לסכם את השנה בשירים זה כמו להגיד שיש לי מספיק בגדים. זו הייתה שנה מבורכת במוזיקה מצוינת, כייפית ושונה. מאדל שפירקה לנו את הלב לחתיכות קטנות ושבריריות לפלורנס שהביאה אותה בסגנון מגניב והגדירה מחדש את המושג "מוזיקה מקורית".
אך לא נתחיל בזה כי אל לנו לשכוח את הדברים שלמדתי השבוע: 1. האנשים שהכי פחות מצפים מהם בסוף הכי מפתיעים 2. להיות אופטימית זה קשה, אבל כשמחליטים את זה אז מנצחים הכל 3. אני מכורה לאינסטגרם 4. אני מכורה לפרקים של סקס והעיר הגדולה 5. אני עובדת טוב בלחץ 6. אני אובססיבית כשלא עונים לי להודעות 7. יש לי הפרעות קשב וריכוז חמורות ביותר 8. ביום חמישי עזבה אותי החברה השלישית לשולחן. מה זה אומר עליי? 9. איך יודעים כשממש אוהבים מישהו? כשמרגישים עצוב כשרע לו 10. לסלוח זה לא בושה
בסוף השבוע שעבר, הכרזתי בפוסט השבועי שלי שאני הולכת להיות אופטימית יותר וצינית פחות. כל השבוע הלכתי עם המנטרה הזו. "להיות אופטאימית, להיות שמחה, שום דבר לא יוציא אותי מזה". זה לא קל להחליט ששום דבר לא יעצבן אותך, וזה באמת הכי קל להיות ציני, מקטר ודכאוני. אבל ראיתי שברגע שאני מחליטה להיות אופטימית וחיובית, הכל הרבה יותר קל. הדיכאון מביא דיכאון, הבאסה מביאה עוד באסה, הציניות מגבירה את המירמור ומשטלטת על הכל. המסקנה שלי: הרבה יותר כייף להיות בן אדם שמח.
הפוסט הזה הוא בעצם הפוסט האחרון של שנת 2011. וכן. בא לי לסכם את השנה הזו, כי היא הייתה מדהימה. אז מה היה לנו השנה? התחלתי עבודה חדשה (זה היה באוקטובר, אבל זה גם תופס) מעניינת ומאתגרת שלוקחת אותי למקומות שמעולם לא חשבתי שאגיע אליהם. בעבודה הכרתי אנשים חדשים, שלימים נהיו החברים הכי טובים שלי, איתם אני מבלה את רוב שעות היממה, את הסופי שבוע, את האירועים החשובים בחיי וכל מה שאפשר ליהנות ממנו. למדתי סטיילינג ונהנתי מכל רגע. עברתי שיברון לב שנתן לי המון חומר לכתוב עליו, ולימד אותי להיות חזקה ולדעת מה אני באמת רוצה. נולד לי אחיין חדש ומהמם ובפעם הראשונה הרגשתי שילדים זה שמחה. הבאתי את ה"סטיק שיק" לארץ שפורסם בזמנים מודרניים ו- מגזין GO והראתי לעצמי שאני יכולה לעשות הכל ולהגיע לכל מקום אם רק ארצה. מבחינתי זה ההישג הכי גדול שעשיתי עד כה.
אז מהם השירים שעשו לי את השנה? קשה לבחור רשימה מתומצתת של שירים שהלכו איתי לאורך כל השנה, אבל ניסיתי להיזכר בדברים שאהבתי ושמעתי ולבסוף הצלחתי להגיע לרשימה של 12 שירים.
2011 הייתה ללא ספק השנה של אדל. בפעם הראשונה ששמעתי אותה הרגשתי שהיא כותבת את השירים עליי. התרגשתי, בכיתי, התגאתי ואהבתי.
מנחשים מה יגיע אחריה? דיי ברור. Florence & The Machine היא הלהקה הכי מגניבה ומיוחדת שהכרתי השנה. כמו שאמרתי כבר בתחילת הפוסט, פלורנס מגדירה מחדש את המושג "מוזיקה מקורית". השירים שלה כל כך נכונים והמוזיקה מיוחדת. זה היה אהבה ממבט ראשון.
קצת קשה לעשות רשימה של שירים שאהבת במהלך כל השנה כי תמיד שוכחים את אלה שהגיעו באמצע הדרך. למשל ליקי לי, שהנעימה לי בסך הכל כמה שעות דיי טובות עם השיר הזה.
The XX נכנסו חזק לפלייליסט היומי שלי השנה. חרשתי אותם עד עמקי נשמתי והיום אני כבר לא יכולה לשמוע. כבר אמרתי לא פעם שזו אחת הבעיות שלי. ברגע שאני אוהבת שיר אני חייבת לחרוש לו את הצורה. ואז אני לא יכולה לשמוע אותו יותר. לא ממליצה לכם לעשות את זה, אבל אצלי זו הדרך היחידה.
לזמנים הקשים, העצובים, הבודדים, המדכאים, החלשים, השבורים והמרגשים אני משתמשת בבון אייבר. הוא חבר שלי לעת צרה, הוא עוזר לי תמיד להיכנס לתוך תוכי ולהרגיש את הלב שלי. את Holocence שמעתי לפחות פעם ביום במשך כמה חודשים. התאהבתי בשיר ובמנגינה. פעם ראשונה ששמעתי את השיר התרגשתי והתמלאתי צמרמורת. לא כל יום שומעים יצירת אמנות שכזו. איזה כייף שנכנסת לחיי, בון אייבר. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך.
הנה עוד להקה שנכנסה לפלייסט היומי - Passion Pit. הם לא מושמעים כל כך בארץ ומעטים מאוד האנשים שמכירים אותם. (לפחות בחברה שאני מסתובבת בה). אבל אי אפשר לדעת, הרי כך גם היה בהתחלה עם פלורנס ותראו איפה היא היום, כובשת את המצעדים. רק אל תשכחו איפה קראתם עלייהם לראשונה.
ג'ימס בלייק, הזמר שהרעיד לנו את החדר (וגם את הלב) כל פעם ששמענו את השיר Limit To Your Love. הזמר שהביא את הקול השונה והמיוחד. הזמר שהפתיע ומגיע לארץ. גם הוא כאן איתנו.
מאיה איזקוביץ' מבחינתי היא ההפתעה של המוזיקה הישראלית לשנת 2011 (בקטגוריה הנשית). מסוג השירים שאפשר לשמוע כל היום, גם כשבאמת משמיעים אותה במשך כל היום, רוצים רק עוד ועוד. הקול המלטף נוגע בפנים, אפשר לשמוע שכואב לה. מתביישת להגיד שעדיין לא הייתי בהופעה שלה. השנה אני הולכת להופעה שלה. מבטיחה לעצמי. חייבת.
ומהי ההפתעה הישראלית הגברית שלי לשנת 2011? יותר ברור מזה אין. אמיר דדון הכובש החזיר לי את האהבה למוזיקה ישראלית. באחת ההופעות שהייתי בהן הוא היה בקהל. נורא רציתי לבוא אליו לחבק אותו ולהגיד לו מילים יפות אך לצערי התביישתי. אז אמיר, אם אתה קורא את השורות האלו, תודה. תודה ענקית על הכנות והשיתוף. אני מזדהה כמעט עם כל מה שאתה כותב.
נינט והרד בנד בקאבר המצוין ל - Crazy. נראה לי שהם הפתיעו אפילו את עצמם בהצלחה המסחררת לשיר. ביצוע גאוני, רוקיסטי אמיתי, עצבני ובועט. נשמע רבות במשרדו הקטן.
הנה שיר מ-ע-ו-ל-ה שהכרתי כמובן בהמלצת אחי. אחרכך כולנו הכרנו אותו טוב יותר בפרסומת של קסטרו. פשוט שיר שכייף איתו. אם אתם עדיין לא מכירים, ממליצה בחום להתחיל לחרוש.
ובשיר האחרון - דניאלה ספקטור שיחקה אותה עם השיר המתוק Cut It Out. זוכה בטייטל - השיר החרוש ביותר שלי לשנת 2011.
איזו שנה מדהימה זו הייתה. שנה של שינוי ועשייה. שנה של חברים, התחלות ושינויים. מאחלת לכם ולי שנה מדהימה עוד יותר מהשנה שהייתה. תודה על האוזן הקשבת, הפרגון, המילים החמות וההתמדה. ועוד משהו קטן. מחר יעלה פוסט סיכום סילבסטר. צלמת הבית (מיכל קרן), דוגמניות הבית (איילת ועדי) והסטייליסטית (אני) ערכנו סשן צילום מוצלח במיוחד. ואם יורשה לי, לדעתי, הסשן המוצלח ביותר עד כה. והנה הצצה קטנה:
כל מקום שאני מגיעה אליו שואלים אותי איפה אני מסתפרת, אז החלטתי לשתף בפוסט שלם רק על זה! כל שלושה חודשים אני מסתפרת, ממש לפי הספר. אולי זה בגלל שאני צריכה שינוי, אולי זה בגלל שהשיער שלי כבר התרגל ואולי זה בכלל כי אני אוהבת ללכת למספרה ולהתפנק. הספר שלי, רועי אמזלג (חלק ממספרת "אמיר אליהו") יודע בדיוק מה אני אוהבת. אני אפילו לא צריכה להסביר לו מה אני רוצה. זה אחרי שנים של טראומות מספרים שאהבו לגזור יותר מידיי ובטח שלא להקשיב. אני תמיד יוצאת מרוצה ממנו. כייף שאפשר סוף סוף לסמוך על ספר.
כבר כמה ימים שאני מנסה לחשוב איך אני אתחיל את הפוסט הזה וכבר כמה ימים אני לא מצליחה. חשבתי להתחיל באכזה נוספת או מקרה מרגש שקרה, אבל לא הייתה לי המוזה וקצת נמאס לי להתבכיין. ואז, בדיוק בזמן הכי הזוי שהיה לי, נפל לי האסימון. כשחבר טוב אמר לי "את צריכה להיות יותר אופטימית" הבנתי שיש בעיה: הפכתי להיות צינית ממורמרת ופסימית. וזה הכי לא אני. ההחלטה שלי לשבוע שיבוא הוא להיות יותר אופטימית. ופחות צינית.
דברים שלמדתי השבוע: 1. אהבה זה לטוב ולרע (גם כשממש מעצבנים אותך) 2. אנשים שעוקצים מזינים את הכוח שלהם על חשבון אחרים 3. כשהבטן כואבת יש בלגאן 4. שבוע שלם בלי בועז כהן זה לא קל בכלל 5. מלכודת דבש זה מסוכן 6. לוחצים "לנה דל ריי" בגוגל ומקבלים אותי רביעית 7. כשזה מול העיניים שלך, אין לאן לברוח
יש לי רוטינה. אני קמה בשמונה, מדליקה את הרדיו על 88 ישר לתוכנית האהובה עליי "רוקר טוב" עם בועז כהן ומתחילה להתארגן. השבוע בועז כהן לא היה וזה שינה לי את כל הבקרים. מוזיקה אחרת פתאום השתלטה לי על הרדיו, שדרן לא מוכר וסיפורים אחרים. רק ביום חמישי הוא שב לאולפן וסוף סוף שמעתי את התוכנית המצוינת והממכרת ויכלתי לחזור לרוטינה. כייף.
השירים שעשו לי את השבוע:
השבוע הכרתי את בירדי. והיא מדהימה. אני נותנת ליוטיוב להחליט בשבילי, הוא כבר מכיר את הטעם שלי ומכיר לי להקות חדשות ושירים שמתאימים לי. "It takes an ocean not to break", זה בדיוק זה. צריך מלא כוח, מלא אנרגיה, מלא אופטימיות ורצון לא להישבר. המשפט שתפס אותי:
"It takes an ocean not to break"
השיר הזה של Florence & The Machine גרם לי קצת לחשוב. את השיר כיוויכול שרה מישהי חסרת איכפתיות, שמנצלת אנשים רק כשהיא רוצה. בפעם הראשונה כשקראתי את מילות השיר אמרתי לעצמי שזה מאותם האנשים האילו, שמהם אני סולדת, שמנצלים אנשים שאוהבים אותם ורוצים בקרבתם רק כי זה נוח להם באותו הרגע. ושאני ממש לא כזו. ואז עלתה בי השאלה - האם גם אני כזו באיזושהוא מקום? אולי כולנו קצת כאלה כשנוח לנו? אין לי תשובה, אבל זו שאלה מעניינת שצריך לענות עלייה.
המשפט שתפס אותי:
I know everybody lets you down"
I'll do the same
But know I'll always be around
"This can remain the same
דודו טסה מפתיע אותי בפעם השנייה. השיר "עם חלומות כאלה" נכנס עמוק לבפנים, כמו סכין. אם מצב הרוח שלכם לא בשמיים אז לא כדאי. אותי הוא מאוד מדכא. אמיתי ונוגע.
