ג'וש דיוויס המוכר יותר בשם DJ Shadow ביקר אתמול באומן 17 ואני הצטרפתי לחגיגה. גילוי נאות מביך: עד לפני שלושה ימים לא ידעתי מי הוא ואיזה מוזיקה הוא עושה. כשחקרתי עליו קצת הבנתי שהוא שם שמביך לא להכיר. בכל מקום ששאלתי ענו לי בהתפלאות ובהתלהבות והוסיפו שהוא אגדי. DJ Shadow עושה מוזיקה שונה מהמוזיקה שאני רגילה לשמוע, ובכל זאת, יש משהו במוזיקה שלו שמאוד התחברתי אליו. יש קטעים שאני מרגישה שאפילו מרגשים אותי, כמו זה.
הסט התחיל רק בסביבות חצות וחצי ואני כבר הייתי בדיוק במוד הנכון, אחרי שעה וקצת של ריקודים על הרחבה. הסט היה מורכב מדאב סטפ, קצת היפ הופ, קצת אלקטרוני ובקיצור מיקס של דברים טובים יפים. לפעמים אי אפשר לתת למוזיקה מילים מדויקות, או תחושה מדויקת של איך הרגשתי. היה לי פשוט כיף ושמחתי שהלכתי עם ראש פתוח למשהו שאני לאו דווקא הייתי הולכת אליו. וזו המסקנה שלי להיום. ראש פתוח, לזרום, לראות מקומות חדשים, לשמוע אנשים אחרים, דעות שונות משלך ולדעת שיש עוד דברים, לא רק מה שאתה חי. מסיימת עם ...Endtroducing, אלבום האולפן הראשון שלו, אחד התקליטים הגדולים של הניינטיז.
אם הייתם שואלים אותי לפני שבוע על מצב רוחי הייתי עונה לכם תשובה שונה לגמרי ממה שהייתי עונה ברגע זה. זה מדהים כמה מצב הרוח שלי קשור לדברים שאומרים לי, דברים שאני שומעת ורואה. לפעמים בא לי לעצום את העיינים והאוזניים ולא לשמוע את הביקורת של כולם. נורא קשה לשרוד ביקורת שנוגעת לך במקום שלא יושב חזק. מעניין אותי אם זה רק אני, אם זו תל אביב, המדינה הזו או שככה זה בחיים. אני רק יודעת שזה לא הולך ונהיה קל יותר. כמו תמיד, המוזיקה לקחה חלק גדול בשבוע שלי והיא תמיד, אבל תמיד מרימה את רוחי. אלה השירים שעשו לי את השבוע.
דברים שלמדתי השבוע: 1. כשמתכוננים לרע מכל, הרע מכל לא כזה גרוע 2. השנה האחרונה לפני 30 מתקרבת 3. ייתכן שחבר לא פותר הכל 4. ילדות גדולות לא בוכות 5. שישי בערב הוא הזמן הכי מדכא 6. Do it with passion or don't do it at all 7. לחייך 8. אנשים ביקורתיים - עופו לי מהחיים חודש מרץ בפתח והוא גדוש הופעות. אנטיביוטיקה מזכירים לי את ערן צור, ואני מאוד אוהבת את ערן צור. אני אוהבת את המלנכוליות שלו ואת האווירה הקודרת שהוא עושה בחדר, את מה שהוא מזכיר לי, ואפילו את הדמעות שהוא מוציא מתוך עיניי. אנטיביוטיקה במובן גדול מזכירים לי אותו. הם מופיעים שבוע הבא בלבונטין ואני אהיה שם ואתן למוזיקה שלהם לחדור אל עורקיי. כאן תוכלו לשמוע את האיפי המלא.
Fitz and The Tantrums מאז ומתמיד היו אותה הלהקה שאני מבקרת בה בשביל שיהיה לי קצת שמח. מה שיפה במוזיקה שלהם יחד עם המילים הוא שהם שמחים במסווה. כמו כולנו. המילים עצובות, אבל המנגינה השמחה חייבת להמשיך. בשיר החדש Out Of My League הם ממשיכים את ההרגשה הזו.
השנה האחרונה של שנות ה-20 לחיי מגיעה בצעדי ענק. זה מלחיץ וממפחיד כאחד. יש "רשימה" כזו שצריך לסיים עד גיל 30, לא? אני חושבת שברשימה הזו אני כושלת בגדול. אם זאת, אני אף פעם לא הלכתי לפי רשימות מסודרות, יש לי את הרשימות שלי, וברשימות האלה אני מסמנת וי על הכל.
השיר הזה הוא מאותם השירים האמריקאים שאני כל כך אוהבת. שירים טובים שנכנסים פנימה ומיד נותנים לך בוסט של אנרגיות. יש רגעים שאני לא רוצה שיגמרו, שאני ממש מרגישה חייה באותו הרגע. איך אפשר לשמר את ההרגשה הזו ולחיות חיים מאוזנים? אני לא יודעת. אם מישהו יודע את התשובה אני ממש אשמח לשמוע.
מסיימת עם שיר שתמיד מתחבר אליי, במיוחד עכשיו. Caring is creepy. רגשות זה מפחיד, לבטוח באנשים זה קשה ואפילו יותר קשה בשבילי לא לבטוח באנשים. הכי קשה מזה הוא לסלוח לאנשים שבטחת בהם כל כך הרבה זמן והם פשוט שברו לך את האמון ברגע אחד.
אני מתרגשת להכיר לכם (שוב) את שלושת האחיות המוכשרות - HAIM. אחרי Don't Save me ו-Forever, הגיע הזמן להציג את השיר החדש והמעולה שלהן Falling. אני מכינה אתכם מראש, תתכנו לשנה גדושה באחיות האלה. אצלי הן כרגע בפיקוח מלא.
תנו הצצה לקליפ החדש והמצוין שלהן Falling ותזכרו איפה שמעתם אותן פעם ראשונה, Just saying..
קליק לאתר // קליק לעמוד הפייסבוק שלישי מצוין! Shira.T
אל תשאלו אותי מה אני עושה, טוב? אל תשאלו כמה כסף אני עושה, ממה אני מתפרנסת, מה אני מתכננת לעשות בעתיד ואיפה אני רואה את עצמי בעוד חמש שנים. כל השאלות האלה גורמות לי להבין שאני שונה ממכם, השואלים. כל השאלות האלה גורמות לי לחשוב שאני לא הולכת בדרך שכולם בחרו בה, וזה מספיק קשה גם ככה. אז בבקשה ממכם, פשוט אל תשאלו אותי.
דברים שלמדתי השבוע: 1. גם כשאין מוזה, חייבים להמשיך ליצור 2. אני לא נראית בגילי 3. פורים זה החג הכי כייפי 4. עדיף להוכיח מאשר לרצות 5. מה שאפשר לעשות היום - צריך לעשות מחר! 6. הכי חשוב שכל אחד יאמין בעצמו 7. בסוף מתרגלים להכל 8. עבודה פיזית זה לא קל
השבוע הזה התאפיין במלא מוזיקה ישראלית טובה. כזו שאני אוהבת. צביקה פורס עובר איתי הכל, הוא עובר איתי את כל השבוע, בדרך למקומות, כשאני שקועה במחשבות, רגע לפני השינה ודבר ראשון בבוקר. הוא האובססיה שלי כרגע ואני נהנת לזמזם את השירים שלו.
את השיר הזה אני שרה לעצמי כבר כמה ימים, "הכל בסדר, הכל בסדר, הכל באמת בסדר, אבל איכשהוא דמיינתי שזה יהיה יותר", אין לי איך לתאר כמה המילים האלה נוגעות לי, בתקופה הזו בדיוק. אבל הכל בסדר.
מרינה מקסימיליאן קרני הוציאה סינגל חדש בשבוע שעבר. האמת שעד כה לא התחברתי אליה כלל. משהו עכשיו כאילו השתנה, משהו יותר אמיתי. השיר הזה עדין ומרגש.
אלקטרה מככבים אצלי בפלייליסט מאז שהייתי בהופעה המצוינת שלהם בבארבי. אני אוהבת את כל מה שהם וכשיש לי חשק לרקוד אני שמה אותם, מגבירה ורוקדת לי. אני תמיד יכולה לסמוך עליהם שיעלו את מצב רוחי.
אחרונים וחביבים במיוחד - הקולקטיב שהשבוע הודיעו על הופעה בבארבי ב-6.4. המלצה חמה שלי - תקנו כבר מעכשיו כרטיס, אחרת לא יהיה לכם ואז תשאלו אותי ברגע האחרון אם יש לי איך להשיג לכם והתשובה תהיה לא ותתבאסו ותגידו שאני לא מודיעה לכם דברים כאלה מראש. אז הנה, אני מודיעה לכם מראש - תזמינו כרטיס! אם עדיין לא חוויתם הופעה של הקולקטיב אני מתחננת, לכו. אם הייתם כבר אז ברור לי שאתם הולכים שוב. בינתיים, תיהנו מהשיר.
