2.5.2013

עליות ומורדות





כנראה שכשמגיעים לגיל 29 כל מה שרוצים הוא להיות מאושר. אם פעם כל מה שעניין אותי הוא להיות הכי טובה, לעשות כסף, להצליח, היום הדבר שהכי חשוב לי הוא להיות מאושרת. לקום בבוקר עם חיוך וללכת לישון עם חיוך. 
קראתי היום משפט שלקוח מתוך הספר Eat Pray Love שנורא התחברתי אליו:
"אם אתה מספיק אמיץ בכדי להשאיר מאחורייך כל דבר מוכר ומנחם, (זה יכול להיות מהבית שלך, ועד לטראומות שלך) ולצאת למסע חיפוש אמיתי. ואם אתה מוכן באמת להסתכל על כל מה שיקרה לך במסע הזה כרמז. ואם תקבל את כל מי שתכיר בדרך כ"מורה". והכי חשוב, אם אתה מוכן להתעמת ולסלוח על דברים קשים לגבי עצמך, אז האמת תצא לאור"אני מתחברת למשפט הזה במאה אחוז. 

הבעיה עם החיים היא העליות והמורדות. זה חרא. אני מעדיפה לחיות ככה: אם טוב אז טוב כל הזמן, אם רע אז רע כל הזמן. קשה לי עם זה שזה כל הזמן משתנה. המצב רוח הזה, זה לא הגיוני. 
ומה הסיפור הזה עם הלב? הוא מרגיש טוב, מרגיש רע, מתכווץ, לוקחים אותו, מטפחים אותו, מתעללים בו. הוא בסך הכל שריר. הוא מתעייף. 



Shira.T

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה