השבוע התחיל בסימן בריאות.
נרשמתי ליוגה, קניתי אוכל בריא, פירות יבשים בעדן טבע מרקט, בישלתי קינואה, שתיתי מים ומיץ תפוזים סחוט בלבד.
באחד הימים הגעתי לעבודה וראיתי את הסרטון "שיט שתל אביבים אומרים", ואז הגעתי למסקנה עמוקה וחצי מפתיעה - איזה תל אביבית נהייתי.
יום אחרי זה הלכתי ליוגה וקלטתי שכולם פלצנים, כל העיר הזו פלוץ אחד גדול.
מצד אחד אני אוהבת את זה, מצד שני שונאת את זה, וכן, כבר כתבו את זה הרבה לפניי, אני יודעת. אבל זה כל כך נכון.
תל אביב, חברתי הטובה שתמיד מוציאה אותי מהדיכאון, למרות הכל ,אני שלך, אני אוהבת אותך.
דברים שלמדתי השבוע:
1. אם נדלקתי עליו - כנראה שהוא הומו
2. מגע, לפעמים זה כל מה שצריך
3. כל העיר הזאת מלאה בפלצנים, איכס!
4. אהבה/זוגיות Overrated
5. לפעמים כל מה שצריך זה ארוחה מפנקת, כוס יין וחברה טובה
6. חודש הבא אני בניו יורק :)
7. אם אני אראה עוד סטטוס/כתבה על וולנטיינס דיי אני נשבעת, אני הורגת
אז נתחיל בשיר הנטחן ביותר של השבוע.
קוב (יעקב לשצ'ינסקי), מוציא שבוע הבא את אלבומו החדש - "סימני תשוקה".
את הגרסה המחודשת ל"שינוי מזג האוויר" שמעתי בוקר אחד, אפרורי. מדהים איך כל בן אדם שומע וקורא שיר אחד אחרת. יפה, יפה, יפה. אהבתי.
המשפט שתפס אותי:
"מה שאמרת ומה שלא, הביא אותי לחשוב, שהמילים שלנו נפגשות"
"עוד שיר שקט" הוא שיר מתוך האלבום "שלך" של תמי ענבר שיצא לפני שלוש שנים ומשום מה רק עכשיו אני שומעת אותו ברדיו.
האמת היא שזה לא השיר הטיפוסי שאני יאהב, ולא שיר שהייתי שמה בבלוג, אבל, אחרי ששמעתי אותו כמה פעמים ממש אהבתי אותו.
זה שיר בוקר כזה, בדרך לעבודה. מתוק ואמיתי.
במיוחד אהבתי את ההתחלה, שמכניסה אותך לאט לתוך השיר. התופים הרכים והפריטה על המיתר. זה סיפור שנבנה רק במנגינה. ואז מגיע הקול הצלול של תמי ענבר. שקט ומיוחד. תשמעו אותו כמה פעמים לפני שאתם מחליטים.
המשפט שתפס אותי:
זה עוד שיר שקט, שכואב במיוחד בלילה"
השבוע הייתי בהופעה של רועי דהן בארבי.
הופעה אינטימית, ישבתי מתחת לאף שלו, נהנתי מהמוזיקה הנעימה ומהקול העדין שלו.
דהן סיפר כמה סיפורים על השירים שלו. אני מאוד אוהבת לשמוע מאיפה מגיע כל שיר.
ההופעה הייתה רגועה ונעימה, בדיוק כמו המוזיקה שלו, הוא עצמו נראה מתרגש מאוד.
לקחתי שני חברים שלי שלא ממש מכירים את המוזיקה שלו והם מאוד נהנו, ממליצה ללכת ולהנות מאמן מוכשר ביותר, צנוע ואמיתי.
קוראים לו איתי פריד, הוא בן 26 מתל אביב.
הוא גדל על מוזיקת רוק, גראנג', אבל כאן הוא דווקא מבצע שיר אהבה בלוזי בליווי קולות רקע.
כששלח לי את הלינק לשיר הזה לא האמנתי שזה הוא שר, מסתבר שיש בינינו כשרונות, ממש מתחת לאף.
קול מצוין, מבטא אמריקאי מנצח, חזות של מוזיקאי אמיתי.
איתי כותב ומלחין את השירים שלו לבד. תזכרו איפה קראתם עליו לראשונה.
המשפט שתפס אותי:
"If you don't love me pretend, all I really want is a friend"
ואם כבר אנחנו במוזיקאים ישראלים, לאוהבי הרוק (הקצת יותר כבד) קבלו את New Addiction.
רוק, גראנג', שנות ה-90, זה מה שאני מרגישה כשאני שומעת אותם.
כל פעם שאני מאזינה לשיר שלהם, לגיטרות, לקול המטורף של מור לאוד - הסולן, אני פשוט נפעמת.
הם לא משחקים. New Addiction יודעים בדיוק את העבודה ויש להם נוסחה מנצחת.
הקול שלו ברמה בינלאומית, והסאונד שלהם בכלל לא נקלט. אולי בגלל זה הם נמצאים עכשיו בניו יורק, ממתינים לחתימת חוזה. לא מפליא בכלל.
בהצלחה לכל המוכשרים בלהקה, אני אמשיך לעקוב ולעדכן.
ובמעבר חד, רוני אלטר.
מהשנייה הראשונה ששמעתי את המשפט: "חבל שאי אפשר למות קצת" הרגשתי שאני מבינה אותה והיא מבינה אותי.
כי לפעמים זה מה שבא לי. קצת למות, לכמה דקות, לכמה שעות, לכמה ימים. שאף אחד לא יבוא אליי בטענות, לא יתקשר, לא יסמס, לא יעשה כלום. ללא דאגות, ללא גבולות.
אבל אי אפשר למות קצת. אפשר למות, או לחיות.
וחייבים להיות אופטיטמים, כי רק אופטימיות מביאה דברים טובים. אז יאללה, לחיות.
המשפט שתפס אותי:
"איך זה תמיד עובר כל כך לאט
חבל שאי אפשר למות קצת"
ולסיום, התלבטתי רבות לגביי האמנית הבאה, קאט פאוור.
הייתי אמורה ללכת מחר להופעה ומאוד התאכזבתי לגלות שהיא ביטלה. קאט פאוור פירסמה את הסטטוס הבא בעמוד האוהדים שלה:
שבת שלום,
Shira.T
אהבתי מאוד!!
השבמחקהכל פשוט מעולה.
השבמחקיפה.
השבמחקהשיר של תמי ענבר - נהדר.
http://boazcohen.wordpress.com/