המשפט שתפס אותי:
"תנעלי את הדלת, שהאושר לא יברח"
כי זה כל כך נכון.
לפעמים, כשטוב לי, ברגעים האלה שממש ממש טוב לי, אני רוצה להקפיא את הזמן ולהשאיר את האושר הזה לעוד קצת זמן.
את הקאבר החדש והמצוין הזה שעושה איימי ווינהאוס הכרתי השבוע באחד התוכניות ב - 88 (לא אני מפרסמת אותם ולא עושה להם יח"צ). בעצם כשקוראים את המילים היום, כשאיימי כבר לא בחיים, זה נשמע קצת כמו סיכום חייה:
A Song For You
I've been so many places in my life and time
I've sung a lot of songs I've made some bad rhyme
I've acted out my love in stages
With ten thousand people watching
But we're alone now and I'm singing this song for you
I know your image of me is what I hope to be
I've treated you unkindly but darlin' can't you see
There's no one more important to me
Darlin' can't you please see through me
Cause we're alone now and I'm singing this song for you
You taught me precious secrets of the truth witholding nothing
You came out in front and I was hiding
But now I'm so much better and if my words don't come together
Listen to the melody cause my love is in there hiding
I love you in a place where there's no space or time
I love you for in my life you are a friend of mine
And when my life is over
Remember when we were together
We were alone and I was singing this song for you
You taught me precious secrets of the truth witholding nothing
You came out in front and I was hiding
But now I'm so much better and if my words don't come together
Listen to the melody cause my love is in there hiding
I love you in a place where there's no space or time
I love you for in my life you are a friend of mine
And when my life is over
Remember when we were together
We were alone and I was singing this song for you
We were alone and I was singing this song for you
עוד שיר חמוד שהכרתי השבוע. יותר נכון שסוף סוף "שיזמתי". (מלשון SHAZAM). זה שיר שאני מכירה כבר זמן מה, אבל עוד לא יצא לי לברר עליו. השבוע היה לי את הזמן. הוצאתי את האייפון, הדלקתי את השזאם, ואחרי עשר שניות בלבד גיליתי את שם השיר וצעקתי בקול רם "אין, אין על שזאם!".
אז כן, גם אני רואה אקס פאקטור. כמעט כל תוכנית שמשלבת מוזיקה אני רואה. יש שירים שמתאימים לכל זמן: קיץ, חורף, שמחה, עצבות והתאהבות. זה אחד מהם. רייצ'ל קראו (הבחורה מאקס פאקטור) ביצעה את אחד השירים הטובים של אטה ג'יימס ועשתה עבודה מצוינת. היא אמנם בת 13, אבל עשתה אותו כל כך מרגש ואמין שהייתי ממש צריכה לשפשף רגע את העיניים. השיר הזה נוגע אליי באופן מיוחד. כי גם אני, באותו הרגע ששמעתי, רציתי לא לראות, לא לדעת ולא לשמוע. לפעמים אני באמת מעדיפה להיות עיוורת.
המשפט שתפס אותי:
"baby, I'd rather, I'd rather be blind, boy Then to see you walk away, see you walk away from me, yeah baby, I'd rather be blind"
ואם עוד לא ראיתם, זה הביצוע של רייצ'ל קראו:
חדש גם לי: חשבתי עם איזה שיר לסיים. לבסוף בחרתי בשיר הזה של הסטרוקס. שיר מצוין שישר תפס אותי בגלל הקצב שלו. שוב, שיר שהכרתי ב - 88. אולי אני נשמעת נלהבת יתר על המידה, אבל מאז שעברתי לתחנה הזו, אני מגלה עולם חדש של מוזיקה ופליילסיט רחב ומגוון. מה גם שהם מתייחסים לשיר ולמילים שלו וכמה זה כייף פתאום לשמוע הסבר על השיר ואת נקודת המבט של השדרן ומה השיר עושה לו. הרי כל אחד מפרש את השיר אחרת, רק מי שכתב את השיר יודע בדיוק למה הוא התכוון.
בנימה יותר אופטימית, פחות צינית וממורמרת אני יוצאת לשבת שלי.
מאחלת לכם שבת מושלמת, שמשית (אני לא מאמינה שאני כותבת את זה), מלאה בכייף וזמן. המון זמן.
