Take A Fiver >>

הראיון של ראין אדאמס שואל את טיילור סוויפט שאלות על האלבום, על המילים ועל השירים כל כך סיקרן אותי. ואני עדיין לא נרגעת מהדבר המטורף שעשה אדאמס - לקחת את השירים הסופר קיטשים של סוויפט ולהפוך אותם ליצירת מופת, זו התעלות בכל מובן אפשרי. 

בינינו, גם את סוויפט אני מאוד אוהבת, השירים שלה בסך הכל עושים כיף ומחזירים לי את הרצון לחזור להיות ילדה שלא אכפת לה מכלום.


קחו לכם לכם את אחד הקאברים הכי מוצלחים.




השיר החדש של J.Viewz יחד עם Milosh מ- Rhye גורם לי לרצות להתאהב. לרצות לשבת במרפסת כשבחוץ גשם שוטף ורק לשמוע אותו בריפיט, חזק חזק. כל כך כל כך יפה. 

אני לא מבינה למה החורף מסרב להגיע. יום של גשם, ואחר כך שבועיים של קיץ. הריי זה בדיוק הזמן שלו להגיע, אמצע נובמבר. בשנה שעברה בזמן הזה היה קר וגשום ואפור, יאללה - בוא! מה שמזכיר לי שבזמן האחרון קיבלתי יותר מידיי בקשות לפלייליסט חורף, אז פלייליסט חורף, בינתיים רק ההתחלה:

השבוע ביקשתי בעמוד הפייסבוק שלי המלצות לאלבומים שיעיפו אותי, כמו האלבום עוצר הנשימה של The War On Drugs. קיבלתי כמה המלצות, אבל הטובה ביותר הייתה על Mac Demarco, כיף לחורף.

אהובתי הנצחית, אלניס מוריסט, יודעת גם לצחוק על עצמה. אני אוהבת אנשים שלא לוקחים את עצמם יותר מידיי ברצינות, גם אני קצת כזו, כמובן לא כמו שהייתי רוצה, אבל זה גם מה יש. קבלו את גרסת Ironic, שנת 2015. 

Shira.T

האלבומים שמחממים אותי (למרות שעדיין לא קר)

מעולם לא קרה שלא כתבתי חודש! הנה, זה יכול לקרות.
זה מאוד פשוט, העבודה שלי דורשת כל כך הרבה יצירתיות שברגע שאני מסיימת אותה (למרות שבתכלס היא אף פעם לא נגמרת) אני פשוט מרוקנת ולא מצליחה לחשוב על כלום. במקום לכעוס על עצמי, החלטתי פשוט לקבל את העובדה And to let it happen.  

אני עדיין חורשת ומעבירה את הימים הגשומים והאפורים עם Rayen Adams ואבלום המופת שלו. בזמן האחרון עוד אלבום יפייפה נכנס לרשימת החורף שלי, Kurt Vile, אחד ממקימי The War On Drugs הלהקה שלא מפסיקה להישמע באוזניי. הייתי רוצה שהמוזיקה תשמע קצת יותר כמוהם, אבל בצדק. יש לו את האופי המיוחד שלו וטוב שכך.  

על האלבום החדש של Beirut לא כתבתי מספיק (אם בכלל), זה מגיע מכמה סיבות אך המרכזית היא שטרם יצא לי לשמוע את כולו. כשיצא הסינגל No, No, No לא התרשמתי במיוחד אבל אז הגיע השיר Gibraltar והוא מיד תפס אותי. אפשר להגיד כל כך הרבה דברים על הביירותים, אבל דבר אחד בטוח: הם יודעים לעשות בדיוק את מה שהם קוראים לו ביירות. כששומעים אותם אין צורך ביותר מחמש שניות בשביל לזהות אותם, זה מדהים בעיניי. יש להם חותמת והם יצרו ז'אנר חדש שאפילו אפשר לקרוא לו "ביירות". 



ובכן, עברו להם בערך שלושה שבועות מאז אינדינגב ועדיין לא כתבתי מילה.
מאוד נהניתי, במיוחד מהמוזיקה החדשה שהכרתי. את אחת מהם ZOHARA הכרתי בערב שישי, וזה היה קסום כמו חלום. יפיפייה ומיוחד ואין אחד שנשאר אדיש.

לפני כמה ימים הגעתי למשרד וברקע הפלייליסט חורף שלי משנה שעברה ניגן, שתי מסקנות מיד היו לי: האחת - הפלייליסט מדהים ומרגיע וכייפי, השנייה - אני חייבת לעשות פלייליסט חדש, כי הנה סוף סוף הגיע החורף. הזדמנות נפלאה. יגיע בקרוב מאוד.

בצהריי יום שבת של אינדינגב הלכנו לראות את לוסיל קרו. על הבמה צוות משופשף ומקצועי, ובחורה אחת יפיפייה עם קול אדיר ואנרגיות משגעות.  

בשבוע הבא (11-15) יערך פסטיבל Tune In Tel Aviv בו יופיעו אמנים מכל הסוגים והזאנרים מרביעי ועד שבת. נכחתי בפסטיבל המיוחד לפני כשנתיים והיה כיף. בין היתר יופיעו Balkan Beat Box, The Young Professionals - TYP, Red Band רד בנד, Ninet Tayeb, Dudu Tassa - דודו טסה, ,Lola March, לכו.

Shira.T

הביאו את הסתיו, נתרפק עליו.

כל שנה כשהקיץ נגמר אני מאושרת לראות שמיים אפורים, כל שנה בזמן הזה אני מחכה לקרירות הנעימה והמרעננת אחרי צחנת הקיץ התל אביבי. כמה כיף להתעורר עם ריח של גשם ואוויר צלול. יש משהו כל כך מרגיע בחורף, שוטף את העיר ואת כל מה שעברה ביולי אוגוסט, שוטף ומכין אותה לחורף נעים. כבר שכחנו כמה כיף זה להתכרבל.

בשבוע שעבר הכרתי את האלבום החדש והיפיפה של ראין אדאמס "1989" - הגרסא שלו לאלבום הפופי המצליח של טיילור סוויפט. אדמס עשה את הלא ייאמן - לקח אלבום פופ סופר מצליח והפך אותו לאלבום מרהיב, מרגש, כנה עד כאב ולגמרי שלו. כזה שאם לא הייתם שומעים את המילים לא הייתם יודעים שמדובר באותו שיר. פתאום השירים נשמעים אחרת: Out Of Style למשל נשמע כמו שיר אהבה לגיטימי, ו- Shake It Off נשמע כמו שיר אהבה מלנכולי ורגיש. Bad Blood מצטיין בביצוע אדיר ושנון וכל מה שהייתי רוצה לשמוע. הזמנתי את האלבום באייטיונז והאזנתי לו כל הדרך חזרה לתל אביב מהצפון שביקרתי בו. אלבום מושלם. 

אז כידוע, את הבוקר שלי אני מתחילה בתכנית "רוקר טוב" של בועז כהן. 
בתקופה האחרונה יצא לי להתעורר אפילו מוקדם יותר מהרגיל ולהאזין לתכנית מההתחלה ועד סופה. אני נהנת מהשירים ואני במיוחד נהנת לשמוע את בועז מדבר ומספר סיפורי מוזיקה וחיים בצורה כל כך אופטימית ומלאת אהבה. זה כאילו הוא כל בוקר מאוהב, והאופטימיות הזו מדב'קת, אפילו אנשים אופטימיים כמוני. בעמוד הפייסבוק שלו הוא מידיי פעם מעלה דברים יפים ומרגשים שאמא שלו כתבה, אבל המכתב הזה מרגש במיוחד. אמו שלו נפטרה בצעירותה אבל לא שכחה להזכיר לו איך נכון לחיות את החיים: "צריך לטעום דברים, לדעת נשים, לחוות דברים, צריך לראות עולמות, להרחיב דעת, לא להסס לגעת - כי כשאני הייתי בת 30 חשבתי שהעולם מחכה לי ויש לי זמן... אני משביעה אותך לעשות זאת גם כשלא אהיה לצידך להזכיר לך". 




בימים אלה בועז עובד על הוצאה לאור של ספר השירים שכתבה אמו. הפרויקט נתמך בבהדסטארט ואתם יכולים לתרום גם כאן.

נינט הוציאה סינגל חדש שיחמם אתכם טוב טוב בחורף. צריך לשמוע כמה פעמים.  

מסתמן שהשנה אני אסע לאינדינגב. אהיה כנה ואומר שמעולם לא נסעתי, ואפילו לא חשבתי על זה. הפעם החלטתי ללכת על זה והאמת שזה מרגש אותי, Rock En Seine בצרפת הוא פסטיבל המוזיקה היחידי שהייתי בו. 
אז קראתי היום את רשימת האמנים והתפלאתי לגלות שאת הרוב הגדול אני לא מכירה בכלל. את עומר נצר שמעתי הבוקר ברדיו ומאוד אהבתי, הוא הופיע ברשימת האמנים אז יהיה נחמד לשמוע אותו בלייב והאמת שהשיר הזה באמת מפתיע. 

ואם כבר אינדינגב, אז גם Lola Marsh שלא יוצאים לי מהראש יופיעו ואני מאוד מקווה שגם השיר הקסום הזה. 

Shira.T

שירים מזכירים לי פנים שאולי רציתי לשכוח

אני אובססיבית לשיר הראשון שאני שומעת בבוקר, הוא כאילו משדר על כל היום שלי - מה ששמעתי בבוקר כך היום שלי יהיה. היום התעוררתי עם השיר המרגש Bloodbuzz Ohio של The National המדהימים, מה שמיד גרם לי להתעורר עם חיוך רחב.

שבוע שעבר יצאתי מהבית וסוף סוף היה קצת אפור, ולא היה חם כמו בחודשיים האחרונים, ודמיינתי איך עוד מעט נקום לבקרים קרים, גשומים ואפורים ונוכל סוף סוף לנשום אוויר קריר, לשים מעיל, לנעול מגפיים ולשמוע את השיר הזה שהוא חלק מפסקול חורף. גם כשממש חם בחוץ, אני עוצמת את העיניים ושומעת את הגשם.



העיר שלי מקיפה אותי בבניינים מתפרקים עם אנשים שמשחקים בנדמה לי. אוויר דחוס וזיעה מגעילה, מגדלים מפוארים ובתי קפה שמזמן כבר נמאסו עליי. היא לא נותנת לך לראות את האופק, אפילו שאתה ממש משתוקק. הולכת בשדרה ושומעת שירים שמזכירים לי פנים שאני רוצה לשכוח. לפעמים שירים הם יותר מריח, הם מאלצים אותך להיזכר באותו רגע ששמעת את השיר ואז השיר הוא כבר לא שיר, הוא פסקול, תקופה. 



כשאני צריכה שקט אני נשאבת למוזיקה.
אוהבת להכאיב לעצמי עם אותם שירים שכואבים לי עמוק עמוק. עושה לעצמי בכוונה, דווקא, כדי להתנקות. השיר הזה מזכיר לי את אותו הרגע הכל כך עצוב, שזה כואב בדיוק כמו שכאב לפני שנה. אני ממש זוכרת את הלחץ הפיזי על הלב, כמה רציתי שהזמן יעבור, שהפצע יגליד, שהזיכרונות ייעלמו, שלא ארצה להרגיש יותר. כמה רציתי להניח את הראש ולהתעורר כמה חודשים אחרי.
איך ישבנו כאן והיה לנו קשה לשחרר משהו שכבר מזמן נגמר. איך השיר הזה התנגן ברקע. איך עברה לה שנה.

בראש השנה אני אוהבת להסתכל על השנה שעברה ולראות את הדברים החדשים שנוספו לחיי, את הדברים הטובים יותר, ואת הטובים פחות. אני אוהבת לעשות חושבים, לראות מה השגתי, במה הצלחתי, במה אני צריכה להשתפר. אני נהיית כל כך סנטימנטלית ורגשנית שצריך להתרחק ממני. מזל שראש השנה מאחורינו ושנה חדשה לחלוטין לפנינו. מרגש. אז איחולים לשנה החדשה? לקום כל בוקר עם חיוך וללכת לישון עם חיוך. זהו. שנה טובה. 

Shira.T