14.2.2012

אוהבת. תמיד.





לא יודעת מה אתכם, בשבילי כל יום הוא יום אהבה, תשוקה, תאווה, חום.
בשנה שעברה כתבתי את הפוסט הזה, השנה זה לא יהיה עוד פוסט עצוב מלא רחמים עצמיים. 
צריך כוחות לרחם על עצמך. צריך כוחות להישאר בעצבות. וכבר אין לי כוחות לזה, ומידיי פעם, אני מרגישה שזה זר לי. 


השנה אני הרבה יותר אופטימית, הרבה יותר מבינה, את הזמן, את המהות של הרגע.
אני רואה את חברות שלי שבזוגיות, מחכות לפרחים, להודעה יפה, להזמנה לסרט, למסעדה, לערב רומנטי ומתאכזבות. הכל בשם האהבה?


אני מאמינה גדולה באהבה. אהבה מטורפת, ללא גבולות, לא הגיונית בכלל.
כל מה שהוא פחות מזה לא בא בחשבון. 


בעיקר מצחיק אותי היום הזה.
אפשר לחגוג כל יום, כל דקה וכל שעה אהבה, לשם מה צריך יום מיוחד שיזכיר לנו שאנחנו "צריכים" לאהוב? 
ובכל זאת, עם כל האופטימיות, בוודאי שאשמח לאהבה חדשה, נעימה ומתוקה. אבל כל דבר בזמנו.


משאירה אתכם עם שיר לאהבה של ניל יאנג המלך הבלתי מעורער.


האהבה היא הדבר הכי טוב שיכול להיות לבן אדם, אך עם זאת, האהבה היא זו שתשבור אותוך לרסיסים. תמחץ לך את הלב. תשאיר אותך עירום, מרוקן וקריח.


רק אהבה תשבור לך את הלב.


"But only love
can break your heart
Try to be sure
right from the start

Yes only love
can break your heart
What if your world
should fall apart?"




שלישי, פעמיים כי טוב.
אוהבת אתכם.
Shira.T

4 תגובות:

  1. "אהבה מטורפת, ללא גבולות" היא פסגת השאיפות.

    ואכן כן.
    היא גם זו שתפיל אותך ארצה. תרסק אותך לחתיכות, כשזה ייגמר.

    ומצד שלישי: היית מוותרת על הטיסות ברקיע היהלומים, רק בגלל שיש פוטנציאל התרסקות?

    השבמחק
  2. אנונימי16.2.2012, 8:59

    אני דווקא חושבת שלא צריך הרבה כוחות כדי לרחם על עצמך, זו דווקא הדרך הקלה. אפשר לברוח וליפול לשם מהר מאוד.
    דווקא להישאר אופטימית, להגיע לתובנות ולשמוח, בשביל זה צריך כח.
    אז יש המון כח בבלוג, ואצלך. יותר ממה שאת נותנת לעצמך קרדיט.
    יישר כח!

    השבמחק