הגעתי לגיל בו אני יכולה להגיד שעברתי את חיי בצורה מסוימת ועכשיו אני רוצה להתחיל לחיות איך שאני רוצה. הגיע הזמן להבין שהחיים שלי הם החיים שלי ואף אחד לא יחיה אותם בשבילי. הגיע הזמן להבין שכדאי לעשות מה שטוב לי בלי לחשוב כל הזמן מה אחרים חושבים. בסופו של דבר, האחרים לא יחיו לנצח.
דברים שלמדתי השבוע:
1. 2012 הייתה שנה מפתיעה
2. לא כיף להיות בקריסמס בארץ
3. צרת רבים היא לא באמת חצי נחמה
4. אסור לסמוך על אנשים שמבטיחים שסוף העולם מגיע
5. הקולקטיב היא הלהקה הכי טובה בארץ
6. צריך לעמוד בהבטחות
7. רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע
8. הסטירות הכי כואבות גורמות לשינוי הכי גדול
שבוע שעבר בזמן הזה הייתי בהופעה של הקולקטיב ואני מתכבדת להכריז שזוהי הלהקה (לדעתי) הכי טובה בארץ. יש לקרוא את הביקורת המלאה כדי להבין או פשוט להגיע להופעה בזאפה. שווה כל שקל ויותר. אה וגם, אם עד עכשיו השיר האהוב עלי היה Turn To Cry, היום הוא זה:
אני אוהבת את Band Of Horses. הם מזכירים לי את אמריקה שאני אוהבת. את הנסיעה הכייפית לקניון, את הדרך בהיי ויי, את האנשים הנחמדים, את החיוכים. את החופש. את הכיף בלהיות שם.
את השיר הזה שמעתי בהליכה מהירה בדרך הביתה. הוא התאים לי בול, עם הרוח שנשבה לי על הפנים, והחצי קור חצי חום שעושה לך ללכת מהר זה ממש התאים.
השיר הזה הוא מאותם השירים שאני שומעת את המילים ואומרת לעצמי "היי, איך באת לי בדיוק בזמן?, איך ידעת בדיוק מה אני חושבת בזה הרגע", זה מאותם השירים שנוחתים עליך בדיוק בזמן, בדיוק במקום ובדיוק בנקודה המסוימת. יפה.
זה שיר כל כך זורם, שכל כך כיף לשמוע אז פשוט שמעתי אותו חמש פעמים ברצף. נורמלי.
שבוע טוב!
Shira.T
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה