אני פלצנית?! מממ... כן.
בחודשים האחרונים אני שומעת יותר ויותר את הטענה שאני פלצנית. זה מעניין, מי שבאמת מכיר אותי יודע שהדבר האחרון שאפשר להגיד עליי הוא שאני פלצנית. אבל יש תחום אחד בו אני פלצנית, אני מודה. מוזיקה. במוזיקה אני פלצנית, ויותר מזה - עם הזמן אני נהיית יותר ויותר פלצנית. אם ההסבר הזה לא מספיק לכם, הנה דוגמא: שנה שעברה אם הייתם שואלים אותי מי הן הלהקות האהובות עליי, אחד מהשמות שישר היו עולים לי הם Florence & The Machine. היום, אחרי שהם נהיו כל כך מיינסטרים, ואחרי שתחנות הרדיו הפופולריות השתלטו עליהם וכל ערס מצוי מכיר אותם, אם תשאלו אותי השם הזה לא ייכנס לתוך המאגר, ולמה? כי אני פלצנית ואני לא שומעת את מה שכולם שומעים.
זה גורם לי לחשוב על הטעם המוזיקלי שלי, מאיפה הוא מושפע? ועד כמה הוא מושפע מהמקום שאני נמצאת בחיים שלי?
בבית הקפה השכונתי שלי למשל, נמאס להם ממני. כל פעם שאני מגיעה אני מעירה על המוזיקה. תמיד יש לי מה להגיד ולרוב זה לא יהיה חיובי ורוב הפעמים זה יהיה בהתנשאות. אבל היי, זה רק ככה במוזיקה! אני לוקחת את המוזיקה שלי ברצינות. אני מתייחסת לכל תו. לכל מילה, לכל פזמון.
יכול להיות שזה נקרא פלצנות, להיות כל כך INTO SOMTHING, יכול להיות שזה ההפך ממינסטרים, יכול להיות ששם אני מבטאת את עצמי הכי טוב. ויכול להיות שזה בכלל לא משנה.
דברים שלמדתי השבוע:
1. "את הדברים הכי חשובים לא למדתי בבית הספר ולא באקדמיה וכנראה עדיין לא סיימתי ללמוד אותם" ע.שחם - המאזין
2. אני פלצנית
3. הדשא של השכן ירוק יותר, כי הוא משקה אותו כל יום
4. החיים מלאים בהפתעות
5. שינויים הם לרוב דבר טוב
6. צריך לדעת לנתב את הכישרון למקום טוב
7. צריך רשימות
8. צריך סדר
9. צריך לו"ז
// ההופעה שעשתה לי את השבוע //
השבוע הלכתי לראות את צביקה פורס בתמונע, גילוי נאות קטן - זאת הפעם הראשונה שאני רואה הופעה שלמה שלו. עזבו את ההקדמה על ההגעה לשם וההתרגשות, אני רוצה לדבר על צביקה פורס. ההופעה הזו רק הוכיחה את מה שאני אמרתי כבר מזמן. צביקה פורס הוא אמן בחסד עליו. אני מכירה קצת את צביקה, את הביישנות שלו, את חוסר הפרגון לעצמו, את הצניעות שלו. פתאום לראות אותו על הבמה נותן הופעה מדוhיקת, אומר את המשפט הנכון בזמן הנכון וכל כך בטוח בעצמו היה מרגש.
I Beleive היה השיר שסגר את ההופעה ובמקרה גם כרגע השיר האהוב עליי באי פי החדש. יש משהו כל כך כובש בצביקה. אם אהבתי את צביקה עוד לפניי ההופעה, עכשיו אני כבר ממש מאוהבת. צביקה צביקה צביקה, תראה מה עשית.
התהיות שלי לגביי הפלצנות ממשיכות, הנה עוד דוגמא: לפני כמה חודשים הכרתי בחור שאוהב מוזיקה כמוני ואפילו יותר. הוא הכיר לי להקות שאני בחיים לא שמעתי עליהן ושירים שלא הכרתי. אני לידו הרגשתי הכי "מיינסטרים" והוא הרגיש קצת פלצן לידי. אבל הוא לא באמת פלצן, ואני לא באמת "מיינסטרים". זה רק אומר שהכל יחסי.
הנה שיר מעולה ששמעתי השבוע במקרה בפנדורה שלי. עוד שיר אמריקאי כייפי שאני אוהבת. מזכיר לי שמאז אמריקה עברו חודשיים וכבר קשה לזכור כל מה שהיה. לא בא לי להיות פולנייה כזו, או פלצנית, או סתם מעצבנת, אבל ואו, איך הזמן טס! לפני רגע עוד ספרתי את השבועות עד לנסיעה ועכשיו כבר עברו חודשיים שלמים. הזמן רץ כשנהנים.
החשק לכתוב חזר, ולא רק שהוא חזר, הוא חזר ובגדול. זה כייף לי. אף פעם לא חשבתי שייעלם לי החשק לכתוב, החשק לשתף, החשק לרשום את הרגשות שלי על נייר. כשחשופים מן הסתם נחשפים להרבה ביקורת, לפעמים חיובית ולפעמים שלילית. את הביקורות החיובית תמיד מחבקים ושמחים לקבל. את הביקורת השלילית תמיד קשה לשמוע, אבל זה כמובן תלוי איזה ביקורת ואיך היא מגיעה. אני קיבלתי ביקורת שהייתה לא נעימה והורידה לי את החשק לכתוב ולהיפתח. אני מקווה שהחשק באמת כאן להישאר.
רגע לפני שמתחיל שבוע חדש אני עומדת מולו ומדמיינת איך הוא יראה. אני כותבת לי את היעדים, את הדברים שאני רוצה לעשות ואת האנשים שאני רוצה לראות. כל זה כדי שהזמן לא יפול לי מהיידים. נסו את זה. שבוע טוב.
Shira.T
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה