מסתובבת ברחובות פריז ומרגישה בבית, זה מוזר, בדרך כלל אני מרגישה זרה ולא שייכת במקום שהוא לא הבית שלי. יש פה משהו שנותן לך הרגשת שייכות, אולי בגלל שכולם נורא שונים, והאוכלוסייה מאוד מגוונת.
דברים שלמדתי השבוע:
1. שאנסונים צרפתיים זה מרגש
2. קינוחים בפריז זה כמו פלאפל אצלנו
3. הקיץ כאן הוא כמו החורף שלנו
4. "Life is what happens to you while you're busy making other plans"
5. קרפ זה אחלה ארוחת ערב
6. כל מה שצריך הוא אומץ
7. חמש קומות במדרגות זה לא פשוט
8. בועה בסוף מתפוצצת
אתמול ישבתי עם החברה שמארחת אותי כאן, היא עשתה לי מן הכרות עם השנסונרים הצרפתיים. אחד מהם, ג'ק ברל, שר את השיר המפורסם "Ne me quitte pas", מרגש כל כך.
ואם כבר שאנסון צרפתי, אי אפשר בלי אידית פיאף, השאנסיונרית המפורסמת יותר בפריז. אם עדיין לא קראתם על חייה, אני מאוד ממליצה. אין כמו לשמוע את השיר הזה בצהריי יום שישי עם כוס יין אדום.
שרל אזנבור המוכר מהשיר "La Boheme" התגלה כאשר אדית פיאף שמעה אותו. הוא זכה לכיוני "פרנק סינטרה הצרפתי" וכמובן שרוב שיריו היו על אהבה.
"ביום חורף לבן, בין תמרות העשן בקפה אז ישבנו
חבורת אמנים, צעירים ותמימים החיים בחלום
ובמקום מזומן למלצר הנדהם אז פואמה דקלמנו
וקול הצחוק הרם אשר בקע משם השכיח את הכפור"
ואיך אפשר בלי שיר האהבה של כל הזמנים, אם לא השיר הפרובוקטיבי ביותר, אותו השיר שלא הסכימו להשמיע ברדיו. סרג' גינסבורג יחד עם השחקנית ג'יין בירקין.
שבוע טוב!
Shira.T
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה