29.2.2012

סנגרייה חמה עם עמית ארז | ראיון





את עמית ארז הכרתי כבר לפני כמה חודשים באחת התכניות ברדיו.
כששמעתי את הקול שלו, הייתי כמובן בטוחה שמדובר בזמר פולק אמריקאי, ממש לא ישראלי. כשהשדרנית אמרה "זה היה עמית ארז" הבנתי שמדובר בעוד זמר ישראלי מוכשר, מיוחד, עם קול יפייפה. 
מיד ניגשתי לפייסבוק לחפש את העמוד שלו וראיתי שם יותר מ- 6,000 אוהדים. 
התחלתי להקשיב לשיריו, אחד אחד, משהו אצלו סיקרן אותי.
הבנתי שאני חייבת להיפגש איתו ולראיין אותו לבלוג, וכך היה.
עמית הסכים בנדיבות רבה, ומיד קבענו.
יום רביעי, 19:30, THE STREETS. 
נפגשנו, לחצנו ידיים, הזמנו סנגרייה חמה מלאה בכל טוב ודיברנו שעתיים על מוזיקה, חיים ומה שבניהם.


השראות מוזיקליות, השפעות ותקופות.
השאלה הראשונה שלי לעמית הייתה מהן ההשפעות המוזיקליות שלו?
תשובתו התחלקה לכמה תקופות.
"זה מתחלק לכמה פאזות:
פאזה ראשונה - המון פולקיסטים, ג'וני מיטשל, טים באקלי ושלום חנוך.
התחלתי לקחת המון השראה מלהקות רוק מתקדם כמו ג'נסיס וקינג קרימזון. 
שני אמנים אחרים שהתחלתי לאהוב בצבא היו ניק דרייק ואליוט סמית.
סמית הפך להיות ממש גיבור מוסיקלי שלי, חיבור אנרגטי לא מוסבר שלא קרה לי עם אף אחד אחר". 

אחרי הכוס הראשונה כבר הרגשנו הרבה יותר נוח. עמית מזג לי עוד כוס טעימה מלאה בפירות, ובתשוקה אמיתית המשיך לדבר על המוזיקה שהוא כל כך אוהב.


"הגענו לפאזה שנייה - אלטרנטיב של השנים האחרונות:
פיג'יי הארווי, פטריק ווטסון, ספארקלהורס. מטרונומי, אואן פאלט, וילקו.
המון פוסט פאנק, Joy Division, Cocteau Twins ,Talking Heads, The Clash". 


מה בעניין מוזיקה ישראלית?
"אני מטורף על מאיר אריאל, וכמובן על אביתר בנאי, כל מה שהוא עושה אני אוהב.
ברי כמובן, "סימנים של חולשה" עבר איתי המון תקופות, נקמת הטרקטור, אמדורסקי, אפרת בן צור.
חוץ מזה אני מאוד אוהב שירים עבריים, כאלה ששומעים ב- 103 FM ביום שבת".


שאלה של קיום.
רוב השירים שאני מכירה עוסקים באותו הנושא, אהבה. שיברון לב. זוגיות. 
שאלה שמאוד עניינה אותי היא על מה עמית כותב. תמיד מעניין אותי על מה אמנים כותבים.
לי זה ברור שאהבה זה הדבר הכי מתבקש לכתוב עליו, אבל מתברר שלא לכולם. 
אצל עמית למשל זו לא הייתה התשובה הראשונה.
"לא תשובה פשוטה בכלל" אמר ולקח נשימה ארוכה. 
"בגדול, רוב הכתיבה שלי היא מאוד לא מתוכננת מראש, אני אף פעם לא כותב שירים כשאני יודע על מה אכתוב, אני כותב משפטים". 

עמית נוגע בנושאים אחרים. 
"רוב הטקסטים שלי נוגעים באותו נושא, שאלות על קיום.
אני חי את חיי בתחושה שלא הייתי אמור להיוולד בישראל. אני מרגיש ככה רוב חיי".  
ברוב חיי הבוגרים, מהתיכון ועד היום, אני מרגיש שאני לא שייך. שאולי הייתי צריך להיות אמריקאי.
הייעוד שלי הוא לעשות מוזיקה, אבל אני חיי במדינה שאין מקום לאנשים כמוני".



"I'm going to make the same mistake 
Same thing i did just yesterday 
I know i'm running out of time 
This is the wrong place for my kind"   



אחריי שיחה של כחצי שעה, שתי כוסות של סנגרייה חמה, הבנתי שיושב מולי בחור באמת מיוחד. 
חייכן, נבוך, כן באופן מפליא, בעל תשוקה ענקית ואמיתית למוזיקה. הוא סחף אותי בשיחה, ומאוד הפתיע אותי בהתבוננות שלו על החיים בארץ ובכלל.

ייעוד והגשמה עצמית. 

"השירים שלי מלנכולים מאוד. המוזיקה שלי דורשת סבלנות, אני מאוד מאמין בזה.
אני כותב על זה שאני אמור להיות במקום אחר. 
כל מיני מחשבות כמו ייעוד, הגשמה עצמית, האם אתה נמצא במקום הנכון בחיים שלי.
 אני חיי את התחושה הזו כבר עשר שנים.
אני גם כותב המון על התמודדות עם דיכאון שמציף אותי המון בעשור האחרון.
כולם כותבים על אהבה, גם אני, אבל זה לא קו מוביל אצלי"


"I wanna love my winston girl
the crimson tide will bring my pearl
to shore
pearls are hard to find
don't you know
my love grows
for unreal girls

and she will smile
when we get high
and she will curse
and make me cry
she'll be painting songs
those I'll write
late at night
after we made love

how I wanna meet you now
how I'd love to meet you now

I wanna love my winston girl
the crimson tide will bring my pearl
to shore
pearls are hard to find
don't you know
my love grows
for unreal girls"



מסתבר שעמית בסביבה כבר כמה שנים טובות, למעלה מעשור ליתר דיוק. הוא כותב, מלחין ושר את השירים.
כמעט בכל משפט הוא מכניס מילה או שתיים באנגלית, וכששאלתי אותו "למה הכל באנגלית?" מיד אמר "תעברי לשאלה הבאה, אין לי כוח כבר לענות על השאלה הזו". תיארתי לעצמי שכך יגיב. אחרי שדיברתי איתו מעט והבנתי שאנגלית אצלו ממש מתגלגלת בלשון באופן טבעי, הבנתי למה.

המשכתי לשאלה הבאה שעניינה אותי, מתי התחלת לשיר ולנגן? 

"התחלתי לנגן בגיל 10, ולכתוב ולשיר רק בסוף התיכון".


לאורך כל הראיון סיפר עמית שהמשפחה שלו תמכה בכל הבחירות שלו. 
כששאלתי אותו מי האנשים שהשפיעו עליו מיד אמר "אמא, אבא ושני האחים שלי. המשפחה מקבלת את המקום הראשון, כל אחד בדרך שלו". 
הייתי בטוחה שההשפעה המוזיקלית הגיעה מהבית, הופתעתי לגלות שלא כך הדבר. אבא שלו היה בכלל טייס קרב ואיש קבע, ושני האחים הגדולים שלו הלכו לקורס טייס. לא בכיוון של מוזיקה בכלל. 


בכל זאת השפעות מוזיקליות חייבות להגיע מהבית איכשהוא, לא?
"דרך אחי הבכור, בן דוד שלי, ואיל, שהוא החבר הכי טוב שלי, הכרתי המון מוזיקה.
אייל היה מוכר בחנות דיסקים "פיקדילי" (העתיקים מבינינו יזכרו).
היינו יושבים שם שעות, הוא היה ממליץ לי על אלבומים חדשים ואני הייתי יושב שם, ושומע. הוא השפיע עליי בטירוף, והכיר לי המון דברים". 


את השיר הזה, Clever And Strong אני בטוחה שאני מכירה כבר המון זמן. 
שיר מקסים ונוגע, מאוד מזכיר את Damian Rice ברכות ובעצבות.


"plastic emotion I meant to forget

fell right out of my head

guess I havent learned

morning has come in a shape of a tree

sat so comfortably

oh so hard to be


clever and strong

pass along

singin your lovesong

I've seen you undressed

I could feel pressure upon your chest"



רק בסוף הראיון, סיפר לי שניגן באיטליז 8 שנים. 
לפני כחצי שנה עזב, ולדבריו זה היה בית ספר מדהים עבורו. 
השיר ששמעתי ברדיו, באותו היום שגיליתי את עמית ארז היה Killing Light עם להקתו The Secret Sea, שיר שישר תפס אותי. 


צילום: נועה מגר

Amit Erez & The Secret Sea are:
עמית ארז - שירה , גיטרות
יעל שפירא - צ'לו, קולות
יואב בריל - קלידים
דודי ברקת - בס
שחר חזיזה - תופים
נגה ארז - קולות וכלי הקשה










עמית ארז הוא אמן אינדי אמיתי, שכותב, מלחין ומבצע שירים מקוריים ולא מוכן להיכנע למיינסטרים הבנאלי.
"אני יודע שהשירים שלי לא מתאימים לכולם, הם הרבה יותר מורכבים, וכמו שכבר אמרתי קודם, דורשים יותר סבלנות. אנשים כמוני וכמוך, שאוהבים מוזיקה קצת יותר מהאדם הרגיל יתעניינו במוזיקה שלי. אנשים אחרים שומעים מה שנותנים להם. רדיו, טלוויזיה, תכניות ריאלטי וכו". 


נעים להכיר. ההזדמנות שלכם.
ב- 10.3 יופיע עמית עם להקתו - The Secret Sea בתאטרון "תמונע", אחרי הבכורה המרגשת בחודש שעבר, שקיבלה ביקורות מצוינות ואולם מלא, יש לכם הזדמנות ליהנות מאמן אמיתי, חסר פשרות וכישרוני.
המופע כולל הרבה חומרים חדשים שעוד לא נשמעו קודם וכמובן גם מהרפרטואר המוכר, כולל תפאורה ייחודית של יותם שפרוני.

קליק לעמוד היוטיוב של עמית



צילום: יובל אראל

צילום: עטר רפפורט

שאלה אחרונה שאלתי. וזו אחת השאלות שאני יותר אוהבת.
יש ציטוט מסוים משיר שאתה זוכר, או שהולך איתך ומחזק אותך?
"שאלה מצוינת", אמר וחייך חיוך נבוך.
"כל פעם שאני נכנס לחרדות או פחדים, אני נזכר בציטוט הזה.
הוא אומר הכל".


You can try the best you can"
If you try the best you can
"The best you can is good enough
 optimistic - Radiohead

שעתיים מרתקות, קלילות ומעניינות הגיעו לסיומן. 
מאוד נהנתי לשבת בחברת עמית ולשמוע את שיש לו לומר, אני מחכה בקוצר רוח להופעה שלו.
מאחלת לכם התחלה של סוף שבוע מצוין. 


Shira.T 

25.2.2012

השירים שעשו לי את השבוע





תקופות. הכל תקופות בחיים.
תקופה שמחה, תקופה עצובה, תקופה לחוצה ותקופה רגועה.
בין השאר אנחנו מנסים לחיות ולהנות, ולהגשים חלומות. והנה עוד תקופה מגיעה לה.
אני מתכוננת אלייה. משנסת את מותניי, מסדרת את מחשבותיי, מסדת את הדפים הישנים, החשבונות, המחשבות, היומונים והזיכרונות. מנקה את הכל לתקופה החדשה שדורשת המון כוח. ויש לי כוח. בואי אליי, תקופה חדשה. בואי. אני מוכנה.


אושר. ככה אני מרגישה.
בא לי פתאום לעשות מלא דברים. 
רעיונות חדשים עולים לי בראש, יצירות, מחשבות על התפתחות, עשייה, דברים שמחים אותך. הרגשה של חופשיות, כזו שלא הרגשתי המון זמן.
שבוע של החלטות, מחשבות, תהיות, דאגות, לחצים. 
הרגשה של משהו חדש, משהו חדש וטוב שמחכה לי. כבר הרבה מאוד זמן.


דברים שלמדתי השבוע:
1. כשמשחררים הכל משתחרר
2. לפעמים צריך שמישהו יעשו בשבילך את העבודה
3. אין דבר העומד בפני הרצון 
4. איליי עושה לי חשק לתינוק
5. תקשורת טובה, זה כל מה שצריך
6. עוד חודש אני בת 28
7. לפעמים צריך להגיד את הדברים כמו שהם


הדבר הראשון שאני חייבת להתחיל איתו הוא אירוע ההתרמה שאירגנה נינט השבוע בבארבי.
כל כך הרבה דברים עברו לי בראש באותו הערב. כל כך הרבה כוח, כישרון ויופי בערב מהפנט אחד.

רונה קינן, קורין אלאל, דנה אינטרנשיונל, מרינה מקסימיליאן בלומינג, אניה בוקשטיין, קרולינה, מאיה בלזיצמן, רומי חנוך, תמר אייזנמן, קרן פלס, ריף כהן, אפרת גוש וכמובן נינט טייב כבשו את הבמה בביצועים מרהיבים לשירים אהובים.


המון ביצועים מצוינים, אבל ביצוע אחד ומיוחד נכנס לי עמוק עמוק לתוך הלב.
מרינה מבצעת את "Video Games" של לנה דל ריי ומדברת על כמה היא אוהבת את השיר הזה, ושהיא שומעת אותו 5 פעמים ביום. מוכר לי.
לא רואים הכי טוב, ויש הרבה דיבורים מסביב, אבל נסו לא להקשיב להם. 
כל מה שחשבתי על מרינה עד אותו ביצוע נשכח מזכרוני. 
מרינה כבשה אותי, הרסה אותי והיפנטה אותי.  



תמר אייזנמן, עוד זמרת מוכשרת שלצערי הכרתי מקרוב רק עכשיו, בזכות אותו הערב.
אייזנמן הגניבה אותי. איזה כייף להכיר יוצרים ישראלים חדשים ומוכשרים.
"Time for creation", הוא שיר שיצא כבר בסביבות מאי בשנה שעברה.
יש לי הרגשה שהיא תככב בפלייליסטים שלי.
המשפט שתפס אותי:
"Me, Is another word for you Fate,
 A text message we erase"
 



ביום רביעי אני הולכת להופעת השקה של קוב, אחרי שרכשתי לעצמי את האלבום "סימני תשוקה" שאגב, אני מאוד נהנת ממנו.
כשהסתכלי קצת בעמוד הפייסבוק שלו, ראיתי שביקשו ממנו להמליץ על המוזיקה שהוא אוהב:
M83
NEIL YOUNG
AMIT EREZ
BON IVER
כמעט כמו הפלייליסט שלי
עכשיו אני מבינה את ההשפעות המוזילקיות שלו ולמה אני כל כך מתחברת אליו.
"אל העולם" הוא השיר שפותח את האלבום המצוין הזה. ממליצה מאוד להכניס לפלייליסט היומי את הסאונד הייחודי הזה.


המשפט שתפס אותי:
"אל העולם אל השלם אל הקיים
אין בי שקט 
אין בי אור
אלי הזמן אלי חיפוש הנעלם
אין מנוחה 
ואין לאן לחזור
לאן את הולכת חרש?
ומה מחפשת? 
שחוק וארס"



את RevelDay הכרתי כבר לפני שנה, ביום חמישי בערב, כשהייתי מבושמת קלות.
חברי מהעבודה ואני החלטנו ללכת לפישפשוק ושם הכרנו אותם. 
צמד. אחד שר, אחד מנגן ועושה קולות רקע, במה אחת וכישרון גדול.
בין השאר ניגנו קאברים של KOL ו- Radiohead, ועשו את זה באמת יפה.
אז למה רק עכשיו?
השבוע שמעתי אותם ברדיו, אחרי כל כך הרבה זמן. ובגלל שבאותו הערב הייתי קצת מסובבת, שחכתי את שמם, עד השבוע. איזה מזל.


"This Is Your Life" של Swithfoot הוא שיר שעובר איתי תקופות.
שיר של מחשבות, אולי יותר מידיי אפילו. שיר שעוזר לי להבין שבסופו של דבר, הכל תלוי רק בי ובמה שאעשה.


המילים שתפסו אותי:
"Yesterday is a wrinkle on your forehead
Yesterday is a promise that you've broken
Don't close your eyes, don't close your eyes
This is your life and today is all you've got now
Yeah, and today is all you'll ever have
Don't close your eyes
Don't close your eyes

This is your life, are you who you want to be?
This is your life, are you who you want to be?
This is your life, is it everything you dreamed that it would be?
When the world was younger and you had everything to lose

Yesterday is a kid in the corner
Yesterday is dead and over

This is your life, are you who you want to be?
This is your life, are you who you want to be?
This is your life, is it everything you dreamed that it would be?
When the world was younger and you had everything to lose

Don't close your eyes
Don't close your eyes
Don't close your eyes
Don't close your eyes

This is your life are you who you want to be?
This is your life are you who you want to be?

This is your life, are you who you want to be?
This is your life, are you who you want to be?
This is your life, is it everything you dreamed it would be
When the world was younger and you had everything to lose

And you had everything to lose"


ולשיר סיום בחרתי את האחרון של דודו טסה, שתמיד יודע לפגוע בול איפה שכואב.

המשפט שתפס אותי:


"ויש את מה שרצית שאהיה 
ויש מה שרציתי שתהי 
ויש בינינו בית 

ולא נכנס מספיק אור 

לא נכנס מספיק אור"


שבת יפה וכייפית, מלאה במוזיקה אדירה וריגושים קטנים.
Shira.T

18.2.2012

השירים שעשו לי את השבוע



עוד שבוע הגיע לסיומו.
עוד שבוע של עבודה, חברים, יוגה, חורף והנאה.
נדמה שהחורף כאן כבר כל כך הרבה זמן, מקרר אותנו, משאיר אותנו בפנים, דואג שנהיה חמימים ובייתיים.
אני אוהבת את החורף, זה אתם כבר יודעים. 
אוהבת להיות בפנים כשבחוץ סוער.
עוד מעט יגיע הקיץ, הים, הכפכפים, השמלות, החמסין, הזיעה, העצבים, השמש הקודחת. ממש לא בא לי על זה. 
אז כל אלה שנמאס להם מהחורף, תנו לנו, אנשי החורף, להתרפק עוד קצת על הגשם המרענן, הרוח הסוערת, הקור בעצמות והכירבול. עוד קצת והקיץ שלכם מגיע.




דברים שלמדתי השבוע:
1. דייטים גרועים זה קשה
2. גברים שצריך להרוג: אלה שאומרים לך בסוף הדייט "כמה את שמה?"
3. לדבר על האקסית זה לא מגניב. בכלל.
4. דברים שרואים מהאינסטגרם לא רואים מכאן.
5. לפעמים צריך לקבל סטירות בחיים.
6. יום האהבה זה לא כזהנורא אם לא עושים מזה ביג דיל.
7. שיחות כנות, אמיתיות, ללא משחקים, ללא זיופים לפעמים יכולות לעשות ממש טוב.


למי מכם שעדיין לא הכיר את עמית ארז, אני שמחה לעשות הכרות קצרה.
את עמית שמעתי כבר לפני כמה חודשים ברדיו, בדרך לטיול לצפון.
שוב, הייתי בטוחה שמדובר באמריקאי/אנגלי ובכל מקרה, לא ישראלי. עד ששמעתי את שמו בעצם הייתי בטוחה שהוא לא ישראלי. 
הקול של עמית רך, עדין ולעיתים אף מתוק.
את השיר Postcard אני שומעת על Repeat כבר שבוע. אני מאוד אוהבת, בטוחה שגם אתם.
בעמוד הפייסבוק שלו תוכלו לשמוע את כל שיריו:
http://www.facebook.com/AmitErezmusic

המשפט שתפס אותי:


Always been talking about making dreams come true"
"I won't be there to take it away from you



את ה- Black Keys אני אוהבת. אוהבת מאוד אפילו.
אין הרבה להקות שהן מגניבות מבפנים, מהקישקא. הצמד האמריקאי דן אורבך ופטריק קרני המציאו את המונח מגניבים.
הקליפים שלהם מלאי הומור, המילים חזקות, והמוזיקה, ואו, המוזיקה. אני רק יכולה לתאר לעצמי איך הם בהופעות.


המשפט שתפס אותי:


"I should've seen it glow
But everybody knows
That a broken heart is blind"



ביירות. אין מצב לא לזהות אותם מהשנייה הראשונה ששומעים אותם.
לביירות יש את החתימה שלהם: גם הקול המיוחד של הסולן - הקול האומלל, העייף, העצוב, עם הנשמה. גם המוזיקה והלחן המיוחדים. 
האמת היא שכבר לפני כמה שנים שמעתי אותם, אני לא יודעת למה עד עכשיו לא כתבתי עליהם. אולי כי פתאום שמעתי אותם ברדיו ונזכרתי. אני לא יודעת. אבל אין ספק שהם מוסיפים גוון מיוחד לרשימת השירים שלי באייפוד.


המשפט שתפס אותי:
I've been alone some time"
And all in all
"It's been fun



השבוע הייתי בהופעה אינטימית של דקלה, היוצרת המוכשרת.
דקלה נותנת הופעה מרגשת במיוחד, מהפנטת אותך, לוקחת אותך אלייך ומחבקת. 
לטעמי, אחת היוצרות המרגשות שיש לנו כאן. ממליצה בחום לראות אותה בהופעה.


המשפט שתפס אותי:

"יש משהו בגעגוע הזה
שגורם לי לסלוח
יש משהו
שגורם לי
לעוף ולעוף ולומר
בוא אלי הבייתה"

 


השבוע התבשרנו לשמוע על הטרגדיה של וויטני יוסטון, הדיווה הבלתי מעורערת.
אז נכון, לשים את אחד השירים שלה כאן לא בא בחשבון מבחינתי, אבל אז שמעתי את הקאבר המושלם הזה של כריס קורנל לשיר מספר אחד שלה: "I will always love you".
קורנל נותן כאן את הנשמה שלו וקובע אופי לגמרי אחר לשיר. פשוט מדהים.



אם כבר, אז כבר.
קבלו עוד שיר כיסוי מוצלח לאחד השירים שאני יותר אוהבת של יוסטון, "How will I know".



לשיר סיום בחרתי בשיר "Apprehension" של ה - Manchester Orchestra, פשוט כי הוא שיר כייפי עם מוזיקה באמת מגניבה שעושה חשק לסוע רחוק רחוק, ואני לא מדברת על הצפון, אני מדברת על ניו יורק, לונדון. זה שיר לשמוע אחרי ההמראה. זה שיר לשמוע אי שם בוויסקונסין כשיורד שלג בחוץ ואתה יושב ליד האח ומתחמם.
אשליות. אשליות מתוקות.



מאחלת שבת חמימה מלאה באוכל טוב ומוזיקה נפלאה!
Shira.T

14.2.2012

אוהבת. תמיד.





לא יודעת מה אתכם, בשבילי כל יום הוא יום אהבה, תשוקה, תאווה, חום.
בשנה שעברה כתבתי את הפוסט הזה, השנה זה לא יהיה עוד פוסט עצוב מלא רחמים עצמיים. 
צריך כוחות לרחם על עצמך. צריך כוחות להישאר בעצבות. וכבר אין לי כוחות לזה, ומידיי פעם, אני מרגישה שזה זר לי. 


השנה אני הרבה יותר אופטימית, הרבה יותר מבינה, את הזמן, את המהות של הרגע.
אני רואה את חברות שלי שבזוגיות, מחכות לפרחים, להודעה יפה, להזמנה לסרט, למסעדה, לערב רומנטי ומתאכזבות. הכל בשם האהבה?


אני מאמינה גדולה באהבה. אהבה מטורפת, ללא גבולות, לא הגיונית בכלל.
כל מה שהוא פחות מזה לא בא בחשבון. 


בעיקר מצחיק אותי היום הזה.
אפשר לחגוג כל יום, כל דקה וכל שעה אהבה, לשם מה צריך יום מיוחד שיזכיר לנו שאנחנו "צריכים" לאהוב? 
ובכל זאת, עם כל האופטימיות, בוודאי שאשמח לאהבה חדשה, נעימה ומתוקה. אבל כל דבר בזמנו.


משאירה אתכם עם שיר לאהבה של ניל יאנג המלך הבלתי מעורער.


האהבה היא הדבר הכי טוב שיכול להיות לבן אדם, אך עם זאת, האהבה היא זו שתשבור אותוך לרסיסים. תמחץ לך את הלב. תשאיר אותך עירום, מרוקן וקריח.


רק אהבה תשבור לך את הלב.


"But only love
can break your heart
Try to be sure
right from the start

Yes only love
can break your heart
What if your world
should fall apart?"




שלישי, פעמיים כי טוב.
אוהבת אתכם.
Shira.T

11.2.2012

השירים שעשו לי את השבוע





השבוע התחיל בסימן בריאות. 
נרשמתי ליוגה, קניתי אוכל בריא, פירות יבשים בעדן טבע מרקט, בישלתי קינואה, שתיתי מים ומיץ תפוזים סחוט בלבד.
באחד הימים הגעתי לעבודה וראיתי את הסרטון "שיט שתל אביבים אומרים", ואז הגעתי למסקנה עמוקה וחצי מפתיעה - איזה תל אביבית נהייתי. 
יום אחרי זה הלכתי ליוגה וקלטתי שכולם פלצנים, כל העיר הזו פלוץ אחד גדול.
מצד אחד אני אוהבת את זה, מצד שני שונאת את זה, וכן, כבר כתבו את זה הרבה לפניי, אני יודעת. אבל זה כל כך נכון. 
תל אביב, חברתי הטובה שתמיד מוציאה אותי מהדיכאון, למרות הכל ,אני שלך, אני אוהבת אותך.

דברים שלמדתי השבוע:
1. אם נדלקתי עליו - כנראה שהוא הומו
2. מגע, לפעמים זה כל מה שצריך
3. כל העיר הזאת מלאה בפלצנים, איכס!
4. אהבה/זוגיות Overrated
5. לפעמים כל מה שצריך זה ארוחה מפנקת, כוס יין וחברה טובה
6. חודש הבא אני בניו יורק :)
7. אם אני אראה עוד סטטוס/כתבה על וולנטיינס דיי אני נשבעת, אני הורגת


אז נתחיל בשיר הנטחן ביותר של השבוע.
קוב (יעקב לשצ'ינסקי), מוציא שבוע הבא את אלבומו החדש - "סימני תשוקה".
את הגרסה המחודשת ל"שינוי מזג האוויר" שמעתי בוקר אחד, אפרורי. מדהים איך כל בן אדם שומע וקורא שיר אחד אחרת. יפה, יפה, יפה. אהבתי.


המשפט שתפס אותי:


"מה שאמרת ומה שלא, הביא אותי לחשוב, שהמילים שלנו נפגשות"



"עוד שיר שקט" הוא שיר מתוך האלבום "שלך" של תמי ענבר שיצא לפני שלוש שנים ומשום מה רק עכשיו אני שומעת אותו ברדיו.
האמת היא שזה לא השיר הטיפוסי שאני יאהב, ולא שיר שהייתי שמה בבלוג, אבל, אחרי ששמעתי אותו כמה פעמים ממש אהבתי אותו. 
זה שיר בוקר כזה, בדרך לעבודה. מתוק ואמיתי.
במיוחד אהבתי את ההתחלה, שמכניסה אותך לאט לתוך השיר. התופים הרכים והפריטה על המיתר. זה סיפור שנבנה רק במנגינה. ואז מגיע הקול הצלול של תמי ענבר. שקט ומיוחד. תשמעו אותו כמה פעמים לפני שאתם מחליטים.


המשפט שתפס אותי:
זה עוד שיר שקט, שכואב במיוחד בלילה"



השבוע הייתי בהופעה של רועי דהן בארבי. 
הופעה אינטימית, ישבתי מתחת לאף שלו, נהנתי מהמוזיקה הנעימה ומהקול העדין שלו.
דהן סיפר כמה סיפורים על השירים שלו. אני מאוד אוהבת לשמוע מאיפה מגיע כל שיר. 
ההופעה הייתה רגועה ונעימה, בדיוק כמו המוזיקה שלו, הוא עצמו נראה מתרגש מאוד. 
לקחתי שני חברים שלי שלא ממש מכירים את המוזיקה שלו והם מאוד נהנו, ממליצה ללכת ולהנות מאמן מוכשר ביותר, צנוע ואמיתי.



קוראים לו איתי פריד, הוא בן 26 מתל אביב.
הוא גדל על מוזיקת רוק, גראנג', אבל כאן הוא דווקא מבצע שיר אהבה בלוזי בליווי קולות רקע.
כששלח לי את הלינק לשיר הזה לא האמנתי שזה הוא שר, מסתבר שיש בינינו כשרונות, ממש מתחת לאף.
קול מצוין, מבטא אמריקאי מנצח, חזות של מוזיקאי אמיתי. 
איתי כותב ומלחין את השירים שלו לבד. תזכרו איפה קראתם עליו לראשונה.


המשפט שתפס אותי:


"If you don't love me pretend, all I really want is a friend"



ואם כבר אנחנו במוזיקאים ישראלים, לאוהבי הרוק (הקצת יותר כבד) קבלו את New Addiction.
רוק, גראנג', שנות ה-90, זה מה שאני מרגישה כשאני שומעת אותם.
כל פעם שאני מאזינה לשיר שלהם, לגיטרות, לקול המטורף של מור לאוד - הסולן, אני פשוט נפעמת.
הם לא משחקים. New Addiction יודעים בדיוק את העבודה ויש להם נוסחה מנצחת. 
הקול שלו ברמה בינלאומית, והסאונד שלהם בכלל לא נקלט. אולי בגלל זה הם נמצאים עכשיו בניו יורק, ממתינים לחתימת חוזה. לא מפליא בכלל.
בהצלחה לכל המוכשרים בלהקה, אני אמשיך לעקוב ולעדכן.



ובמעבר חד, רוני אלטר.
מהשנייה הראשונה ששמעתי את המשפט: "חבל שאי אפשר למות קצת" הרגשתי שאני מבינה אותה והיא מבינה אותי.
כי לפעמים זה מה שבא לי. קצת למות, לכמה דקות, לכמה שעות, לכמה ימים. שאף אחד לא יבוא אליי בטענות, לא יתקשר, לא יסמס, לא יעשה כלום. ללא דאגות, ללא גבולות. 
אבל אי אפשר למות קצת. אפשר למות, או לחיות. 
וחייבים להיות אופטיטמים, כי רק אופטימיות מביאה דברים טובים. אז יאללה, לחיות.


המשפט שתפס אותי:
"איך זה תמיד עובר כל כך לאט
חבל שאי אפשר למות קצת"



ולסיום, התלבטתי רבות לגביי האמנית הבאה, קאט פאוור.
הייתי אמורה ללכת מחר להופעה ומאוד התאכזבתי לגלות שהיא ביטלה. קאט פאוור פירסמה את הסטטוס הבא בעמוד האוהדים שלה:


"DUE TO MUCH CONFUSION IN MY SOUL, PLAYİNG FOR MY İSRAELİ FANS W/SUCH UNREST BETWEEN İSRAEL& PALESTİNE I CAN'T PLAY,AS I FEEL SICK IN MY SPIRIT XX"
מאוד מאכזב.
למה לקלקל משהו יפה כל כך עם פוליטיקה? למה להיכנס לזה בכלל?
יש מוסיקה ויש פוליטיקה. כל אחד יכול לחשוב מה שהוא רוצה, אך עם זה לאהוב את אותו השיר.
במקום ההופעה החלטנו שנלך לסרט.
מעניין אם אי פעם תשקול שוב להופיע כאן, ויותר מזה, מעניין אם בפעם השנייה תהיה אותה ההענות.
אני עדיין אוהבת את השירים שלה, וממשיכה את הטענה שלי שמוזיקאי יכול לעשות מוסיקה מעולה אך אם זאת שיהיה לו דעות מנוגדות לשלי.


שבת שלום,
Shira.T

7.2.2012

איזבו באירוויזיון+ רועי דהן בבארבי





כאמור, שלישי מסמן לי את סוף השבוע המתקרב.
היום הודיעו שאיזבו הולכים לאירוויזיון. אני מאוד אוהבת אותם, וחושבת שהם להקה מגניבה שתביא דווקא קטע אחר, מדליק וחסר קיצ'יות. היום גיליתי שהם בסביבה כבר 15 שנה. קטע.
ישר שמתי את השיר שלהם "Morning Hero", שיר שעושה חשק להשתולל לא משנה איפה אתה נמצא:



לשמחתי הרבה, בזמן האחרון צצות המון להקות ישראליות/זמרים/זמרות שמפגינים כישרון עצום: רועי דהן, עמית ארז, קוב, וכמובן אסף אבידן וגבע אלון שנמצאים עמנו כבר זמן מה ולא מפסיקים להפציץ בשירים מעולים. 
לאלו שלא כל כך מכירים את איזבו, קבלו עוד שיר מצוין שלהם - דיסקו. עושה חשק ללכת להופעה שלהם, או לחילופין, לרקוד במסיבה עם המוזיקה שלהם.



בזמן האחרון אני הולכת להמון הופעות וזה כייף גדול. ממליצה לכם גם. זה עושה טוב על הלב.
היום למשל אני הולכת להנות בהופעה של רועי דהן המדהים שעליו כתבתי כאן לא פעם אחת.
כל היום שמעתי את השירים שלו, ואני חייבת להגיד שיש בו סוג של עצבות שממש מסקרנת אותי.
מעניין אותי איך הוא מופיע, איך הוא זז, איך הקול שלו נשמע בלייב.
כל זאת ועוד, היום בערב. בארבי, 21:30, ת"א.
אני אהיה שם.
משאירה אתכם עם השיר שאני הכי אוהבת של דהן. "State Of Mind". תהנו.



שלישי, פעמיים כי טוב.
Shira.T

2.2.2012

השירים שעשו לי את השבוע




תקועה. ככה אני מרגישה.
כמו עלה שנשאר על עץ לכל ימות השנה. ולא נושר.
לפעמים הוא כמעט נושר. ואפילו חצי נושר. אבל העלה שלידו לא נותן לו. והוא נשאר לעוד עונה.
ואז מגיע לו החורף הקר, ואיתו הרוח, הגשם והשלג. והעלה נשאר. והוא נשבע שבחורף הבא הוא כבר לא יהיה על העץ.
ויש כמה שנושרים בדרך. אחד אחד הם נושרים. והעלה נשאר על העץ, חזק ואיתן. הוא נשאר.
העלה שלידו נשאר איתו את כל העונות. וזה מה שמשאיר אותו על העץ. כי לא כייף להם על העץ. הם נשארים רק כי יש להם אחד את השני. והעלה נשאר על העץ. 


דברים שלמדתי השבוע:
1. אני חושבת יותר מידיי
2. ברי סחרוף מלך
3. אהבה זה כואב
4. הקנאה עוד תהרוג אותי


יש שירים שגורמים לי להרגיש. זה אחד מהשירים הללו.
שמעתי אותו בצהריי יום אחד בשבוע הזה, הגשום והאפרורי. רציתי לבכות, אבל לא יכולתי כי היום מסביבי אנשים.
זה מה שהוא עשה לי, השיר הזה. יש שירים שגורמים לי להרגיש. זה אחד מהם.
הכירו את קוב. יוצר נפלא, מרגש ונוגע.


בדף הפייסבוק שלו תוכלו לשמוע את כל השירים:
http://www.facebook.com/kob.music





אחרי מספר פעמים ששמעתי את השיר הזה החלטתי: אהובתי. זהו השיר האהוב עליי של עמיר לב.
לפעמים אני כל כך מזדהה עם שיר, עם המילה, עם המשפט, עם הסיפור, עם הרגש, עם האהבה.
אהובתו רחוקה ממנו, היא עם מישהו אחר. 
המשפט שתפס אותי:



"אהובתי מצאה לה בית, אהובתי שהתבגרה 

ויש לה גבר שיודע איך לגעת 

כמו שהיא אוהבת, כל הזמן" 




מנגינה נעימה.
עד הדקה העשרים וחמש זה רק מנגינה נעימה.
אחרכך באות המילים הקשות. לפחות כך אני קראתי את זה.


"Where are we?
It's your face
Save me, save
Where are we?
It's your face
Save me, save"


כשקראתי את המילים לראשונה, דמיינתי חולה אלצהיימר שמנסה להבין את מי הוא רואה.
ואז המשפט Save me, Where are we קרא לי. 
החיים שלי הם מרוץ בלתי פוסק. אני לא נחה לדקה. לא פיזית ולא נפשית. 
מירוץ. כל הזמן מנסה ומחפשת. לא ברור מה.
אולי את האושר, אולי את השקט? 
אולי מחפשת לא לחפש יותר, לא להסתובב בחיפושים אחרי כל דברשהוא כל הזמן.
אני עמוק בתוך המירוץ. עמוק בתוכו. ואולי כבר התרגלתי אליו, ואולי אני גם אוהבת אותו. ואולי הוא גם מעייף. ובודד. ודיי. דיי עם המירוץ הזה.
Save me, Where are we?



השבוע שלי היה לא קל. ברובו הרגשתי לבד, וכשאני לבד אני מחפשת מישהו שירגיש בדיוק את אותו הדבר. 
ואז הגעתי אליהם, רדיוהד. הם גם מרגישים ככה. 
לא הפסקתי לשמוע את השיר הזה. הזדהתי איתו, במיוחד השבוע.
המשפט שתפס אותי:


I only stick with you"
"Because there are no others




ואם כבר הדיכאון של רדיוהד, הנה עוד אחד שיעשה לכם נעים.
זה היה השיר שיוטיוב הציע לי מיד אחרי השיר הקודם שלהם.
כששמעתי אותו קלטתי כמה שנים לא זכיתי לשמוע אותו. הוא היה לי מוכר ובהתחלה חשבתי שאני זוכרת אותו מהסרט "המציאות נושכת", אבל בדקתי וזה לא משם. הברירה השנייה הייתה שולחן לחמישה, ואז באמת נזכרתי שזה היה משם, ואני אפילו גם זוכרת את הסצינה המדויקת. 
המשפט שתפס אותי:
"Been thinking about you, your record's a hit
But I'm still no-one, and you're a star
What do you care"?



השיר הזה תפס אותי גם בשל הלחן הקודר, וגם הקליפ המיוחד. 
כמה כוח יש למילה הכתובה. כמה. 
לפני כמה ימים מצאתי אבן שהאהבה הראשונה שלי נתנה לי. 
האבן הייתה בצורת לב. על האבן היה כתוב "אוהב אותך לנצח".
אני זוכרת את היום ההוא בו הוא נתן לי את האבן. איך הייתי מאושרת. 
בדיוק באותו הרגע, כשהוא נתן לי את האבן, אני בלב שלם האמנתי, שהוא באמת יאהב אותי לנצח.    
כמה כוח יש למילה הכתובה. כמה.
המשפט שתפס אותי:


"Keep nourishing yourself with great amount of fever. 

Don’t be sad, 

Don’t be mad at him


He is nothing but a leaf".




לפני כמה ימים צפיתי בסדרה המשובחת "האלבומים" בערוץ 8 עם ברי סחרוף. הזכיר לי כמה אני אוהבת את האלבום "סימנים של חולשה". מומלץ בחום לראות. 
המשפט שתפס אותי:


"חבל שאת לא מגלה 

לא מראה סימנים של חולשה 
זה הפחד משאיר צלקות 
מקרוב את לא מוכנה"



מחברת ועט. זה כל מה שאני צריכה עכשיו.
מחברת - לה אשפוך את כל שעל ליבי, ועט - שיתקשר ביני לבין המחברת.

אני אסיים בשיר אותו שמעתי כל יום השבוע. עוד אחד מאותם השירים שכיוויכול נכתבו עליי. אני בטוחה.
"עדיין חולמת, ועדיין רוצה. כבר כמה שנים שהיא לא מרוצה". 
לפני כמה ימים חברה שאלה אותי אם אני מאושרת. לא ידעתי מה להגיד לה. לא ידעתי את התשובה. גם עכשיו אני לא יודעת אותה. אני משערת שלפעמים כן ולפעמים לא. 
"לפעמים מרגישה חזקה, לפעמים מתפרקת". מדויק.  
"אישה לוויתן" - השיר שאני הכי אוהבת של עברי לידר המוכשר. הוא בועט בי מבפנים השיר הזה. 
"עדיין חולמת, ועדיין רוצה".



סופ"ש נעים,
Shira.T