אתמול בבוקר חזרתי לפריז אחרי שבוע בלונדון. הרגשתי מאוד מוזר כהרגשתי בבית.
לחגוג את השנה החדשה באירופה זה משהו שחשבתי שירגיש לי לגמרי אחרת. חשבתי שאני ארגיש מרוחקת ושאתגעגע לחג בארץ, אך למרבה הפלא אני לא. חוץ מהגעגוע המובן לחברים ולמשפחה הנהדרת שלי, אני לא מרגישה געגוע לארץ.
שנה שעברה בזמן הזה הכל היה כל כך שונה. אני אוהבת איך שהזמן עובר ואני מרגישה כמה למדתי והתפתחתי. אני אוהבת לראות את הדברים שלמדתי וכמובן את המוזיקה החדשה שהכרתי, אבל זה בסיכום השנה ולזה יש עוד כמה חודשים.
דברים שלמדתי השבוע:
1. גם בגיל 28 אפשר לשנות
2. תמיכה עדיפה מפרגון
3. צריך לעבוד כדי להיות הבן אדם שאתה רוצה להיות
4. ספר מעשיר את עולמך
5. בזמנים הכי קשים מבינים מה חשוב באמת
הגעתי ללונדון אחריי שבועיים בפריז. פתאום כולם מדברים אנגלית. לונדון כל כך שונה מפריז בכל כך הרבה מובנים. הדבר הראשון והגדול ביותר ששמתי לב אליו הוא האנשים. אם בפריז אנשים יותר מסוגרים בעצמם, בלונדון לא מצאתי את עצמי רגע אחד לבד. כל פעם שהייתי לבד צירפו אותי לשולחן מלא אנשים, התעניינו, שאלו ודיברו איתי בנעימים. כמות האנשים שהכרתי בארבעה ימים בלונדון לא הכרתי בשבועיים בפריז. אין ספק שגם השפה עושה את שלה.
לונדון מזכירה לי הרבה יותר את ניו יורק ותל אביב. היא מלאת אקשן, כל פינה שתלך תמצא מה לעשות. כל רחוב אחר שונה כל כך מהרחוב שהייתי בו לפני רגע. מרגיש שיש פה מקום לכולם: הודים, ערבים, צרפתים, ישראלים, יש פה הכל מהכל, וההרגשה היא שכל הדתות מתקבלות.
בלונדון יש כל כך הרבה צבע, תרבות ומוזיקה שזה פשוט מדהים לבן אדם כמוני שצורך הופעות באופן קבוע.
החסרון היחיד שמצאתי בלונדון הוא מזג האוויר. זה נכון שאני אוהבת את החורף, אבל זה יותר מידיי בשבילי. כנראה שאני סובלת בכל העונות.
ובוא לא נשכח כמה מוזיקה טובה הגיעה מכאן, תזכורת קטנה: Amy Winehouse, The Clash, Adele, The Smiths, Pink Floyd, The Cure Radiohead, Oasis, Joy Division, The Verve, Massive Attack, The Beatles ועד ועוד ועוד. פשוט לא יאמן.
השירים שעשו לי את השבוע:
Fleet Foxes היא להקה ששמעתי המון בלונדון ומסתבר שהיא אחת הלהקות המושמעות שם, למרות שהם אמריקאים לגמרי.
גם בלונדון, כמו בפריז, בירדי חזקה, וזה ממש לא מפתיע אותי, היא מדהימה ומרגשת הבחורה הזו, והיא כל כך צעירה, עוד עם גשר על השיניים. המוזיקה שלה מתאימה בול לנוף ולקור הלונדוני.
בעשרת הקליפים הטובים ביותר של השנה זכה מקום שני הקליפ הנהדר של עמית ארז והים הסודי - Whenever the sun comes to wake me, זה מרגש ומשמח כי הקליפ הזה באמת מצוין ועמית הוא אחד האמנים האהובים והמוערכים עליי בארץ. כל הכבוד ושאפו. איזה כייף.
באחד הערבים בלונדון, הכרתי מישהו שסיפר לי באופן מפתיע שהגיע כדי לעשות מוזיקה ואמר לי לחפש אותו ביוטיוב. הגעתי הביתה, חיפשתי אותו ומצאתי. אז הנה השיר של הבחור שהכרתי בלונדון באחד הערבים ההזויים והמצחיקים.
האחרונים איתם אסיים את הפוסט יהיו The Low Anthem שגם נשמעו בכל פינה בלונדון. שיר נעים שהתאים לי במיוחד לנסיעת האוטבוס בת השמונה שעות מלונדון לפריז.
שנה טובה מלאה במוזיקה מצוינת, חברים טובים, משפחה תומכת ועוד מלא רשתות חברתיות.
Shira.T
כנראה שאת סובלת בכל העונות. אהבתי.
השבמחק