24.10.2012

השירים שעשו את השבוע לחבית הדגים // אירוח





ליתר דיוק, אני מארחת את ניר סננס, עורך האתר, והראש מאחורי "חבית הדגים", ערבי המחווה המרגשים כגון מילים לחשמל - יוסי בנאי, מילים לחשמל - מאיר אריאל וגם מגיש תכנית שבועית ״יהלומים לנצח״ ברדיו מדמאן.
אלה הדברים שהוא כתב:


שמתי לב שיש משהו אופטימי בחודש אוקטובר. משהו במזג האוויר שמתחיל לתפוס זווית מעניינת מביא איתו אנרגיות טובות. הגוונים האפורים שמתחילים להשתלט על אמצע היום, החגים שנשארו מאוחר, וזה שהשעה קצת אחרי ארבע בצהריים ועדיין יש בחוץ אור. זה נכון שהיום כביכול נגמר מוקדם יותר, אבל לעומותו, הערב והלילה, נמתחים ונמתחים, הופכים ארוכים יותר. נוצר מרחב תמרון, יש חלל חדש של זמן ושעות הערב מקבלות נופח כזה. כששבע בערב נראה כמו תשע, זה אומר שבתשע אפשר עוד לצאת מהבית ולהיות באנרגיה של אחת עשרה. ודברים שאפשר לעשות באחת עשרה, אלו לא דברים שהיית מרשה לעצמך לעשות בשעה תשע. והנה, עכשיו זה מתאפשר. ואז כשכבר באמת אחת עשרה, ואפשר שלפעמים כבר נהיה חצות, יש מספיק זמן לעוד נשימה, לאכול משהו, משהו אולי לשתות.


ואני בכלל איש של חורף, ואולי זה בגלל זה. בגלל שאני מתחיל להריח אתה חורף מתקרב. רוח חזקה באה והולכת, מעיפה שכבות של חול ממקומות רחוקים, מטיסה שקיות צבעוניות, בדלי סגריות, כוסות מפלסטיק ועלים יבשים למפתן ביתי. איך הרי אפשר לדעת מתי בדיוק מתחיל החורף, לפי מה קובעים? ומי זה שלמשמע קולו, יוצאו שמיכות הפוך מהארון. ובכן, מבלי הודעה מוקדמת הבנתי בתחילת השבוע הנוכחי, שהחורף כבר כאן. זה קרה בצומת הרחובות בוגרשוב צפת. עמדתי מאחורי אוטובוס ארוך ומחניק, והתענגתי. הרגשתי טוב טוב את גלי החום שניתזים מהמנוע המחרחר שלו ישר על גופי. ולרגע קצר היהלי חם ונעים. אומנם מעושן כראוי, אבל חם. בו ברגע ידעתי שהחורף כבר כאן, וזה נראה לי, הביא עליי את האופטמיות. למרות שלחורף כבר יצא לא פעם שם של משהו קודר, רטוב ואפור.


דברים שלמדתי השבוע:
1. מישהו תמיד אומר לך מה לעשות, רק יש לך קצת חופש לבחור מי.
2. שווה לעשות מלא עבירות תנועה בדרך, בתנאי שמישהו מעריך את זה. מה שלא קורה בפועל.
3. אני לא כועס על הולכי רגל שחוצים את הכביש באור אדום. אני כן מתוסכל מהורים עם עגלות שעושים את זה.
4. הקופאית במכולת מתחת לבית, היא תלמידה בכיתה י"ב. עובדת בזמן הלימודים. ריספקט.
5. אין על "לילה של אלבומים" ב- 88FM.
6. יש מקומות בעולם, בהם הייאוש, נעשה יותר נוח.
7. הגוף שלי מסרב להרדם לפני 2 בלילה.
8. אני מתחיל את השנה ה-20 שלי, בתוך מסגרת כלשהי. ואף פעם לא הייתי איש של מסגרות.


השירים שעשו לי את השבוע:
יש עניין בשיר הזה, כמו בשאר השירים של עמיר לב, שהוא כביכול מנימליסטי, אבל בפועל משאיר הרבה מקום לדמיון. ההפשטה של המציאות וההתבוננות החזותית שהשיר הזה מביא, מרגשים אותי כל פעם מחדש. שער מברזל, עץ תאנים, שתי מדרגות, שני כיסאות. קאט.



לפחות פעמים בשבוע אני מזמזם את השיר הנפלא הזה. כמובן שאני גם אוהבאת השניצל אצל ציון, את ציון עצמו, את הבן שלו ואת כל ההתרחשות במקום. הבית השני בשיר הוא למעשה בלילה גאונית של שמות הרחובות שסמוכים למקום של ציון, עם עוד כמה אלמנטים ישראלים טיפוסיים. חובבי ציון, חיבת ציון, רומנים ובוסנוסרבים, שלומעליכמיסיטים,בוגרשוביסטים, בן יהודאים ונס ציונאים. יש מקום לכולם.



את "סיכוי קלוש" שמעתי השבוע במקרה. הוא קפץ באופן רנדומלי בנגן שלי, בזמן שאני על האופניים. כאן בגירסה מתוך האלבום "בוער" שכולל מספר חידושים של שרון הולצמן לשירים שכתב וביצע בעבר. באופן מאוד לא צפוי, יצא שרוב הביצועים המחודשים באלבום עומדים באופן שווה עם ההקלטות באלבומים המקוריים, דבר שמעורר אצלי השתאות. מעין הפגנת כוח של הטקסט. והמחשבה הזאת שיכולנו להיות עדיין ביחד והסיכויהקלוש.



בפזמון של השיר הנהדר הזה יש התייחסות לעונות השנה, ולעובדה הפשוטה שבאמת תמיד בקיץ חם יותר או בחורף קר יותר כשמחכים למישהו שלא קיים. משהו בקצב של השירה זה שואב אותי לתוכו, בזמן שמשהו בטקסט עצמו ממגנט אותי פנימה. ולא עוזב.



אין דבר כזה דיסקים של קיץ, ואם יש דבר כזה, אז הוא לא ראוי. לעומת זאת, דיסקים של חורף זה מוסד בפני עצמו. יש הרבה דיסקים שהם קשורים לחורף, או שהוקלטו בחורף, או שיצאו בחורף או שאפילו הפעם הראשונה ששמעתי אותם, זה היה בחורף. איך שלא יהיה, החורף היה שם. בכל אופן, אחד מהדיסקים הראשונים שאני מנגן לעצמי בכל תחילת חורף זה אלבום הסולו הראשון של ארקדי דוכין שיצא ב94. ואם כבר לחפש בו רגע אופטימי זה קורה בדרך לאילת. הייתי בדרך למות ואיזה שיר החזיר אותי לחיים.




אני עדיין לא בטוח אם רפי פרסקי התכוון לזה שטוב לו טוב, כשהוא שר טובלי טוב לי. בעיקר ה"אוי אוי" הזה משאיר את סימן השאלה באוויר. אבל זהכבר עניין של פרסקי הנוכחי עם פרסקי ההוא, שכתב את המילים. שיר אופטימי, שמתחיל עם דם מהשפתיים ונגמר בווידוי על ריקודים וקצב.




קליק לחבית הדגים // קליק לעמוד הפייסבוק 

Shira.T

אין תגובות:

פרסום תגובה