2.11.2014

תמיד זה בינתיים ובינתיים זה עכשיו.




מעולם לא חשבתי שאיהנה כל כך מהגעתו של יום ראשון. מעולם לא חשבתי שייקח כל כך הרבה זמן להתרגל למצב החדש. מעולם לא חשבתי שאמצע את עצמי בקונפליקט שכזה: להשאיר טיפה של זיכרון או לשכוח הכל.



כבר כמה שבועות שהרמקולים שלי משמיעים את האלבום המלא של "The War On Drugs" בלי להפסיק. אני נהנית מהאלבום הזה וכל שמיעה מחדש מרגישה משהו אחר. נכון שלפעמים הוא נשמע כמו סטריפ אחד ארוך ולא נגמר, אבל איך שלא אסתכל על זה (או יותר נכון אשמע את זה) כל שיר הוא יצירה. 



ובינתיים בראש שלי עוברות מחשבות שעושות חשק לזרוק הכל ולתת לצד החלש להשתלט. והלוואי ויכולתי, אבל אני חזקה מידיי, ומידיי עומדת במילה שלי. ומידיי קשה עם עצמי. אז בינתיים אשאר. 



בחמישי ושישי האחרונים צ'ט פייקר הופיע בבארבי. ספרו לי איך היה, כי אני לא הייתי. והנה החדש שלו. 



ואם כבר עניינים חדשים, החדש של אסף אבידן -
גם השיר המצוין שלוקח אופי קאנטרי פולקי וגם הקליפ האמריקאי הקצת מלוקק עם קטעים אמנותיים יפיפיים. כמו תמיד וכראוי לאסף אבידן, הוא כובש ומדהים כל פעם מחדש, וגם הפעם.




נזכרת בגלידה שאכלנו ואיך זה היה סוף של חורף. זוכרת שאת היית שם לאחל לי הצלחה. ואת השקט שהיה ואת הסיפור שלך על הבניינים התל אביביים וששאלת "לא אכפת לך שיש שקט, נכון?". לא, כבר התרגלתי. ועכשיו תחילת החורף, והכל שוב מחדש. 



מסיימת עם האהבה החדשה שלי.



Shira.T

אין תגובות:

פרסום תגובה