אוהבת. תמיד.

לא יודעת מה אתכם, בשבילי כל יום הוא יום אהבה, תשוקה, תאווה, חום.
בשנה שעברה כתבתי את הפוסט הזה, השנה זה לא יהיה עוד פוסט עצוב מלא רחמים עצמיים. 
צריך כוחות לרחם על עצמך. צריך כוחות להישאר בעצבות. וכבר אין לי כוחות לזה, ומידיי פעם, אני מרגישה שזה זר לי. 


השנה אני הרבה יותר אופטימית, הרבה יותר מבינה, את הזמן, את המהות של הרגע.
אני רואה את חברות שלי שבזוגיות, מחכות לפרחים, להודעה יפה, להזמנה לסרט, למסעדה, לערב רומנטי ומתאכזבות. הכל בשם האהבה?


אני מאמינה גדולה באהבה. אהבה מטורפת, ללא גבולות, לא הגיונית בכלל.
כל מה שהוא פחות מזה לא בא בחשבון. 


בעיקר מצחיק אותי היום הזה.
אפשר לחגוג כל יום, כל דקה וכל שעה אהבה, לשם מה צריך יום מיוחד שיזכיר לנו שאנחנו "צריכים" לאהוב? 
ובכל זאת, עם כל האופטימיות, בוודאי שאשמח לאהבה חדשה, נעימה ומתוקה. אבל כל דבר בזמנו.

משאירה אתכם עם שיר לאהבה של ניל יאנג המלך הבלתי מעורער.


האהבה היא הדבר הכי טוב שיכול להיות לבן אדם, אך עם זאת, האהבה היא זו שתשבור אותוך לרסיסים. תמחץ לך את הלב. תשאיר אותך עירום, מרוקן וקריח.


רק אהבה תשבור לך את הלב.

"But only love
can break your heart

Try to be sure

right from the start

Yes only love

can break your heart

What if your world
should fall apart?"

שלישי, פעמיים כי טוב.

אוהבת אתכם.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

השבוע התחיל בסימן בריאות. 
נרשמתי ליוגה, קניתי אוכל בריא, פירות יבשים בעדן טבע מרקט, בישלתי קינואה, שתיתי מים ומיץ תפוזים סחוט בלבד.
באחד הימים הגעתי לעבודה וראיתי את הסרטון "שיט שתל אביבים אומרים", ואז הגעתי למסקנה עמוקה וחצי מפתיעה - איזה תל אביבית נהייתי. 
יום אחרי זה הלכתי ליוגה וקלטתי שכולם פלצנים, כל העיר הזו פלוץ אחד גדול.
מצד אחד אני אוהבת את זה, מצד שני שונאת את זה, וכן, כבר כתבו את זה הרבה לפניי, אני יודעת. אבל זה כל כך נכון. 
תל אביב, חברתי הטובה שתמיד מוציאה אותי מהדיכאון, למרות הכל ,אני שלך, אני אוהבת אותך.

דברים שלמדתי השבוע:
1. אם נדלקתי עליו - כנראה שהוא הומו
2. מגע, לפעמים זה כל מה שצריך
3. כל העיר הזאת מלאה בפלצנים, איכס!
4. אהבה/זוגיות Overrated
5. לפעמים כל מה שצריך זה ארוחה מפנקת, כוס יין וחברה טובה
6. חודש הבא אני בניו יורק :)
7. אם אני אראה עוד סטטוס/כתבה על וולנטיינס דיי אני נשבעת, אני הורגת


אז נתחיל בשיר הנטחן ביותר של השבוע.
קוב (יעקב לשצ'ינסקי), מוציא שבוע הבא את אלבומו החדש - "סימני תשוקה".
את הגרסה המחודשת ל"שינוי מזג האוויר" שמעתי בוקר אחד, אפרורי. מדהים איך כל בן אדם שומע וקורא שיר אחד אחרת. יפה, יפה, יפה. אהבתי.


המשפט שתפס אותי:

"מה שאמרת ומה שלא, הביא אותי לחשוב, שהמילים שלנו נפגשות"

"עוד שיר שקט" הוא שיר מתוך האלבום "שלך" של תמי ענבר שיצא לפני שלוש שנים ומשום מה רק עכשיו אני שומעת אותו ברדיו.
האמת היא שזה לא השיר הטיפוסי שאני יאהב, ולא שיר שהייתי שמה בבלוג, אבל, אחרי ששמעתי אותו כמה פעמים ממש אהבתי אותו. 
זה שיר בוקר כזה, בדרך לעבודה. מתוק ואמיתי.
במיוחד אהבתי את ההתחלה, שמכניסה אותך לאט לתוך השיר. התופים הרכים והפריטה על המיתר. זה סיפור שנבנה רק במנגינה. ואז מגיע הקול הצלול של תמי ענבר. שקט ומיוחד. תשמעו אותו כמה פעמים לפני שאתם מחליטים.


המשפט שתפס אותי:

זה עוד שיר שקט, שכואב במיוחד בלילה"

השבוע הייתי בהופעה של רועי דהן בארבי. 
הופעה אינטימית, ישבתי מתחת לאף שלו, נהנתי מהמוזיקה הנעימה ומהקול העדין שלו.
דהן סיפר כמה סיפורים על השירים שלו. אני מאוד אוהבת לשמוע מאיפה מגיע כל שיר. 
ההופעה הייתה רגועה ונעימה, בדיוק כמו המוזיקה שלו, הוא עצמו נראה מתרגש מאוד. 
לקחתי שני חברים שלי שלא ממש מכירים את המוזיקה שלו והם מאוד נהנו, ממליצה ללכת ולהנות מאמן מוכשר ביותר, צנוע ואמיתי.

קוראים לו איתי פריד, הוא בן 26 מתל אביב.
הוא גדל על מוזיקת רוק, גראנג', אבל כאן הוא דווקא מבצע שיר אהבה בלוזי בליווי קולות רקע.
כששלח לי את הלינק לשיר הזה לא האמנתי שזה הוא שר, מסתבר שיש בינינו כשרונות, ממש מתחת לאף.
קול מצוין, מבטא אמריקאי מנצח, חזות של מוזיקאי אמיתי. 
איתי כותב ומלחין את השירים שלו לבד. תזכרו איפה קראתם עליו לראשונה.


המשפט שתפס אותי:

"If you don't love me pretend, all I really want is a friend"

ואם כבר אנחנו במוזיקאים ישראלים, לאוהבי הרוק (הקצת יותר כבד) קבלו את New Addiction.
רוק, גראנג', שנות ה-90, זה מה שאני מרגישה כשאני שומעת אותם.
כל פעם שאני מאזינה לשיר שלהם, לגיטרות, לקול המטורף של מור לאוד - הסולן, אני פשוט נפעמת.
הם לא משחקים. New Addiction יודעים בדיוק את העבודה ויש להם נוסחה מנצחת. 
הקול שלו ברמה בינלאומית, והסאונד שלהם בכלל לא נקלט. אולי בגלל זה הם נמצאים עכשיו בניו יורק, ממתינים לחתימת חוזה. לא מפליא בכלל.
בהצלחה לכל המוכשרים בלהקה, אני אמשיך לעקוב ולעדכן.

ובמעבר חד, רוני אלטר.
מהשנייה הראשונה ששמעתי את המשפט: "חבל שאי אפשר למות קצת" הרגשתי שאני מבינה אותה והיא מבינה אותי.
כי לפעמים זה מה שבא לי. קצת למות, לכמה דקות, לכמה שעות, לכמה ימים. שאף אחד לא יבוא אליי בטענות, לא יתקשר, לא יסמס, לא יעשה כלום. ללא דאגות, ללא גבולות. 
אבל אי אפשר למות קצת. אפשר למות, או לחיות. 
וחייבים להיות אופטיטמים, כי רק אופטימיות מביאה דברים טובים. אז יאללה, לחיות.


המשפט שתפס אותי:

"איך זה תמיד עובר כל כך לאט

חבל שאי אפשר למות קצת"

ולסיום, התלבטתי רבות לגביי האמנית הבאה, קאט פאוור.
הייתי אמורה ללכת מחר להופעה ומאוד התאכזבתי לגלות שהיא ביטלה. קאט פאוור פירסמה את הסטטוס הבא בעמוד האוהדים שלה:

"DUE TO MUCH CONFUSION IN MY SOUL, PLAYİNG FOR MY İSRAELİ FANS W/SUCH UNREST BETWEEN İSRAEL& PALESTİNE I CAN'T PLAY,AS I FEEL SICK IN MY SPIRIT XX"

מאוד מאכזב.
למה לקלקל משהו יפה כל כך עם פוליטיקה? למה להיכנס לזה בכלל?
יש מוסיקה ויש פוליטיקה. כל אחד יכול לחשוב מה שהוא רוצה, אך עם זה לאהוב את אותו השיר.
במקום ההופעה החלטנו שנלך לסרט.
מעניין אם אי פעם תשקול שוב להופיע כאן, ויותר מזה, מעניין אם בפעם השנייה תהיה אותה ההענות.
אני עדיין אוהבת את השירים שלה, וממשיכה את הטענה שלי שמוזיקאי יכול לעשות מוסיקה מעולה אך אם זאת שיהיה לו דעות מנוגדות לשלי.

שבת שלום,

Shira.T

איזבו באירוויזיון+ רועי דהן בבארבי

כאמור, שלישי מסמן לי את סוף השבוע המתקרב.
היום הודיעו שאיזבו הולכים לאירוויזיון. אני מאוד אוהבת אותם, וחושבת שהם להקה מגניבה שתביא דווקא קטע אחר, מדליק וחסר קיצ'יות. היום גיליתי שהם בסביבה כבר 15 שנה. קטע.
ישר שמתי את השיר שלהם "Morning Hero", שיר שעושה חשק להשתולל לא משנה איפה אתה נמצא:

לשמחתי הרבה, בזמן האחרון צצות המון להקות ישראליות/זמרים/זמרות שמפגינים כישרון עצום: רועי דהן, עמית ארז, קוב, וכמובן אסף אבידן וגבע אלון שנמצאים עמנו כבר זמן מה ולא מפסיקים להפציץ בשירים מעולים. 
לאלו שלא כל כך מכירים את איזבו, קבלו עוד שיר מצוין שלהם - דיסקו. עושה חשק ללכת להופעה שלהם, או לחילופין, לרקוד במסיבה עם המוזיקה שלהם.

בזמן האחרון אני הולכת להמון הופעות וזה כייף גדול. ממליצה לכם גם. זה עושה טוב על הלב.
היום למשל אני הולכת להנות בהופעה של רועי דהן המדהים שעליו כתבתי כאן לא פעם אחת.
כל היום שמעתי את השירים שלו, ואני חייבת להגיד שיש בו סוג של עצבות שממש מסקרנת אותי.
מעניין אותי איך הוא מופיע, איך הוא זז, איך הקול שלו נשמע בלייב.
כל זאת ועוד, היום בערב. בארבי, 21:30, ת"א.
אני אהיה שם.
משאירה אתכם עם השיר שאני הכי אוהבת של דהן. "State Of Mind". תהנו.

שלישי, פעמיים כי טוב.

Shira.T

השירים שעשו לי את השבוע

תקועה. ככה אני מרגישה.
כמו עלה שנשאר על עץ לכל ימות השנה. ולא נושר.
לפעמים הוא כמעט נושר. ואפילו חצי נושר. אבל העלה שלידו לא נותן לו. והוא נשאר לעוד עונה.
ואז מגיע לו החורף הקר, ואיתו הרוח, הגשם והשלג. והעלה נשאר. והוא נשבע שבחורף הבא הוא כבר לא יהיה על העץ.
ויש כמה שנושרים בדרך. אחד אחד הם נושרים. והעלה נשאר על העץ, חזק ואיתן. הוא נשאר.
העלה שלידו נשאר איתו את כל העונות. וזה מה שמשאיר אותו על העץ. כי לא כייף להם על העץ. הם נשארים רק כי יש להם אחד את השני. והעלה נשאר על העץ. 


דברים שלמדתי השבוע:
1. אני חושבת יותר מידיי
2. ברי סחרוף מלך
3. אהבה זה כואב
4. הקנאה עוד תהרוג אותי


יש שירים שגורמים לי להרגיש. זה אחד מהשירים הללו.
שמעתי אותו בצהריי יום אחד בשבוע הזה, הגשום והאפרורי. רציתי לבכות, אבל לא יכולתי כי היום מסביבי אנשים.
זה מה שהוא עשה לי, השיר הזה. יש שירים שגורמים לי להרגיש. זה אחד מהם.
הכירו את קוב. יוצר נפלא, מרגש ונוגע.


בדף הפייסבוק שלו תוכלו לשמוע את כל השירים:
http://www.facebook.com/kob.music

אחרי מספר פעמים ששמעתי את השיר הזה החלטתי: אהובתי. זהו השיר האהוב עליי של עמיר לב.
לפעמים אני כל כך מזדהה עם שיר, עם המילה, עם המשפט, עם הסיפור, עם הרגש, עם האהבה.
אהובתו רחוקה ממנו, היא עם מישהו אחר. 
המשפט שתפס אותי:

"אהובתי מצאה לה בית, אהובתי שהתבגרה 

ויש לה גבר שיודע איך לגעת 

כמו שהיא אוהבת, כל הזמן" 

מנגינה נעימה.
עד הדקה העשרים וחמש זה רק מנגינה נעימה.
אחרכך באות המילים הקשות. לפחות כך אני קראתי את זה.

"Where are we?

It's your face

Save me, save

Where are we?

It's your face

Save me, save"

כשקראתי את המילים לראשונה, דמיינתי חולה אלצהיימר שמנסה להבין את מי הוא רואה.

ואז המשפט Save me, Where are we קרא לי. 

החיים שלי הם מרוץ בלתי פוסק. אני לא נחה לדקה. לא פיזית ולא נפשית. 

מירוץ. כל הזמן מנסה ומחפשת. לא ברור מה.
אולי את האושר, אולי את השקט? 

אולי מחפשת לא לחפש יותר, לא להסתובב בחיפושים אחרי כל דברשהוא כל הזמן.

אני עמוק בתוך המירוץ. עמוק בתוכו. ואולי כבר התרגלתי אליו, ואולי אני גם אוהבת אותו. ואולי הוא גם מעייף. ובודד. ודיי. דיי עם המירוץ הזה.
Save me, Where are we?

השבוע שלי היה לא קל. ברובו הרגשתי לבד, וכשאני לבד אני מחפשת מישהו שירגיש בדיוק את אותו הדבר. 
ואז הגעתי אליהם, רדיוהד. הם גם מרגישים ככה. 
לא הפסקתי לשמוע את השיר הזה. הזדהתי איתו, במיוחד השבוע.
המשפט שתפס אותי:

I only stick with you"

"Because there are no others

ואם כבר הדיכאון של רדיוהד, הנה עוד אחד שיעשה לכם נעים.
זה היה השיר שיוטיוב הציע לי מיד אחרי השיר הקודם שלהם.
כששמעתי אותו קלטתי כמה שנים לא זכיתי לשמוע אותו. הוא היה לי מוכר ובהתחלה חשבתי שאני זוכרת אותו מהסרט "המציאות נושכת", אבל בדקתי וזה לא משם. הברירה השנייה הייתה שולחן לחמישה, ואז באמת נזכרתי שזה היה משם, ואני אפילו גם זוכרת את הסצינה המדויקת. 
המשפט שתפס אותי:

"Been thinking about you, your record's a hit

But I'm still no-one, and you're a star
What do you care"?

השיר הזה תפס אותי גם בשל הלחן הקודר, וגם הקליפ המיוחד. 
כמה כוח יש למילה הכתובה. כמה. 
לפני כמה ימים מצאתי אבן שהאהבה הראשונה שלי נתנה לי. 
האבן הייתה בצורת לב. על האבן היה כתוב "אוהב אותך לנצח".
אני זוכרת את היום ההוא בו הוא נתן לי את האבן. איך הייתי מאושרת. 
בדיוק באותו הרגע, כשהוא נתן לי את האבן, אני בלב שלם האמנתי, שהוא באמת יאהב אותי לנצח.    
כמה כוח יש למילה הכתובה. כמה.
המשפט שתפס אותי:

"Keep nourishing yourself with great amount of fever. 

Don’t be sad, 

Don’t be mad at him

He is nothing but a leaf".

לפני כמה ימים צפיתי בסדרה המשובחת "האלבומים" בערוץ 8 עם ברי סחרוף. הזכיר לי כמה אני אוהבת את האלבום "סימנים של חולשה". מומלץ בחום לראות. 

המשפט שתפס אותי:

"חבל שאת לא מגלה 

לא מראה סימנים של חולשה 

זה הפחד משאיר צלקות 

מקרוב את לא מוכנה"

מחברת ועט. זה כל מה שאני צריכה עכשיו.
מחברת - לה אשפוך את כל שעל ליבי, ועט - שיתקשר ביני לבין המחברת.

אני אסיים בשיר אותו שמעתי כל יום השבוע. עוד אחד מאותם השירים שכיוויכול נכתבו עליי. אני בטוחה.
"עדיין חולמת, ועדיין רוצה. כבר כמה שנים שהיא לא מרוצה". 
לפני כמה ימים חברה שאלה אותי אם אני מאושרת. לא ידעתי מה להגיד לה. לא ידעתי את התשובה. גם עכשיו אני לא יודעת אותה. אני משערת שלפעמים כן ולפעמים לא. 
"לפעמים מרגישה חזקה, לפעמים מתפרקת". מדויק.  
"אישה לוויתן" - השיר שאני הכי אוהבת של עברי לידר המוכשר. הוא בועט בי מבפנים השיר הזה. 
"עדיין חולמת, ועדיין רוצה".

סופ"ש נעים,

Shira.T