך ליצור ולהתבטא. הרגשתי שדנה הפסיקה "להילחם" והבינה שזה הדבר בשבילה. וגם בשבילנו.
מאחורי דנה ארבעה נגנים מוכשרים: גיורי פוליטי - מתופף, עמי יעקבס- גיטרה אקוסטית/חשמלית, דרור שם-טוב - קלידים/סינטי, ניצן אייזנברג- גיטרה בס, יאיר רובין - חשמלית. אני לא יודעת מה הייתי חושבת על ההופעה הזו בלעדיהם, אבל זה לא באמת משנה, כי הם היו שם, אני רק יודעת שהם הרכב מצוין. דנה והנגנים שלה הם שילוב מושלם.
הדבר שבאמת הכי אהבתי הוא איך שדנה זזה. היא מפלרטטת עם הקהל, היא עוצמת את העיניים ונכנסת למן מנטרה מטורפת. היא מזיזה את השיער, הידיים, הרגליים, ופשוט נותנת לעצמה להנות. היא לא עסוקה בלהיות יפה ולא עסוקה בלנסות לשעשע אנשים, היא נטו עסוקה בעשייה. היא שרה והיא בתוך זה. זה יוצא לה מהקרביים.
ההופעה של דנה היא אושר צרוף. הרי לא פעם כבר אמרתי שהרגעים המאושרים ביותר הם שהמוזיקה נכנסת לי לתוך הגוף ולורידים ומעיפה אותי למקומות טובים. זה מה שקרה לי עם דנה. היא סחפה אותי ולרגע לא הרגשתי איך שעה וחצי עוברות להן. כיף.
שבת שלום.
Shira.T
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה