יותר מידיי זמן לא כתבתי. אני מחפשת את המילים שיסבירו את המצב החדש אבל האמת היא שככל שהעבודה גדלה אני מוצאת את עצמי פחות ופחות מתעסקת במוזיקה, כותבת על מוזיקה, שומעת מוזיקה חדשה וכל הקשור לה. מצד אחד זה מבאס, מצד שני, זה תוצר טבעי של עסק חדש ועוד כמה דברים שלוקחים את תשומת ליבי.
ראש השנה כבר מאחורינו, וזה אומר שהחורף מתקרב. אין מאושרת ממני כשאני קמה לאפרוריות. תל אביב הרבה יותר חמימה בחורף. נכון שזה נשמע מוזר, אבל היא הופכת לחברה הרבה יותר חביבה כשקר ואפור. לא שאני מתלוננת על הקיץ שהיה (חוץ מכמה טילים פה ושם), אני פשוט חושבת שהיא קשה בקיץ. קשוחה. דורסת. לא מרחמת. והחורף עושה את העיר הזו הרבה יותר רכה.
ריפרפתי בפוסטים של שנה שעברה ומצאתי את זה:
"יש מלחמות שצריך להלחם בהם.
יש מלחמות שצריך להפסיד בהם.
אני נלחמת, מסורה. אבל יש מלחמות שצריך לדעת לשחרר בהם.
החורף משבש את ההיגיון החכם, הראש חושב משהו אחד, אבל אז, קר. והמלחמות מתחילות בלילה. הן מתחילות בלילה, כשקר".
אני זוכרת בדיוק את הרגע שישיבתי וכתבתי את הפוסט הזה. אני זוכרת את הבדידות שהרגשתי באותו הרגע ואת הצורך לכתוב את זה. אני יודעת שחיפשתי משהו שלא יכולתי לקבל. ואני זוכרת את השיר שליווה את הרגע:
אם אצטרך לסכם את הקיץ הזה בכמה מילים לא אוכל לעשות זאת. ובכל זאת אוכל להגיד שהקיץ הזה היה מאוד קייצי בשבילי. מעולם לא חשבתי שאבלה בים או בבריכה כ"כ הרבה. מעולם לא חשבתי שאלבש כ"כ הרבה שמלות. מעולם לא חשבתי שאיהנה כ"כ ולא אסבול מהחום. מעולם לא חשבתי שאתאהב בקיץ.
פסקול קיץ לא היה לי, אולי בעצם השיר הזה.
כשהאיש ששתה וויסקי שאל אותי למה אני לא כותבת יותר או פחות מתקלטת עיקמתי את פרצופי ואמרתי לו שאני גרועה, ששקועה בעבודה ובחוסר זמן לשבת ולכתוב. אחר כך במונית הערת לי שזה לא בסדר איך שאמרתי את זה, "מה זה אני גרועה?". יש משפטים שאתה אומר לי שנצרבים לי, כמו זה. חודשיים אחריי המשפט עוד מהדהד לי בראש. כי אני קצת נשכחת בתוך העבודה ובתוך חיי היומיום ושוכחת את עצמי ואת מה שאני אוהבת בדרך. בטח שאני מבינה את מה שאמרת. זה עוד מהדהד.
צום קל לצמים וגמר חתימה טובה!
Shira.T
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה