28.12.2011

השירים שעשו לי את השנה + סיכום 2011





לסכם את השנה בשירים זה כמו להגיד שיש לי מספיק בגדים. זו הייתה שנה מבורכת במוזיקה מצוינת, כייפית  ושונה.
מאדל שפירקה לנו את הלב לחתיכות קטנות ושבריריות לפלורנס שהביאה אותה בסגנון מגניב והגדירה מחדש את המושג "מוזיקה מקורית".


אך לא נתחיל בזה כי אל לנו לשכוח את הדברים שלמדתי השבוע:
1. האנשים שהכי פחות מצפים מהם בסוף הכי מפתיעים
2. להיות אופטימית זה קשה, אבל כשמחליטים את זה אז מנצחים הכל
3. אני מכורה לאינסטגרם
4. אני מכורה לפרקים של סקס והעיר הגדולה
5. אני עובדת טוב בלחץ 
6. אני אובססיבית כשלא עונים לי להודעות
7. יש לי הפרעות קשב וריכוז חמורות ביותר
8. ביום חמישי עזבה אותי החברה השלישית לשולחן. מה זה אומר עליי?
9. איך יודעים כשממש אוהבים מישהו? כשמרגישים עצוב כשרע לו
10. לסלוח זה לא בושה


בסוף השבוע שעבר, הכרזתי בפוסט השבועי שלי שאני הולכת להיות אופטימית יותר וצינית פחות.
כל השבוע הלכתי עם המנטרה הזו. "להיות אופטאימית, להיות שמחה, שום דבר לא יוציא אותי מזה".
זה לא קל להחליט ששום דבר לא יעצבן אותך, וזה באמת הכי קל להיות ציני, מקטר ודכאוני.
אבל ראיתי שברגע שאני מחליטה להיות אופטימית וחיובית, הכל הרבה יותר קל.
הדיכאון מביא דיכאון, הבאסה מביאה עוד באסה, הציניות מגבירה את המירמור ומשטלטת על הכל.
המסקנה שלי: הרבה יותר כייף להיות בן אדם שמח.


הפוסט הזה הוא בעצם הפוסט האחרון של שנת 2011. וכן. בא לי לסכם את השנה הזו, כי היא הייתה מדהימה. 
אז מה היה לנו השנה?
התחלתי עבודה חדשה (זה היה באוקטובר, אבל זה גם תופס) מעניינת ומאתגרת שלוקחת אותי למקומות שמעולם לא חשבתי שאגיע אליהם. בעבודה הכרתי אנשים חדשים, שלימים נהיו החברים הכי טובים שלי, איתם אני מבלה את רוב שעות היממה, את הסופי שבוע, את האירועים החשובים בחיי וכל מה שאפשר ליהנות ממנו.
למדתי סטיילינג ונהנתי מכל רגע. 
עברתי שיברון לב שנתן לי המון חומר לכתוב עליו, ולימד אותי להיות חזקה ולדעת מה אני באמת רוצה. 
נולד לי אחיין חדש ומהמם ובפעם הראשונה הרגשתי שילדים זה שמחה.
הבאתי את ה"סטיק שיק" לארץ שפורסם בזמנים מודרניים ו- מגזין GO והראתי לעצמי שאני יכולה לעשות הכל ולהגיע לכל מקום אם רק ארצה. מבחינתי זה ההישג הכי גדול שעשיתי עד כה.


אז מהם השירים שעשו לי את השנה?
קשה לבחור רשימה מתומצתת של שירים שהלכו איתי לאורך כל השנה, אבל ניסיתי להיזכר בדברים שאהבתי ושמעתי ולבסוף הצלחתי להגיע לרשימה של 12 שירים.


2011 הייתה ללא ספק השנה של אדל. בפעם הראשונה ששמעתי אותה הרגשתי שהיא כותבת את השירים עליי. התרגשתי, בכיתי, התגאתי ואהבתי. 



מנחשים מה יגיע אחריה? דיי ברור.
Florence & The Machine היא הלהקה הכי מגניבה ומיוחדת שהכרתי השנה. כמו שאמרתי כבר בתחילת הפוסט, פלורנס מגדירה מחדש את המושג "מוזיקה מקורית". השירים שלה כל כך נכונים והמוזיקה מיוחדת. זה היה אהבה ממבט ראשון.


קצת קשה לעשות רשימה של שירים שאהבת במהלך כל השנה כי תמיד שוכחים את אלה שהגיעו באמצע הדרך. למשל ליקי לי, שהנעימה לי בסך הכל כמה שעות דיי טובות עם השיר הזה.



The XX נכנסו חזק לפלייליסט היומי שלי השנה. חרשתי אותם עד עמקי נשמתי והיום אני כבר לא יכולה לשמוע. כבר אמרתי לא פעם שזו אחת הבעיות שלי. ברגע שאני אוהבת שיר אני חייבת לחרוש לו את הצורה. ואז אני לא יכולה לשמוע אותו יותר. לא ממליצה לכם לעשות את זה, אבל אצלי זו הדרך היחידה.



לזמנים הקשים, העצובים, הבודדים, המדכאים, החלשים, השבורים והמרגשים אני משתמשת בבון אייבר. הוא חבר שלי לעת צרה, הוא עוזר לי תמיד להיכנס לתוך תוכי ולהרגיש את הלב שלי.
את Holocence שמעתי לפחות פעם ביום במשך כמה חודשים. התאהבתי בשיר ובמנגינה. פעם ראשונה ששמעתי את השיר התרגשתי והתמלאתי צמרמורת. לא כל יום שומעים יצירת אמנות שכזו. איזה כייף שנכנסת לחיי, בון אייבר. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך.


הנה עוד להקה שנכנסה לפלייסט היומי - Passion Pit.
הם לא מושמעים כל כך בארץ ומעטים מאוד האנשים שמכירים אותם. (לפחות בחברה שאני מסתובבת בה). אבל אי אפשר לדעת, הרי כך גם היה בהתחלה עם פלורנס ותראו איפה היא היום, כובשת את המצעדים. רק אל תשכחו איפה קראתם עלייהם לראשונה.



ג'ימס בלייק, הזמר שהרעיד לנו את החדר (וגם את הלב) כל פעם ששמענו את השיר Limit To Your Love. הזמר שהביא את הקול השונה והמיוחד. הזמר שהפתיע ומגיע לארץ. גם הוא כאן איתנו.



מאיה איזקוביץ' מבחינתי היא ההפתעה של המוזיקה הישראלית לשנת 2011 (בקטגוריה הנשית).
מסוג השירים שאפשר לשמוע כל היום, גם כשבאמת משמיעים אותה במשך כל היום, רוצים רק עוד ועוד.
הקול המלטף נוגע בפנים, אפשר לשמוע שכואב לה. מתביישת להגיד שעדיין לא הייתי בהופעה שלה. השנה אני הולכת להופעה שלה. מבטיחה לעצמי. חייבת.



ומהי ההפתעה הישראלית הגברית שלי לשנת 2011? יותר ברור מזה אין.
אמיר דדון הכובש החזיר לי את האהבה למוזיקה ישראלית. באחת ההופעות שהייתי בהן הוא היה בקהל. נורא רציתי לבוא אליו לחבק אותו ולהגיד לו מילים יפות אך לצערי התביישתי. אז אמיר, אם אתה קורא את השורות האלו, תודה. תודה ענקית על הכנות והשיתוף. אני מזדהה כמעט עם כל מה שאתה כותב.



נינט והרד בנד בקאבר המצוין ל - Crazy. נראה לי שהם הפתיעו אפילו את עצמם בהצלחה המסחררת לשיר.
ביצוע גאוני, רוקיסטי אמיתי, עצבני ובועט. נשמע רבות במשרדו הקטן.



הנה שיר מ-ע-ו-ל-ה שהכרתי כמובן בהמלצת אחי. אחרכך כולנו הכרנו אותו טוב יותר בפרסומת של קסטרו.
פשוט שיר שכייף איתו. אם אתם עדיין לא מכירים, ממליצה בחום להתחיל לחרוש.



ובשיר האחרון - דניאלה ספקטור שיחקה אותה עם השיר המתוק Cut It Out.
זוכה בטייטל - השיר החרוש ביותר שלי לשנת 2011.



איזו שנה מדהימה זו הייתה. שנה של שינוי ועשייה. שנה של חברים, התחלות ושינויים.
מאחלת לכם ולי שנה מדהימה עוד יותר מהשנה שהייתה. תודה על האוזן הקשבת, הפרגון, המילים החמות וההתמדה.

ועוד משהו קטן. מחר יעלה פוסט סיכום סילבסטר. צלמת הבית (מיכל קרן), דוגמניות הבית (איילת ועדי) והסטייליסטית (אני) ערכנו סשן צילום מוצלח במיוחד. ואם יורשה לי, לדעתי, הסשן המוצלח ביותר עד כה.

והנה הצצה קטנה:





יאללה, לכו תחגגו!
Shira.T

אין תגובות:

פרסום תגובה