9.11.2012

צביקה פורס | ביקורת הופעה




ביקורת הופעה | עידו גל
הגעתי לאוזןבר מוקדם, הזמנתי לי בירה והתיישבתי בסלון. השיחה לידי גלשה לפוליטיקה והחלטתי שזה זמן מצוין לעוד כוס בירה. לאט לאט הגיעו עוד אנשים, לא כמות גדולה מדי וקצת עצוב שזה ככה. ידידיי שוחרי המוזיקה – צאו להופעות! זה זול, זה קרוב ויש כל כך הרבה מה לראות שם בחוץ.
לאחרונה אני נחשף לעוד ועוד אמנים ישראלים מוכשרים ברמה באמת גבוהה – יש כל כך הרבה מהם, בכל כך הרבה גוונים וצבעים – בטוח תמצאו כמה שגם אתם תאהבו. צביקה פורס אגב, למי שעדיין לא מכיר, הוא בסבירות גבוהה מאוד אחד מהם.
מוזיקת הרקע הפסיקה והאנשים שהגיעו החלו לעבור למתחם ההופעה. צביקה נכנס לבדו ומתיישב אל מול הקלידים. ההופעה החלה בדרמטיות, כיאה לסטייל של צביקה. רק הוא והקלידים. חולצה יפה, המון ביטחון, קצת יהירות אולי? נו מילא, מותר לו – גם אני הייתי יהיר אם היה לי את הכישרון שלו.
שיר ראשון מתחיל וישר תופס אותך. גוון הקול המחוספס והמדויק, החיבור המדויק עם הקלידים. האצבעות שנעות להן מהר כל כך ורחוק כל כך והכל בזמן שצביקה נשאר קול לגמרי, ממש מרגישים את הניגודיות – מצד אחד, נראה שהוא מרחף לו עם עצמו בתוך השיר, מחובר אליו בנימי נשמתו, משהו ממש זז בתוכו כשהוא שר. מצד שני, צביקה מחובר לקהל בצורה חזקה. מגניב מבט פה ומבט שם, אני די בטוח שראיתי אפילו איזה שמינית חיוך נזרק.
לאחר מספר שירים הצטרף לצביקה האקורדיוניסט אלון רם. אלון הצליח בגדול להזכיר לי כמה שאקורדיון הוא כלי מיוחד. אלון שולט בו ומקשט במומחיות את הצד ההרמוני של השיר. תוך כדי ההאזנה לשירים אתה מרגיש שיש משהו מיוחד במוזיקה של צביקה. משהו שקשה מאד להגדיר אותו, סגנון כנה ואמיתי שלא מנסה להסתיר כלום. אני חושב שמוזיקה אמיתית היא הגדרה מצוינת למוזיקה שצביקה יוצר.


צילום: יוסי שאני ירום





בקטעי הקישור צביקה מדבר ברהיטות, מספר שבא ממשפחה דתית, עושה רושם שלא היו לבחור חיים קלים מדי, ואולי מכאן מגיע החומר שמזין את השירים המורכבים שלו. המוזיקה של צביקה תתאים מאד למי שאוהב לחשוב קצת ובאמת להקשיב למה שהוא שומע. המנגינות נמשכות ומתחברות אחת לשנייה, הטונציה שמתאימה כל כך למלודיה ולהרמוניה של השירים, בקיצור, תענוג אמיתי.
לאחר בערך 25 דקות של הופעה, הזמין צביקה לבמה את סאן טיילור המוכשר. יצא לי לראות את סאן טיילור מחמם את גבע אלון או את הקולקטיב, כבר אינני זוכר, אך אני בהחלט זוכר את החימום שלו שם. סאן טיילור הוא עוף קצת מוזר בשבילנו הישראלים. בחור עדין, פני פוסטר מסותתות וקול גבוה, כריזמתי ומדויק. השיתוף פעולה בין שניהם עובד פשוט מצוין. הקול השני של סאן טיילור מלטף את הצרידות העמוקה והמיוסרת של צביקה, משלים ועוטף אותה בגוון נעים לאוזן.

אסכם בבקשה קטנה לכל מי שמוזיקה עושה לו משהו, צאו מהבתים, קנו כרטיסים ולכו לראות את מיטב בנינו שופכים טונות של כשרון כל לילה על במות המוזיקה ברחבי הארץ. אם זה בתל אביב או אם זה בקריית שמונה – ההיצע גדול ומגוון יותר מאי פעם. בואו נצא ונגדיל את הביקוש, כולם יהנו, אני מבטיח לכם.



קליק לעמוד פייסבוק של צביקה פורס // קליק לבנדקאמפ

אין תגובות:

פרסום תגובה