בזמן האחרון אין לי מוזה לכתוב. מרגיש לי כאילו אני מכריחה את עצמי לשבת ולכתוב, חשבתי הרבה זמן שזוהי הדרך הנכונה באמת, אבל עכשיו אני כבר לא בטוחה. האם אני צריכה לשבת ולהכריח את עצמי לכתוב? אני לא יודעת, ואפילו על זה אין לי מה לכתוב. מה שכן, זה רק מחזק את מה שאני תמיד אומרת - הכל זמני רבותיי, הכל זמני. זה טוב וזה רע. מה שאתה מרגיש עכשיו, אם זה טוב או אם זה רע הוא זמני. זה משמח ומעודד לדעת את זה.
דברים שלמדתי השבוע:
1. אני יודעת לעשות הכל לבד
2. כדאי לא לוותר על משהו שאתה אוהב
3. הלב, הוא כואב
4. להתעלם מרגשות זה לא חכם
5. לעשות רק מה שאתה אוהב
6. עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה
זה. זה עשה לי את השבוע. השיר הזה שאני שומעת בריפיט כבר כל כך הרבה פעמים. סיוון לוי המדהימה נכנסת עמוק עמוק בפנים ונוגעת במקומות השורפים.
הכי קל לוותר, להישאר במקום ולא לעשות כלום. תמיד נחשבתי לבחורה אמיצה בעייני ובעייני האנשים שהיו מסביבי. איפושהוא אני חושבת שעם השנים, האומץ הפך לפחד. אני עדיין דובקת באומץ ובלעשות דברים שלפעמים גם לא הכי נעימים לך. רק ככה זה עובד.
לפעמים, כשטוב לי, ברגעים האלה שממש ממש טוב לי, אני רוצה להקפיא את הזמן ולהשאיר את האושר הזה לעוד קצת. זה לא קורה הרבה, אבל כשזה קורה אני ממש רוצה להמציא את המכונה שמקפיאה את הזמן. היא טרם נמצאה.
וברגעים אמיתיים של באסה אמיתית, אני יודעת בדיוק מה לעשות. HAIM שלישיית האחיות החמודות והמוכשרות מעלות לי את מצב הרוח כהוגן. זה מתחלק לשניים - או שמתים עליהן או שמשתגעים מהן. אני כמובן משתגעת עליהן בקטע טוב. טוב מאוד. וחוץ מזה שמגיע להן הרבה קרדיט על עבודה טובה. יאללה, פליי!
Shira.T
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה