יצאתי החוצה בבוקר וחיכתה לי תזכורת: הקיץ מחכה מעבר לפינה. זו אכן תזכורת קשה כי אני לא ממש אוהבת את הקיץ, וישר נזכרתי בכל הדברים שהוא מביא איתו: זיעה, עצבים, בגדים קצרים, סירחון, לחות ועוד הרבה דברים מעצבנים. יחד עם זאת, אמרתי לעצמי שהפעם אולי אנסה לקחת את הקיץ קצת יותר בקלות, זה היה קשה כשהזעתי מתחת לחולצת הג'ינס הצמודה שלבשתי היום, אבל אני נחושה. לכבוד מאורע שכזה, הכנתי שני שירים שממש משמחים אותי לאחרונה. מכירים את זה שאתם שומעים שיר ובא לכם פשוט לרקוד / להזיז את הגוף / לדעת את המילים של השיר ולצרוח אותם? Big Talk של Conway הוא בדיוק השיר הזה. שימו פליי וצאו לרחבה.
ואם כבר לרקוד, השיר הזה עושה חשק להזיז כל חלק בגוף. בא לי מסיבה רק עם מוזיקה כזו. Bumblebeez המדליקים באים מאוסטרליה ועושים אינדי פופ משובח. אני רוצה לשמוע עוד ועוד מהדבר הזה.
כל שבוע, לפני שאני מתיישבת לכתוב את הפוסט, כבר בחמישי בערב, אני מסדרת לי בראש את השירים שאהבתי במיוחד השבוע, את החוויות שעברתי ואת המילים ששמעתי. כל שבוע יום שבת מגיע מהר יותר, והנה אני מוצאת את עצמי שוב שופכת את הכל לפוסט חדש. לפעמים אני מאושרת מזה שיש לי מקום אליו אני יכולה לשפוך הכל ולפעמים אני נזכרת כמה אני חשופה ומה זה דורש ממני. זה מעיר אותי בבום אחד. ואז שוב עולה השאלה על כמה דברים צריכים להשפיע עליי, עלינו, על החיים שלנו, ושוב אני לא יודעת לענות עלייה. כל פעם אני מגיעה למסקנות קטנות ובסופו של דבר אני עושה את מה שמרגיש לי טוב. ככה צריך להיות. הנה האסופה השבועית של השירים שעשו לי את השובע הזה לקצת יותר מרגש מהרגיל.
דברים שלמדתי השבוע: 1. התהילה חולפת אבל האנונימיות נצחית 2. עבודה קשה מניבה תוצאות 3. חב"ד מנסים להחזיר אותי בתשובה 4. כוח הרצון שלי חזק מתמיד 5. אם רואים את זה, זה כנראה קרה 6. גם למלצריות יש רגשות 7. הכל יחסי בחיים 8. יש לי משמעת עצמית אז כמו שכתבתי בפוסט הקודם, ביום חמישי ראיתי את DJ Shadow באומן 17 ולהפתעתי הרבה ממש נהנתי. מאז אני שומעת את האלבום האגדי Endtroducingבריפיט.
יש לי קטע עם M83. כל פעם שאני שומעת אותם אני נהנת בצורה אחרת. המוזיקה שלהם שמימיית ומתאימה את עצמה לכל סוג מצב רוח שאני נמצאת בו. אתמול ששמעתי את השיר הזה בפעם האלף ירדו לי דמעות. המוזיקה שלהם מרגשת אותי, המילים שלהם נוגעות בי והקליפים מהפנטים.
שבוע שעבר, אחרי שכתבתי על זה שאני צריכה איזון בחיים, התחלתי לחשוב על זה קצת יותר לעומק. הגעתי למסקנה קצת פחות מאוזנת: לא בא לי להיות באיזון, בא לי לחיות את החיים בכל הכוח, ואם זה אומר שיום אחד אני בשיא המצב רוח ויום אחרי אני בשיא הדאון, שכך יהיה. העיקר להרגיש ולחיות את החיים בצורה הכי אמיתית וכנה שיכולה להיות. היום למשל, ובכלל בימים האחרונים, אני במצב רוח מעולה, לכן השיר הזה התאים כל כך, והקליפ עוד יותר. שימו פליי.
יש לי אובססיה לבנות HAIM. כל מי שאומר לי אחרת או שלא מתחבר אליהן (וזה בסדר גמור), או שלא פתוח מספיק כדי להבין שבאמת מדובר בשלוש בנות סופר מוכשרות שפשוט עושות מוזיקה טובה וכייפית. לא תמיד צריך מוזיקה כבדה ומורכבת. השיר החדש שלהן Falling לא יוצא לי מהראש, איזה כיף!
Local Natives היא הלהקה החדשה שאני שמה עליה עין בזמן האחרון. לפני שבועיים כתבתי על שיר אחר שלהם, עכשיו השיר היפייפה הזה ונראה לי שזו התחלה של מערכת יחסית רצינית בינינו. בינתיים הם עשו הכל קשורה. המוזיקה מעולה, כן, אבל המקומות שהשיר הזה לוקח אותי אליו הוא מדהים. אני מוצאת את עצמי מרחפת למקומות אחרים, יפים כל כך, ולרגעים לא חושבת על המקום שאני נמצאת בו. וזה מה שחשוב לי במוזיקה, שהיא תיקח אותי איתה. תראו לבד לאן השיר הזה לוקח אתכם.
יש לי קינוח מצוין, כזה קינוח שצריך הקדמה תופים. אבל לפני זה שתי הודעות קצרות: 1. בשבוע שעבר התארחתי ברדיו לפינה קטנה על המלצות מוזיקה. אתם מוזמנים לשמוע כאן (דקה 44:38). 2. אם עדיין לא פתחתם את הפלייליסט שלי, אתם מוזמנים ללחוץ פליי כאן מצד ימין (למטה בבלוג עצמו, מצד ימין). אני כל הזמן מעדכנת בשירים חדשים וטובים וזה הכל בשביל שיהיה לכם מה לשמוע בעבודה ושלא יהיה לכם תירוץ ללמה אתם שומעים תחרות רדיו רדודות. קדימה, פליי איט. ועכשיו לעניין החשוב באמת: The Yeah Yeah Yeahs הוציאו שיר חדש והפעם הם באמת התעלו על עצמם. פשוט תשמעו ותראו שאתם לא יכולים להישאר אדישים.
ג'וש דיוויס המוכר יותר בשם DJ Shadow ביקר אתמול באומן 17 ואני הצטרפתי לחגיגה. גילוי נאות מביך: עד לפני שלושה ימים לא ידעתי מי הוא ואיזה מוזיקה הוא עושה. כשחקרתי עליו קצת הבנתי שהוא שם שמביך לא להכיר. בכל מקום ששאלתי ענו לי בהתפלאות ובהתלהבות והוסיפו שהוא אגדי. DJ Shadow עושה מוזיקה שונה מהמוזיקה שאני רגילה לשמוע, ובכל זאת, יש משהו במוזיקה שלו שמאוד התחברתי אליו. יש קטעים שאני מרגישה שאפילו מרגשים אותי, כמו זה.
הסט התחיל רק בסביבות חצות וחצי ואני כבר הייתי בדיוק במוד הנכון, אחרי שעה וקצת של ריקודים על הרחבה. הסט היה מורכב מדאב סטפ, קצת היפ הופ, קצת אלקטרוני ובקיצור מיקס של דברים טובים יפים. לפעמים אי אפשר לתת למוזיקה מילים מדויקות, או תחושה מדויקת של איך הרגשתי. היה לי פשוט כיף ושמחתי שהלכתי עם ראש פתוח למשהו שאני לאו דווקא הייתי הולכת אליו. וזו המסקנה שלי להיום. ראש פתוח, לזרום, לראות מקומות חדשים, לשמוע אנשים אחרים, דעות שונות משלך ולדעת שיש עוד דברים, לא רק מה שאתה חי. מסיימת עם ...Endtroducing, אלבום האולפן הראשון שלו, אחד התקליטים הגדולים של הניינטיז.
אם הייתם שואלים אותי לפני שבוע על מצב רוחי הייתי עונה לכם תשובה שונה לגמרי ממה שהייתי עונה ברגע זה. זה מדהים כמה מצב הרוח שלי קשור לדברים שאומרים לי, דברים שאני שומעת ורואה. לפעמים בא לי לעצום את העיינים והאוזניים ולא לשמוע את הביקורת של כולם. נורא קשה לשרוד ביקורת שנוגעת לך במקום שלא יושב חזק. מעניין אותי אם זה רק אני, אם זו תל אביב, המדינה הזו או שככה זה בחיים. אני רק יודעת שזה לא הולך ונהיה קל יותר. כמו תמיד, המוזיקה לקחה חלק גדול בשבוע שלי והיא תמיד, אבל תמיד מרימה את רוחי. אלה השירים שעשו לי את השבוע.
דברים שלמדתי השבוע: 1. כשמתכוננים לרע מכל, הרע מכל לא כזה גרוע 2. השנה האחרונה לפני 30 מתקרבת 3. ייתכן שחבר לא פותר הכל 4. ילדות גדולות לא בוכות 5. שישי בערב הוא הזמן הכי מדכא 6. Do it with passion or don't do it at all 7. לחייך 8. אנשים ביקורתיים - עופו לי מהחיים חודש מרץ בפתח והוא גדוש הופעות. אנטיביוטיקה מזכירים לי את ערן צור, ואני מאוד אוהבת את ערן צור. אני אוהבת את המלנכוליות שלו ואת האווירה הקודרת שהוא עושה בחדר, את מה שהוא מזכיר לי, ואפילו את הדמעות שהוא מוציא מתוך עיניי. אנטיביוטיקה במובן גדול מזכירים לי אותו. הם מופיעים שבוע הבא בלבונטין ואני אהיה שם ואתן למוזיקה שלהם לחדור אל עורקיי. כאן תוכלו לשמוע את האיפי המלא.
Fitz and The Tantrums מאז ומתמיד היו אותה הלהקה שאני מבקרת בה בשביל שיהיה לי קצת שמח. מה שיפה במוזיקה שלהם יחד עם המילים הוא שהם שמחים במסווה. כמו כולנו. המילים עצובות, אבל המנגינה השמחה חייבת להמשיך. בשיר החדש Out Of My League הם ממשיכים את ההרגשה הזו.
השנה האחרונה של שנות ה-20 לחיי מגיעה בצעדי ענק. זה מלחיץ וממפחיד כאחד. יש "רשימה" כזו שצריך לסיים עד גיל 30, לא? אני חושבת שברשימה הזו אני כושלת בגדול. אם זאת, אני אף פעם לא הלכתי לפי רשימות מסודרות, יש לי את הרשימות שלי, וברשימות האלה אני מסמנת וי על הכל.
השיר הזה הוא מאותם השירים האמריקאים שאני כל כך אוהבת. שירים טובים שנכנסים פנימה ומיד נותנים לך בוסט של אנרגיות. יש רגעים שאני לא רוצה שיגמרו, שאני ממש מרגישה חייה באותו הרגע. איך אפשר לשמר את ההרגשה הזו ולחיות חיים מאוזנים? אני לא יודעת. אם מישהו יודע את התשובה אני ממש אשמח לשמוע.
מסיימת עם שיר שתמיד מתחבר אליי, במיוחד עכשיו. Caring is creepy. רגשות זה מפחיד, לבטוח באנשים זה קשה ואפילו יותר קשה בשבילי לא לבטוח באנשים. הכי קשה מזה הוא לסלוח לאנשים שבטחת בהם כל כך הרבה זמן והם פשוט שברו לך את האמון ברגע אחד.
.jpg){kind=link}